עדי חודוש רפלקסולוגיה

27/05/2026

13/05/2026

עדי חודוש היא הוכחה חיה לכך שאפשר להיות גם פיית יער רוחנית, גם דודה גותית מסתורית, וגם אמא במדבר שצועקת “מי לקח לי את השמן פצ'ולי??” תוך כדי חיפוש אחרי מכסה של דיפיוזר.
ביום היא מטפלת במגע עם אנרגיה של “נשימה, הקשבה, ריפוי”.
בלילה היא יושבת באפליקציות בשמים וקונה דוגמיות כאילו היא סומלייה של וניל שרוף.
הקליניקה שלה נראית כאילו ענן לבנדר התאהב בגלידת פיסטוק.
יש שם נרות. תמיד.
יש מוזיקה מרגיעה. תמיד.
יש דיפיוזר. ברור שיש דיפיוזר.
ואיפשהו ברקע חתול סיבירי שחור בשם פטל שופט את כולם בשקט.
עדי מסוגלת להגיד: “אני מחפשת משהו קליל ונקי לקיץ”
ואז לתאר בושם בתור:
“קטורת עתיקה שנמסה לתוך קרם וניל על עור של אישה מסתורית אחרי גשם במדבר.”
היא מחליפה צבע שיער יותר מהר מאנשים מחליפים מצעים.
סגול. כחול. ירוק. ורוד.
ואז פתאום: “חזרתי לטבעי. זה מרגיש סקסי וגותי.”
היא מכינה חמאת גוף בבית כאילו היא אלכימאית מהמאה ה-16:
קצת שיאה, קצת ענבים, קצת שעווה, קצת וניל, קצת כאוס.
ואז מישהי בקורס אומרת:
“אפשר לקנות ממך?”
ופתאום נולדת אימפריה.
היא לובשת שחור במדבר כאילו מזג האוויר זה המלצה בלבד.
שמה ליפסטיק כהה שאנשים בספא מפחדים ממנו.
ומריחה כאילו קינוח יוקרתי עבר הארה רוחנית.
אם תפגוש אותה יש סיכוי שתצא:
רגוע יותר
מבולבל יותר
עם עור רך יותר
ועם רצון בלתי מוסבר לקנות בושם של סרג'וף.

26/04/2026

אני והצ'אט משתעשעים

22/04/2026

קומיקס לחג 😎
#חגעצמאותשמח

06/11/2024

הן עדיין שם... 🙁

ואנחנו פה. משלמים ארנונה הולכים לפילטיס, עושים קניות, מתלבטים בין סלמון לסטייק, עושים בארון חורף קיץ
והן עדיין שם.
אגם, עומר, נעמה, דורון, עודד, טל עדיין שם.
מורעבים, מטונפים, עוברים התעללות מינית ולא רואים אור יום.
ואנחנו פה,
קונים בגדים לחורף שלילדים יהיה חם,
עושים סקס, פותחים יין, הולכים למילואים, מחתנים את הילדים שלנו, נעלבים מאמא, הולכים לבריכה
והם עדיין שם
כפיר, אמילי, שירי, מתן, רום, צחי, עופר עדיין שם.
ואנחנו פה,
מקבלות כל חודש וסת, בודקות את המחיר של העגבניות - הוא שוב עלה?
מתקשרות לקבוע תור למניקור, חייבים הרי, רואות טיקטוק, חוגגות עם הבן עלייה לתורה, מתלבשות בין נעל בצבע בז' או שחור
והם עדיין שם - נטושים, מציינים עוד יום הולדת בשבי, עם בגדים שלא שלהם, עם תחתונים שלא הם בחרו, בלי משחת שיניים, בלי האוכל שהם אוהבים, בלי האחים והאחיות שלהם, בלי סבתא וסבא ואמא אבא... בלי הכלב שלהם, בלי השכן שעושה שטויות ובלי לנבור כל יום בפייסבוק
בלי לקרוא ספר לפני השינה, בלי להתקשר לחברה הכי טובה
בלי לדעת מה קורה.

ואנחנו המשכנו הלאה, חייבים הרי

אבינתן, איציק, ארבל, אריאל, ירדן, לירי, סשה, איתן, רומי... והרשימה ארוכה מאוד

איך נמשיך מכאן

16/10/2024

את הסוכה של שנה שעברה בנינו במרפסת עם דניאלה. היא הייתה מקושטת ומופלאה, תלו בה שרשרות נייר מעיתונים ישנים, עשויה מסדיני העיסוי הלבנים האיכותיים ששכבו סתם בארון ובכלל לא ידעתי אם אי פעם אשתמש בכולם.

