טיפול תומך

טיפול תומך ד״ר גל גולדהבר, מומחית לגריאטריה ורפואה פליאטיבית
מלווה מבוגרים ומשפחות ברגעים המורכבים ביותר
עם דגש על איכות חיים, איזון סימפטומים וקבלת החלטות משותפת

חם בחוץ. וזה הזמן לדבר על משהו שאני רואה כל קיץ מחדש.אנשים מבוגרים מתייבשים מהר יותר. הגוף שומר פחות מים, ותחושת הצמא נח...
17/06/2026

חם בחוץ. וזה הזמן לדבר על משהו שאני רואה כל קיץ מחדש.

אנשים מבוגרים מתייבשים מהר יותר. הגוף שומר פחות מים, ותחושת הצמא נחלשת עם הגיל. הרבה פעמים הם פשוט לא מרגישים צמא - במיוחד כשיש ירידה קוגניטיבית.

למה זה מסוכן במיוחד אצל קשישים?
התייבשות לא תמיד נראית כמו צמא. אצל אדם מבוגר היא יכולה להתבטא דווקא ב:

✔ בלבול חדש או החמרה בבלבול קיים
✔ עייפות וחולשה
✔ סחרחורת ונפילות
✔ עצירות
✔ ירידה בכמות השתן

לפעמים בני משפחה חושבים שההורה ״סתם מבולבל היום״. ולא מבינים שמדובר בהתייבשות - מצב שאפשר לתקן.

מה עוזר:

✔ להציע לשתות לאורך כל היום, גם בלי שביקשו. כוס קטנה כל שעה עדיפה על בקבוק גדול פעם ביום.

✔ לא רק מים - גם תה, מרק, ג'לי, פירות עם הרבה מים (אבטיח, מלון, מלפפון), גלידה.
✔ כוס במקום קבוע ובהישג יד. מה שרואים - שותים.
✔ תשומת לב מיוחדת בימים חמים, ואחרי מאמץ או חום.

מתי לפנות לרופא:
✔ בלבול שמופיע פתאום
✔ ישנוניות חריגה, קושי להעיר
✔ ירידה ניכרת בשתן במשך יום שלם
✔ חום, הקאות או שלשול שמקשים על שתייה

ההתייבשות שקטה. היא לא צועקת. אבל היא אחת הסיבות הכי שכיחות - והכי הפיכות - לאשפוז בקיץ.

למידע נוסף או קביעת תור:
https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=fb_posts_2026_06&utm_content=dehydration

״היא לא אוכלת. אני מרגישה שאני נותנת לה לרעוב.״בת של מטופלת שלי אמרה לי את זה, עם דמעות. אמא שלה, בשלב מתקדם של מחלה, הפ...
14/06/2026

״היא לא אוכלת. אני מרגישה שאני נותנת לה לרעוב.״

בת של מטופלת שלי אמרה לי את זה, עם דמעות. אמא שלה, בשלב מתקדם של מחלה, הפסיקה כמעט לגמרי לאכול. כל ארוחה הפכה למאבק. כל צלחת שחזרה מלאה הרגישה לה ככישלון.

יש משהו שחשוב לי להגיד למשפחות שעוברות את זה:
ירידה בתיאבון בשלב מתקדם של מחלה היא חלק מהמחלה. היא לא הרעבה, ולא הזנחה.

הגוף, בשלב מסוים, פשוט זקוק לפחות. מערכת העיכול עובדת לאט יותר. הצורך באוכל יורד באופן טבעי. כשמכריחים לאכול - לפעמים גורמים יותר אי נוחות מתועלת: בחילה, כובד, תחושת חנק.

זה אחד הדברים הכי קשים. כי אוכל זה אהבה. להאכיל זה לטפל. וכשהקרוב שלנו מפסיק לאכול, מרגישים חסרי אונים.

מה כן עוזר:
✔ כמויות קטנות, של מה שאוהבים. כף או שתיים זה בסדר.
✔ להתמקד בהנאה, לא בכמות. גלידה אהובה שווה יותר מצלחת מלאה שלא נגעו בה.
✔ לחות לפה - קרח טחון, משחה לשפתיים. נוחות חשובה לא פחות מקלוריות.
✔ להוריד את הלחץ סביב הארוחות. לשבת יחד, בלי לספור מה נאכל.

האכלה בכוח לא מאריכה חיים בשלב הזה. אבל נוכחות, נגיעה, וכוס מים שמוגשת באהבה - כן עושות הבדל.

לא נתתם לה לרעוב. ליוויתם אותה. זה לא אותו דבר.

