10/09/2013
"אתה לא נענש על זה שאתה כועס, אתה נענש על ידי הכעס." (חז"ל)
לקראת יום הכיפורים, בוחרת להביא את הסיפור הבא המתואר כסיפור אמיתי שאירע בבית-ספר באירלנד.
באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא עימם למחרת היום לבית הספר, שק מלא תפוחי-אדמה ושקית ניילון גדולה.
למחרת, משהביאו התלמידים את הנדרש, הטילה עליהם המורה את המשימה הבאה:
היה עליהם לבחור תפוח-אדמה אחד, עבור כל אדם במהלך שנות חייהם - שלא סלחו לו על משהו שעשה להם, ולכתוב את שמו על תפוח האדמה.
התלמידים הוציאו תפוחי אדמה מהשק, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם והכניסו את תפוחי האדמה לתוך שקית הניילון שהביאו.
ראוי לציין, כי חלק מהשקיות היו כבדות מאוד.
כפי שהורתה המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה במשך שבוע ימים לכל מקום בו שהו: לבית - הספר, לחוגים, למגרשי המשחקים, לחברים ואפילו ליד מיטתם בלילה...
באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם, הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה בעלת ריח עז ולא נעים.
בסוף אותו שבוע, הסבירה המורה לתלמידים כי משימה זו נועדה להמחיש בצורה הטובה ביותר, מהו "המשקל" שאנשים נושאים עימם לכל מקום ואת המחיר הכבד שמשלמים בני האדם על גישה שלילית למצבים שונים, על שמירת כעסים, עלבונות, ושאר תחושות קשות.
לעיתים קרובות, אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם, כשלמעשה, זו "מתנה" – שאותה אנו מעניקים לעצמנו.
