15/09/2026
הסופרת-מטפלת רות קדם התארחה אצלנו בראש השנה וסיכמה את המסע לאלפי עוקביה:
4 ימים הייתי בבית..
לא צריך לחפש מקום שייתן לי תחושת בית.
אלא להסכים להיות בית בעצמי.
לפתוח דלת.
להכניס אורחים.
להאיר פנים.
לחלוק מרחב בלי לאבד את עצמי.
לתת מקום לאדם שמולי להיות בדיוק כפי שהוא.
הבית הצליח להחזיק יחד אנשים שונים.
את מי שחי עם התורה והמצוות,
את מי שמחובר בדרכו
ואת מי שבחג הזה פשוט היה אורח
וביקש מקום לנוח בו
להיות בו
לנשום.
וברוח הזוהר,
אולי זה סוד האחדות האמיתי
לגלות שבתוך כל ההבדלים
שורה רק נשמה אחת.
כי בית אמיתי אינו מקום שבו כולם דומים.
הוא מקום שבו אפשר להיות שונים ועדיין להרגיש שייכים.
הזוהר מלמד אותנו שהשכינה שורה במקום שיש בו חיבור.
לא חיבור של סיסמאות
אלא חיבור חי.
פנים אל פנים.
לב אל לב.
מקום שבו אדם אינו נדרש להוכיח שהוא ראוי להיות בפנים.
מתנה גדולה שקיבלתי בארבעת הימים האלה;
להרגיש שוב את האפשרות הפשוטה כל כך והעמוקה כל כך, להיות בבית.
לא רק בתוך קירות.
להיות בבית בתוך עצמי.
להיות מרחב.
האחדות אינה מתחילה בכך שכולנו חושבים אותו דבר
אלא בכך שאנחנו מוכנים לפגוש זה את זה כפי שאנחנו באמת.
ואני יוצאת מכאן בהודיה.
על הבית שאירח אותי
על האנשים שנכנסו אליו
על השיחות
על השקט
על השייכות
על האפשרות להיות
הברכה
שאזכה לא רק למצוא בית בעולם
אלא להיות בית בעולם.
בית שיש בו אור.
בית שיש בו מקום.
בית שיש בו לב פתוח.
בית שהשכינה יכולה לנוח בו.
לא את התחושה הזאת בחוץ.
אלא בתוכי.
📸 צילום: רות קדם.
