חלי מלכה מלווה תהליכי צמיחה ממשבר וטראומה

26/05/2026

הגוף לא מדבר במילים,
הוא מדבר באיתותים.

יום לפני הסדנה התרגשתי, הצטרדתי כמו לפני כל פעם שאני ניצבת מול קהל, הקול שלי קצת רעד והבטן נתפסה.
לכאורה: פחד במה. זו הקליפה.
הדיוק העמוק: זה פחד: ממה יקרה אם אם לא אישמע? אם לא אשפיע משמעותית על כל מי שנקרה בדרכי?
הגוף שלי אותת לי, זה הצורך שלך להשמיע את קולך, לדבר את מה שלאחרים.ות קשה לבטא.

​בחיים, זה מתחיל בלחישה.
כיווץ קטן בבטן כשאמרנו "כן" במקום "לא",
מתח בכתפיים בסוף היום, או מועקה בחזה.
הראש מנסה לפתור, לנתח, להמשיך הלאה... אבל הגוף זוכר.
וכשאנחנו מתעלמים מהלחישה, הוא פשוט מגביר את הווליום ומדבר בכאב, בתשישות או בתקיעות.
לפני כמה ימים בסדנה "הגוף יודע - צמיחה וחוסן מתוך הקשבה לגוף",
עצרנו לשאול: מתי אנחנו מסכימים להקשיב באמת?
​להקשיב באמת זה לא לחכות שהגוף יצעק.
זה האומץ לפגוש את הרגש בתוך הפיזיות.
למפות אותו, לתת מילים לתחושה המדויקת ומתוך כך להבין איזה צורך רגשי מבקש מענה.
כשאנחנו מסכימים לרדת מהראש אל הגוף, הדפוסים הישנים משתחררים. האיתותים מפסיקים להיות מטרד והופכים למצפן מדויק שבונה חוסן
ומאפשר לנו לנוע קדימה, חופשיים ומוגנים.

התרגול בקבוצה הביא כל כך הרבה תובנות ועבורי זה מרגש עד דמעות.
הצורך הרגשי העמוק נענה.

26/04/2026

"איזה אומץ יש לך, הלוואי שהיה לי חצי ממנו כדי להפסיק לצבוע."

את המשפט הזה אני שומעת כמעט בכל יום.
נשים עוצרות אותי, נוגעות לי בשיער הלבן בעיניים כמהות ואומרות לי שהן "עדיין לא שם"
כמו שאני אז הסתכלתי על אחרות לבנות בהערצה אינסופית...
ובכל פעם אני מחייכת לעצמי, כי אני יודעת את הסוד: זה אף פעם לא היה קשור לצבע השיער.
במשך שנים, המבקרת הפנימית שלי ניהלה את המשא ומתן הזה.
היא סיפרה לי ששיער לבן זה "זקן" ו"מוזנח"
ואני לא יכולה לצאת ככה לדייט/ אירוע/ סדנה שאני מעבירה
אני צריכה לשמור על התדמית... להיראות ייצוגית
שקמטים הם "עייפות"
ושבלי המסיכות והכיסויים, אני פשוט לא מספיק.
אבל תכלס, זה סיפור שאנחנו מספרות לעצמנו.
מכירות את המשפט שמסתובב בראש : "מה שלא עושה הטבע עושה הצבע?" אז זהו שלא חייב.
האמת היא שהאומץ לא נדרש כדי להפסיק לצבוע.
האומץ נדרש כדי להסתכל במראה ולהגיד: אני רואה אותך. את ראויה ויפה ועוצמתית אפילו יותר, ככה.
בדיוק ככה.
השלת הכיסויים היא לא ויתור על טיפוח,
היא השלת הביקורת העצמית שחונקת אותנו.
זה התהליך שבו אנחנו מחווטות מחדש את המוח להפסיק לזהות התבגרות עם דעיכה ולהתחיל לזהות אותה עם עוצמה, ניסיון וחופש.
כשאנחנו מפסיקות להסתיר את הזמן, אנחנו מתחילות לנכוח בו באמת.
אני מלווה נשים בדיוק בצמתים האלו. לא כדי "להשלים" עם המציאות, אלא כדי להתאהב בה מחדש.
כדי להחליף את הקול הביקורתי בשיח פנימי של חמלה וביטחון.
כי כשאת משנה את הדימוי הפנימי שלך, העולם כולו משנה את האופן שבו הוא רואה אותך.