למידע נוסף או קביעת תור:
https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=fb_posts_2026_06&utm_content=appetite

״לא רציתי להפריע לרופאה בשאלות.״אני שומעת את המשפט הזה הרבה. ובכל פעם מחדש חשוב לי להגיד: אתם לא מפריעים. השאלות שלכם הן...
10/06/2026

״לא רציתי להפריע לרופאה בשאלות.״

אני שומעת את המשפט הזה הרבה. ובכל פעם מחדש חשוב לי להגיד: אתם לא מפריעים. השאלות שלכם הן חלק מהטיפול.

החלטה רפואית טובה לא קורית רק בצד אחד של השולחן. היא נבנית יחד - מהמידע הרפואי שאני מביאה, ומהערכים, ההעדפות והחששות שאתם מביאים. זה מה שנקרא קבלת החלטות משותפת.

מה עוזר להגיע מוכנים לפגישה:
✔ לכתוב מראש את השאלות. ברגע, קל לשכוח.
✔ לרשום את כל התרופות - כולל ויטמינים ותוספים, וגם מה שנקנה בלי מרשם.
✔ לבוא עם בן משפחה. שניים שומעים טוב יותר מאחד.
✔ לא לפחד לבקש הסבר שוב. ״אפשר להסביר לי את זה בפשטות?״ - שאלה לגיטימית לחלוטין.

שאלות שתמיד מותר לשאול:
✔ מה האפשרויות שלנו, ולא רק מה ההמלצה?
✔ מה היתרונות ומה המחיר של כל אפשרות?
✔ מה קורה אם נחכה, או אם לא נעשה כלום?
✔ איך זה ישפיע על איכות החיים, ולא רק על המחלה?

הרפואה הכי טובה היא לא זו שמחליטה במקומכם. היא זו שמחליטה יחד אתכם.
אתם מכירים את ההורה שלכם הכי טוב. אני מביאה את הידע הרפואי. וביחד אנחנו מגיעים להחלטה שמתאימה לו - ולכם.

לביקור באתר שלנו ומידע נוסף או קביעת תור:
https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=fb_posts_2026_06&utm_content=shared_decision_making

הייתי השבוע אצל מטופל מבוגר ומאוד מאוד חולה.ישבתי עם המשפחה המסורה שלו, ושוחחנו על המטרות הטיפוליות - שלו ושלהן. על כך ש...
07/06/2026

הייתי השבוע אצל מטופל מבוגר ומאוד מאוד חולה.

ישבתי עם המשפחה המסורה שלו, ושוחחנו על המטרות הטיפוליות - שלו ושלהן. על כך שהוא ביקש לסיים את חייו בביתו, בין הקירות המוכרים, מוקף באנשים שהוא אוהב.

ובאומץ גדול, המשפחה החליטה לאפשר לו את המתנה הזו. לא לעוד אשפוז. לא לעוד התערבויות. רק לאפשר לטבע לעשות את שלו, בנוחות המרבית.

זה נשמע יפה. אבל כמה זה קשה.

כל פצע, כל אנחה, כל סירוב לשתות או לאכול - כולם מציבים מיליון סימני שאלה. מה עכשיו? מה לעשות? הרי אנחנו כל כך רגילים לעשות.
ואולי, במקום זה, צריך להפוך את השאלה.

אולי צריך לשאול את עצמנו -

מה לא לעשות? מה אפשר לאפשר? איך אפשר להקל?
איך מניחים לדברים לקרות בקצב שלהם, פשוט להיות נוכחים - בליטוף, בחיבוק, בקבלה. עד כמה שאפשר.

כי לפעמים, אי-העשייה היא העשייה.

היא המתנה הכי גדולה שאפשר לתת.

ישבה מולי לפני שבוע בת של מטופל. היא מטפלת באבא שלה כבר ארבע שנים. עוזרת עם תרופות. מסיעה לרופאים. ישנה אצלו לפעמים.האח ...
03/06/2026

ישבה מולי לפני שבוע בת של מטופל. היא מטפלת באבא שלה כבר ארבע שנים. עוזרת עם תרופות. מסיעה לרופאים. ישנה אצלו לפעמים.

האח שלה גר בחו״ל. הוא מגיע לביקור פעם בשנה. שולח הודעה בשבת.

היא אמרה לי בשקט: ״אני לא יודעת על מה אני יותר כועסת. שהוא לא בא - או שכשהוא בא, הוא מעיר לי על איך אני מטפלת באבא.״

זה סיפור שאני שומעת הרבה במרפאה ובביקורי הבית. הסיפור של יחסים בין אחים.