בסוכה הזאת ישבתי במוצאי שבת עם פליקס אחרי יום שחור, ארוך ובלתי נגמר ושמענו את ההודעה על הגיוס שלו.
בסוכה הזאת ישבתי בלילות של חודש נובמבר עד שתיים כמעט כל לילה וחשבתי על ילדים ישראלים חומי שיער, בלונדינים וג'ינג'ים, קטנים ממש כמו יעל שלי שנמצאים בשבי חמאס.
בסוכה הזאת ישבתי וחשבתי על סבתות וסבים מקיבוץ ליד הגבול שלחמו בשביל להקים את המדינה ועכשיו מרעיבים אותם בעזה.
בסוכה הזאת חשבתי נרעדת על כל האימהות שבכל העולם. על כל האימהות שנמצאות בשמיים ומסתכלות למעלה על הילדים שלהן
ועל כל האמהות שנגמרו להן הדמעות בגוף.
בסוכה הזאת ישבתי ונכנסתי לטיקטוק ולטלגרם בחודש דצמבר כדי לראות סרטוני זוועה ולא לישון לילה שלם.
בסוכה הזאת חשבתי על החיילים, בסוכה הזאת בכיתי בימים של הלוויות. בסוכה הזאת ישבתי בחודש פברואר עם הלפטופ, שמיכה חמה ותה ולמדתי על שיווק.
בסוכה הזאת ישבתי עם הילדות בלילה והתגעגענו ביחד לאבא שלהן.

בבקרים יכולתי להסתכל על הסוכה והזמן שנעצר.
כמה מנחם היה מראה הבדים המתוחים בחוץ, מגינים עליי מהרחוב השקט במילא
הבדים שלאט לאט התלכלכו באבק המדבר היו הדבר הכי מרגיע שיכלתי להסתכל עליו, בעוד בוקר שחייבת להיכנס לתוכו שגרה, אבל מאיפה אפשר להביא כזאת שגרה, מעכשיו לעכשיו?

את הסוכה שמרתי ליד ביתי עד חודש מאי בערך, מסרבת להאמין ומסרבת להיפרד. כי אם אני לא אשב בסוכה זה אומר שהחיים ממשיכים הלאה.
שנה ארוכה עברה
השנה הכי איומה וארוכה ומייאשת.

והיום סידרנו סוכה חדשה בחצר. עשוייה מבדים ישנים, וילונות שהיו פעם בחדר הילדות, מפות מטבח מהוהות.
סדיני העיסוי מקופלים בארון - יש בהם שימוש.
השנה נקנו קישוטים אמיתיים, נוצצים ומלאי צבע, כאלו ששומרים לשנים הבאות.

הכנתי במטבח עוד קישוטים. ברדיו הושמעה התרעה שהקפיצה אותי ואת יעלי מיד - השנה הזאת הגיעה למרות הכל, למרות שיש טילים שנופלים בכרמיאל. למרות שיש טילים המתפוצצים מעל חיפה. למרות שישנם 101 חטופים בעזה. למרות שיש מלחמה.
הכנתי מנייר משי מגזרות בצבע הראשון בחבילה, הצהוב
שפעם בחיים אחרים היה פשוט צבע משמח
והיום הוא צבע שמסמל כל כך הרבה.

סוכת-שלום אני קוראת לה.
אני רוצה שכל יום יבואו אליי אושפיזין
ושבלילות נישן בה.
אני רוצה שינגנו בה ניגונים
ושינוחו בה אחרי יום עבודה
אני רוצה שאנשים יחושו בה עטופים ומוגנים מכל כיוון.
אראה אותה מחלון המטבח בבוקר.
הבד הססגוני ירגיע אותי

ולא אשכח.

15/09/2024

דימוי גוף חיובי
זה גם חלק מבריאות
נפשית וגופנית כאחד!
מי לא חוותה או עדיין חווה שנאה לגוף?
לצורה שלו, לשיער, לריח, להליכה
וזה באמת הכל בא מבפנים, או מבחוץ כשיש אמא שלא אוהבת את הגוף שלה
וכשיש מדיה ותרבות שקובעות כי יש צורה אחת עדיפה על צורות אחרות.
בואו נזכור כולנו שאנחנו נשמות
ייחודיות בגוף חד פעמי.
שהגוף שלנו הוא הארמוןמאו המקדש שבה נחה הנשמה שלנו.
אחרים יראו את היחס לעצמנו, אם הוא רע או טוב.
הגוף שלנו יביא חוסר שביעות רצון
מהיחס הזה, אם נשנא אותו, אם נתן לו מזון שלא מתאים לו, אם ננסה להביס אותו בטיפולים ובהרעבה או התעמלות יתר.
בבקשה
אם יש בכם חוסר קבלה עצמית, תבינו שהיא אם הפורענויות.