02/08/2026
בפוסט הקודם הצגתי היבט אחד בגינו אני לא אוהבת את המחמאה "ילדה נוחה" כפי גם שאני לא אוהבת את הביקורת "ילדה קשה".
ואני ממשיכה לנקודה הבאה:
כשילדה לומדת ש"ילדה נוחה" זו מחמאה, אזי שלא במודע היא הופכת את זה למטרה.
ומה הביטוי הפיזי לכך שהיא מצטיינת בהיותה "ילדה נוחה"?
*הביטוי הוא שאין ביטוי!*
היא עלולה להסתיר כל אי נוחות פיזית, רגש שנחשב שלילי (שזה בפני עצמו נושא לדיון נפרד), מחשבות שהיא תופסת כבעיתיות ועוד.
וכך היא מסתירה את הצרכים והרצונות שלה, למעשה מסתירה את עצמה עד שלעתים בבגרותה היא בעצמה לא יודעת מי היא, מה היא צריכה ומה היא מבקשת.
להלן שתי דוגמאות לשתי ילדות שנמצאות בסיטואציה שמעוררת בהן פחד גדול:
האחת תשב במקומה, תתכנס בתוך עצמה, אולי תרעד מעט, אולי תבכה ללא קול...
האחרת תעשה פעולות במרחב - תעמוד, אולי תקפוץ, אולי תרקע, אולי תצעק...
האם את מזהה את עצמך באחת הילדות הללו?
האם את מזהה את הבת או הבן שלך?
חשוב לי לציין: אין כוונת הטקסט להאשים. הורות זו מלאכה מורכבת והילדים והילדות שלנו בחרו בנו מסיבה מסוימת. מטרת הטקסט להעלות למודעות שגם המחמאות שלנו (ולא רק הביקורת) עשויות ליצור תוצאות הפוכות מאלו שחשבנו.
אז הילדה הטובה, הילדה הנוחה, עשויה להפוך לילדה המרצה, לילדה המסתירה את עצמה מאחורי מסכה.
ולמה אני כותבת "עשויה"? כי כל אחת גם נולדת עם אופי מסוים וחווה אירועים מסוימים בחייה, ולכן יש יותר מגורם אחד שמסביר למה אדם הפך להיות מי שהוא בבגרותו.
ואם זיהית את עצמך בטקסט, כדאי גם לדעת שיש לנו דרך באמצעות תמציות פרחי באך וכלים נוספים להתחבר לעצמך ולהסיר את המסכה.
** השימוש בלשון נקבה נעשה מטעמי נוחות בלבד
