24/10/2022
*חווית הלידה שלי*
אחריי תשעה חודשים וחצי
אני מוכנה לכתוב עליה.
אחריי 11 וחצי חודשים
אני מוכנה לשתף אותה.
כנראה שעוד דרך לעכל את החוויה המטורפת הזו שנקראת לידה היא לכתוב אותה
והמטרה בשיתוף היא לעודד אתכן וגם אתכם להאמין בגוף שלכם שהוא יודע.
אנחנו צריכים לדעת להיות קשובים לו ולתת ביטוי ומקום לכל הרגשות גם לכואבים כי מאחוריהם נס גדול נמצא❤️🙏💖
אז שבועיים אחרי החתונה אני מגלה שאני בהריון, לא ידענו איך לקבל את זה.
לא היינו מוכנים לזה בשום צורה.
כך חשבנו לפחות.
היה המון לבטים ושיח על ההמשך ובעזרת הרבה עבודה פנימית של שנינו הבנו שאלה הפחדים שלנו שמשגעים אותנו. הרי במהות שלנו אנחנו כבר הורים, אז ממה אנחנו כל כך מפחדים?
מפחדים להתחייב,
מפחדים להתאהב,
מפחדים להתאכזב,
מפחדים מהכאב.
על הכל עשינו ועוד עושים דרך.
אני כאן היום לדבר על הפחד מכאב..
כי בכולנו הוא מהדד.
הכאב יכול להיות אויב,
אך אפשר לבחור איתו להתידד.
עברו להם תשעה חודשים של הריון בריא,
עם עליות ומורדות, עם תהיות וחששות.
על ההורות פחות חשבתי אבל הפחד מהלידה כל כך היה נוכח שהייתי חייבת לגעת בו.
הפחד מהכאב, מהלא נודע, מהמוות.
הפחד מהמוות.
זה הדהד בי חזק.
היכה בי בכל מחשבה.
מה יקרה אם אמות?
מה יקרה אם לא אצליח לעמוד בכאב??
מה יקרה אם..
כל כל הרבה אמונות מגבילות שרכשתי במהלך החיים מסיפורים, מסרטים או מחוויות עם הקרובים.
אז החלטתי לעשות מעשה ובמקום לתת לפחדים לשתק אותי הפכתי אותם לעוצמות שבי.
החלטתי שאני לוקחת את הפחד והופכת אותו לדחף.
שאני לוקחת את הכאב ונעזרת בו.
נותנת לו מקום לדחוף החוצה את הפלא שקורה בתוכי.
מחליפה את האמונות המגבילות אותי באמונות שיקדמו אותי למטרה.
וכך אני מגיעה ללידה, עם ביטחון בגוף שלי שיודע ללדת, עם ביטחון באיש שלי שידע להיות שם עבורי,עם בטחון בעוברית שתדע לדחוף החוצה והכי חשוב עם בטחון בי שאדע לתעל את כל התחושות והרגשות לרגע העוצמתי הזה כדי לחוות את השיא, אותי איתי ברגע כל כך עוצמתי.
וכך היה,
הגענו לבדיקה שגרתית שבוע 40
הרופאה החמודה בודקת אותי ושולחת אותי חזרה הביתה.
אמרה לנו לעשות הרבה סקס..
את האמת
עוד לא הספקנו לעשות דבר וכבר מצאנו את עצמנו בדרך חזרה לבית החולים עם ירידת מים.
מגיעים למחלקה שמסתבר מחפשים אותי מהבוקר כי לא מצאו את הטופס שיחרור שלי מהביקור בוקר ותוך דקות אני
מוצאת את עצמי בחדר לידה עם פתיחה שתיים וחצי.
מודיעה למי שצריך תוך כדי שמקבלת אותנו מיילדת (שהיא השיעור הגדול ביותר בלידה הזו ) שלא ממש הייתה על התדר שלנו.
היא הייתה הניסיון שלנו.
זו שהביאה את כל האמנות ששחררנו וניקינו לחדר הלידה.
היקום אמר לנו הנה עכשיו זה זמן אמת.
״טוב חמודה,יש לך זמן..
הצירים לא משחקים לטובתך..״
אחריי הבדיקה במוניטור אלה המילים שאני שומעת ואז מגיע הסבר כלשהו שאם זה ממשיך ככה נצטרך לקחת זירוז ואפידורל.
מנסה לעכל את הנאמר, בנתיים המשפחה מתאספת סביב, ממש סביב..(איך שהוא כולם בחדר לידה איתי בתקופת קורונה)
ואני כאובה מאוד כבר, נכנסת תחת מים חמים, בוכה את הכאב, מסכימה לעצמי להרגיש את העוצמות והמילים שלה מהדהדות..
מה זירוז? מה אפידורל? נושמת את זה ונזכרת בי. באמת שלי. בעבודה שעשיתי עם עצמי.
מזכירה לעצמי שאני רוצה להיות כולי נוכחת ברגע הזה בלי תישתושים וזירוזים.
יוצאת מהמקלחת והכאבים מתחזקים שוב והמיילדת בשלה כי היא לא מאמינה שלידה ראשונה יכולה להיות טבעית ובלי עזרה.
אני מבקשת ממנה שתבדוק אותי שוב כי אני מרגישה כל נים בגופי..
והיא, היא לא מאמינה! פתיחה 7.
היא רצה לקרוא למיילדת נוספת כי מסיבות רפואית היא לא יכלה ליילד אותי.
בזמן הזה לאורך כל הדרך לצידי מחזק אותי ומזכיר לי להאמין בעצמי האיש שלי. (וכמובן בנות המשפחה מציצות מהצד)
המיילדת השניה נכנסת ואני כבר שומעת ליבנת את לא לוחצת..
את תקרעי.
רק פו פו פו.
הראש בחוץ.
בכי..
אני בהלם.
קרה קסם.
היא עליי.
הלם.
הלם.
האופוריה שאחריי.
הלם.
הלם.
תשעה וחצי חודשים שלקח לי להתקרקע ועוד יש חלקיקי נשמה שמחפשים את הדרך חזרה.
תשעה וחצי חודשים ואני מרגישה שלא אצליח להסביר במילים את התחושה.
להגיע מוכנה, להיות נוכחת בחוויה,
להאמין בגוף שלך שהוא יודע,
שאת יודעת.
#חוויתלידהטבעית
#תודעתמלכה
#אתיכולהכל
#אתיודעתללדת
#הקסםהפרטישלנו