תשלחי את הפוסט הזה לחברה
אולי כל מה שהיא צריכה זה מישהי שתחזיק לה את היד בדרך אל עצמה.

מחכה לך, להשיל יחד את המסיכות ולראות את עצמך באמת.
חלי מלכה
ליווי תהליכי צמיחה מטראומה מתוך עוצמה
052-426-0882

24/04/2026

הים לא מבקש סליחה כשהוא נסוג והוא לא מבטיח דבר כשהוא חוזר.

בפילוסופיה היפנית קיים המושג מוּג'וֹ (Mujō)
התפיסה שהכל, ללא יוצא מן הכלל, נמצא בתנועה מתמדת של שינוי.
זה לא רק "הכל עובר",
זו ההבנה העמוקה שכל רגע הוא חד פעמי בדיוק בגלל שהוא עומד להיעלם.
בסרטון שצילמתי רואים את זה הכי נקי.
גם עם רעשי הרקע מסביב.
הגל שמגיע הוא לא אותו גל שעוזב.
הקצף שנשאר על החול אותו "קצף" של אי ודאות, הוא המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
הפסקת האש שבה אנו נמצאים כעת היא לא "שקט".
היא המרווח שבין הגאות לשפל.
עבור מי שחווה טראומה או חרדה,
המרווח הזה הוא לפעמים המפחיד מכולם.
בתוך הגל אתה נלחם, אתה בהישרדות.
אבל בנסיגה,
שם מחכה האי ודאות.
שם אנחנו שואלים אם המים נסוגים כדי לנוח או כדי לצבור תנופה למכה הבאה.

היפנים לא רואים בארעיות הזו טרגדיה, אלא את המהות של המציאות.

החרדה מנסה לקבע את העתיד, לבנות סכרים של שליטה במקום שבו יש רק זרימה.
אבל המציאות היא לא הסכר, היא המים.
אנחנו לא בנקודת סיום ולא בנקודת התחלה.

אנחנו בתנועה.
גל בא, גל הולך.

החוכמה היא לא לחכות שהים יירגע.
הים מעולם לא היה רגוע באמת אלא ללמוד להביט בקצף הזה בלי לטבוע בתוכו.

מוּג'וֹ.
שום דבר לא קבוע.
זה הדבר היחיד שאפשר לסמוך עליו.

07/04/2026

07/04/2026

באנרגיות גבוהות!!!💃🧘‍♂️🎐
בסופ"ש הקרוב אני הולכת להעביר סדנאות בריטריט הגימלים G-TREAT בזכרון יעקב.
אהבה וזוגיות מתחילות בתהודה הפנימית שלנו.
כדי להדהד יחד, עלינו קודם כל למצוא את הצליל המדויק של עצמנו.
בריטריט הזה,
נצא למסע שמתחיל בחיבור פנימה דרך הצלילים המרפאים של הסאונד הילינג ודרך המגע הקשוב של העיסוי התאילנדי.
נשיל את רעשי הרקע והמתחים, נחזור לתדר נקי של נוכחות
ומשם, נפתח את הלב לחיבור זוגי עמוק ומסונכרן יותר.
נגלה איך השקט וההקשבה הפנימית שלנו הופכים למנגינה משותפת.

01/02/2026

"תפסיקי לחלום ותתחילי לזוז!!!"
אמרתי לבתי בעצבנות וחוסר סבלנות כשארגנו את הבית לשישי כשהיא פיזזה לה עם האזניות בחדר...
מיד תפסתי את עצמי ותיקנתי:
"בעצם אל תפסיקי לחלום לעולם, אחרת איך תדעי לאן את רוצה להגיע?"

היא חייכה בביישנות הידועה שלה בשילוב מבט של... "מי את ומה עשית לאמא שלי?!
מאיפה נחתת עליי עכשיו?!

אז עצרנו לכמה דקות בודדות ועשינו עבודה בגישת יזמות קשובה.
הסברתי לה:
לחוסר הסבלנות שלי אין קשר לחלומות ולפיזוזים שלך, סליחה. לא רציתי לפגוע.
התכוונתי להגיד, שאני רוצה שנארגן את הבית כמה שיותר מהר כדי שישאר זמן לנוח יחד בשבת נינוחה ורגועה.

