29/05/2026
מה קורה כאשר העולם רועש מדיי?
עבור אנשים מסוימים, קניון הומה אדם,
הוא לא מקום לבילוי. הוא שדה קרב חושי.
רעש. אנרגיה של המון אנשים, כל אלה לא סתם "מפריעים".
הם מציפים את מערכת העצבים ותוקפים את הגוף מבפנים.
לפעמים גם לאכול בחוץ, מרגיש לא בטוח.
והצורך בשקט ובסטריליות, הוא לא פינוק.
הוא אויר לנשימה.
חשוב לי להדגיש כי אנשים רגישים מאוד, נולדים ככה.
זו אינה בחירה מודעת.
מערכת העצבים שלנו, מחווטת אחרת מהרגע שהגענו לעולם.
אנחנו לא בוחרים להיעלב בקלות.
אנחנו לא בוחרים להירתע מרעש.
ואנחנו בטח לא בוחרים לסבול.
זה לא משהו שאפשר פשוט "להחליט" להפסיק.
בדיוק כפי שאדם עם עיניים כחולות,
לא יכול להחליט שהן תהיינה חומות.
אבל החלק הכי כואב בהצפה הזו,
הוא לא הרעש שבחוץ,
אלא מה שקורה במערכות היחסים בגללה.
כשאתה אדם רגיש מאוד, העולם נוטה לתייג אותך כ"בעייתי"
כ"קשה" או כמישהו ש"מערים קשיים".
אנשים קרובים , אפילו בני משפחה שאנחנו אוהבים, מאבדים סבלנות.
הם לא מבינים את הסבל האמיתי שמאחורי ההימנעות.
ובמקום להושיט יד, הם מתרחקים או מטיחים מלים פוגעות.
הם חווים את המגבלות שלנו כתסכול.
ואנחנו חווים את התגובות שלהם כדחייה ונטישה.
זה יוצר מעגל כואב של בדידות.
מצד אחד עולם רועש ומציף.
ומצד שני, האנשים שהיו אמורים להיות הבית שלך,
מרגישים רחוקים מתמיד.
אני כותבת את זה כדי להזכיר ,
גם לעצמי וגם לכל מי שמרגיש ככה,
שלרצות שקט ולשמור על הגבולות של הגוף והנפש שלך זו לא "בעיה".
אולי זה נראה אחר ושונה.
אבל זו פשוט הדרך של אנשים רגישים לשמור על עצמם בעולם,
שלא תמיד יודע איך להכיל אותם.
מוזמנים לשתף, אם גם אתם מכירים את התחושה הזו.
