07/05/2026
תפסנו לריאיון קצר את אסתי מיטלברג, מטפלת בדרמה וליצנית רפואית בכפר תקוה.
"בכפר אני מגיעה בשתי דמויות: עם אף רגיל בצבע גוף - אסתי, מטפלת בדרמה, ועם אף אדום - ליצנית רפואית כ’פלורה’. כפלורה אני פוגשת בכל יום חמישי בבוקר את החברים המבוגרים יותר שחווים את אתגרי הגיל ונמצאים בבתים הטיפוליים. אני פוגשת כל אחד ואחת באופן אישי, נכנסת למרכז היום הטיפולי, מברכת לשלום, עוברת בין החברים, שרה, רוקדת ומגיעה גם לבתים של מי שלא יכולים להגיע למרחב המרכזי."
על הרקע המקצועי שלה היא מספרת:
"בעשר השנים האחרונות עבדתי כליצנית רפואית בבית חולים העמק בעפולה. במקור עברתי מתל אביב. החלום שלי היה להיות זמרת, אבל כשלא התקבלתי ללימודי מוזיקה נרשמתי לקורס ליצנות רפואית בסמינר הקיבוצים. משם המשכתי לתואר ראשון בתיאטרון חברתי טיפולי ובהמשך לתואר שני בדרמה תרפיה."
כששאלנו אותה מה היא הכי אוהבת בעבודה בכפר, היא ענתה:
"המפגש עם החברים, בשתי הדמויות. לשוחח, לצחוק ולשיר ביחד."
ועל האתגר שבתפקיד:
"לפעמים, גם כמטפלת וגם כליצנית, צריך הרבה סבלנות ואורך רוח. כל אחד מגיב ומשתף בקצב אחר, וחשוב לכבד את זה."
על פרויקט משמעותי במיוחד:
"אני כותבת תזה למחקר שיבחן מפגש של ליצנים רפואיים עם אנשים עם צרכים מגוונים. זו הפעם הראשונה שאני נכנסת גם לדמות של חוקרת. אני עושה זאת בשיתוף מרצה שלימדה אותי ומשמשת כמנחה שלי."
על הדרך שעשתה בכפר:
"כשהגעתי לכאן הגעתי עם סטודנטיות במסגרת הלימודים שלי. למדתי כאן המון, לא פחות מהחברים ומהצוות. יש משהו בליצנות שמאפשר לדבר על הכול, בגובה העיניים, ומצד שני לשמש כמתווכת ולעזור ביצירת קשר."
רגע אחד שנשאר איתה במיוחד:
"עבדתי עם חברה שלא ידעה איך ליצור תקשורת. יום אחד ישבתי לידה באופן ספונטני והצטרפתי לתנועות הגוף שלה. פתאום נוצר בינינו קשר בעיניים וצחוק. זה היה רגע מרגש ובלתי נשכח."
ועל החיים מחוץ לכפר:
"אני אמא יחידנית מבחירה לילדה בת שנה ועשרה חודשים. אני אוהבת להיות אמא, לשיר ולעשות יוגה."
ולסיום היא משתפת:
"הייתי רוצה שאנשים יזכרו לדעת לשחק, להיפגש בגובה העיניים ופשוט לחלק אהבת חינם."
Esti Mittelberg
מראיין: מרום גוטרמן