למהר- כדי לעצור ולקבל את החופש שלי.
זו תנועה טבעית שלי שגדלתי איתה- לתוכה.
אני לא "עצבנית" אני מזרזת ודוחקת את מה שמפריע מרכזת אותו בזמן קצוב- אני מארגנת.
זה שלי- לא שלה.

התנועה הטבעית שלה זה לרחף -
כדי לקבל מבט על ולעשות סדר-
היא לא "חולמנית" "איטית" -
היא מסדרת הכל במגירות בתוך הראש ואחר כך מסדרת בחוץ.

ההבנה הזו הלא שיפוטית- המחבקת עשתה לשתינו שקט ובעיקר שלום ביננו ולכל אחת עם עצמה.

גישת היזמות הקשובה שהוכשרתי אליה לאחרונה אצל Einat Doron המופלאה מחברת את הנקודות במערכות יחסים בכל תחומי החיים ולא רק בעסקים.

מוזמנות לחוות איתי את “המסע ליזמות נשית – מחלום לפעולה”
ליווי אישי לזיהוי היזמת שבפנים דרך חיבור לצרכים הרגשיים ולתנועה הטבעית.
מיועדת לנשים עצמאיות ושכירות המבקשות לדייק כיוון מקצועי ואישי, לפעול מתוך אותנטיות ולשלב בין ביטוי נשי לבין עשייה בעולם הקריירה.

27/12/2025

הנפש ומערכת היחסים שלה עם היקום,
כמו מים על אבן...

באבנים שפגשתי אתמול על החוף היה חור מדויק, מעוגל, מפוסל.
נמלאתי פליאה מהטבע וכח ההתמדה שלו.
מה רבו מעשיך ה'.

תוצאה של חיכוך מתמשך,
גלים מזיזים חול ואבנים קטנות שפוגעים שוב ושוב בסלע,
כמו נייר שיוף טבעי.
אם יש נקודה חלשה היא תישחק מהר יותר ותהפוך לחור.
למה זה נראה כמו חור מושלם?
כי האבן התגלגלה הרבה זמן.
כל סיבוב בים עיגל עוד קצת את הפתח, עד שנוצרה צורה כמעט פיסולית.

מה הים עושה?
הוא לא שובר את האבן.
הוא לא מתנפל עליה.
הוא פשוט פוגש אותה שוב ושוב,
באותו המקום, עם אותו מלח ובאותה סבלנות.

והחור?
הוא לא נוצר מפגיעה אחת גדולה,
אלא מהתמסרות חוזרת לנקודה חלשה.
לא החלק החזק נשחק
דווקא המקום הרך, הפגיע, זה שלא היה דחוס מספיק מלכתחילה.

ואז קורה משהו מעניין..
האבן לא נעלמת.
היא משנה צורה.
החוסר הופך להיות הצורה שלה.

ובנפש, כמו הים
פגיעות שלא קיבלה הקשבה בזמן
לא נעלמת.
היא מפוסלת.
או כחור, או כמעבר.
הים לא יוצר סדק, הוא יוצר פתחים.

מה שלא קיבל מענה, קיבל צורה.

26/12/2025

להתרחק על מנת להתקרב לעצמי
Self-medication

בכולנו קיימים צרכים רגשיים עמוקים.
חלקם נענים וחלקם פחות
כשצורך רגשי אינו מקבל מענה
הוא יחמוד אותו בדרך אחרת, בד"כ כואבת...

החלטתי לתת מענה לצורך הרגשי שלי בחופש ותנועה החוצה.

הצטרפתי לעבודה שבה אני גומעת מרחקים בהנאה, נהנית מהדרך מהנופים מהמוזיקה,
עוצרת להריח את הפרחים ולחבק חברים,
אך בפיקים קצרים- סופ"ש,
מתחברת לאנשים, תומכת, מלמדת, מעצבת, מנחה, יוצרת בחלק הכייפי של החיים, טיולים סדנאות ופעילויות חברתיות.

בעבר, כשלא העמקתי בצורך ולא הקשבתי לו, מצאתי את עצמי מסתכלת החוצה על אחרים שמגשימים ונהנים מהחיים ורק אני לא....
מתקבלת למקומות עבודה מתסכלים,
מתחברת לאנשים הלא מדויקים לי...

התוצאה- תסכול גדול, מבוכה, עצב, תקיעות.

עכשיו,
הצורך נענה.
אני רגועה.
שבת שלום ❤️🥂🍾