16/05/2026
אני יודעת ששמעת את זה כבר מיליוני פעמים... עד כמה חשוב שתטפלי בעצמך... ושזה כמו עם מסכת החמצן במטוס שקודם המבוגר נושם ורק אחר כך מנשים את הילד.
אז אמרו לך. ואומרים לך.
ואת אומרת לעצמך שאת חייבת אבל אין לך זמן. כי אין לך שום אפשרות לשבץ את זה בתוך הלו"ז העמוס של העבודה, הטיפולים לילד/ה, החוגים של הילדים, הבישולים, הנקיונות, זמן עם הבעל וכל השאר.
אני יודעת. באמת אין לך זמן.
למה? כי את לא באמת מאמינה שאת חייבת.
ועכשיו שקראת את המשפט הזה, את מתעצבנת עלי ועל כל מי שהעז להגיד לך את זה בעבר. "היא לא מבינה", את אומרת לעצמך.
אבל אני דוקא מבינה הרבה יותר משנדמה לך.
כי אני הייתי שם.
רצתי בין חוג של הילדה לטיפול של הילד, להדרכות הורים, לעבודה, לסידורים, לבישולים... זמן לעצמי? אל תצחיקי אותי. הילדים יותר חשובים.
עד שלא יכולתי יותר.
התמוטטתי.
פתאום הייתי *חייבת* לטפל בעצמי
ואז למרבה הפליאה גם נהיה זמן.
ואחרי שהתאוששתי בהיבט הפיזי, הבנתי באמת. והתחלתי לחפש.
ואת יודעת מה גיליתי? שכאשר אני מטפלת בעצמי, זה משפיע על הילדים שלי; אפילו אם לכאורה אין קשר.
אז אל תגידי לעצמך שאת באה לטיפול עבורך, תגידי לעצמך שאת עושה את זה עבור הילדים שלך.
ותאמיני לי, זה לא רק תרגיל מחשבתי. מנסיון אישי!
השינויים שקורים אצל ילד שההורה שלו מטפל בעצמו הם רבים ויש לכך הרבה הסברים, שלא אאריך בהם כעת (כי גם ככה הפוסט הזה ארוך).
שולחת ללב שלך חיבוק מלב של אמא שיודעת איך זה 🩷
יעל