יש את הילד שעושה הכול. יש את הילד שנעלם. יש את הילד שמופיע פעם בחודש ומחלק עצות. יש את הילד שכותב הוראות מחוץ לארץ וחושב שזה מספיק. אולי זה מה שכל אחד מהם יכול לתת. אולי זה ביטוי של היחסים ביניהם במשך כל השנים.

מתחת לכל זה - יש כעס שלא מדברים עליו. עייפות שאף אחד לא רואה. ויש צער עמוק, כי אבא או אמא מתדרדרים - זה היה אמור להיות הזמן שבו האחים מתקרבים, לא הזמן שבו הם מתרחקים.

אני רוצה לומר כמה דברים שאני אומרת במרפאה:

הילד המטפל לא צריך אישור. הוא לא צריך לחכות שהאח יראה. הוא צריך תמיכה - והיא לא חייבת להגיע מבן המשפחה.

האח הרחוק, זה לא שלא אכפת לו. לפעמים הוא בורח כי קשה לו לראות. זה לא תירוץ - אבל זה אנושי.

ולא חייבים לפתור הכול. לא חייבים שכל האחים יתאחדו ויחלקו את העומס שווה בשווה. זה לרוב לא קורה. אבל כן אפשר להרפות מהציפיה ולהפסיק לחכות. אפשר לנסות למצוא פתרונות.

מה כן עוזר:

✔ פגישה אחת, בלי ההורה, על מי עושה מה. גם אם זה לא ייגמר ב״צדק״ - זה ייגמר בבהירות.
✔ לבקש דבר אחד ספציפי מהאח הרחוק. לא ״תהיה יותר מעורב״ אלא ״תעזור בקביעת תורים לרופאים״ או ב״סידור המסמכים״ או כל דבר אחר שיכול לסייע בו מרחוק.
✔ עזרה מבחוץ. מטפלת, מועדון לקשיש, עמותות שונות. לא חייבים לעשות הכול לבד.
✔ לדבר עם רופא/ה או עובד/ת סוציאלי/ת - לפעמים פגישה משותפת עם איש מקצוע מורידה לחץ ועוזרת לעשות סדר.

ויש משפט אחד שאני אומרת לבני המשפחה המטפלים בסוף השיחה. כמעט תמיד.

אתם לא חייבים להמתין שהאחים שלכם יראו אתכם. תפסיקו לחכות. תתחילו לחיות.

מידע נוסף על ליווי משפחה בטיפול בהורה חולה באתר שלנו:
🔗 https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=may2026&utm_content=siblings

אי-שליטה על סוגרים היא נושא שכמעט לא מדברים עליו - ובכל זאת, זו אחת הבעיות הנפוצות ביותר בגיל השלישי. היא כואבת, מביכה, ...
31/05/2026

אי-שליטה על סוגרים היא נושא שכמעט לא מדברים עליו - ובכל זאת, זו אחת הבעיות הנפוצות ביותר בגיל השלישי. היא כואבת, מביכה, ומלווה בתחושות קשות של בושה.

אני נתקלת בה כל כך הרבה. שומעת עליה כל כך הרבה. וכל כך רוצה להעביר לכם, המטופלים שלי, את המסר שלי: זה אולי "פתולוגי", אבל זה נפוץ. נפוץ מאוד. אתם ואתן לא לבד. ואין שום סיבה להתבייש.

מישהו זוכר את המשפט המפורסם - "לכולנו יש את אותו הפטנט"?

זה בדיוק מה שאני חושבת עליו. לכולנו יש סוגרים. לכולנו יש קקי ופיפי. פשוט התרגלנו להתבייש ולהסתיר, כי מהרגע שנגמלנו מחיתולים בילדות המוקדמת לימדו אותנו שזה "מגעיל". שחס וחלילה לא נלכלך את המכנסיים החדשים. שלא יברח לנו בגן או בבית הספר.

אבל אנחנו מתבגרים. ויש בלאי. בלאי של הרצועות והגידים בכתף, בלאי של הלב והריאות, בלאי של הברכיים. וכן - גם בלאי של הסוגרים. זו בעיה רפואית, בדיוק כמו כל בעיה רפואית אחרת.

אל תסתגרו בבית בגללה. בואו להתייעץ. לפעמים יש דרכים לעזור, ולפעמים יש דרכים ללמוד להתמודד ולחיות עם זה בצורה טובה יותר. מגיע לכם לחיות. מגיע לכם לצאת מהבית. מגיע לכם להמשיך לפגוש אנשים, לטייל, ליהנות.

אני כאן בשבילכם. כאן להקשיב. אני לא אשפוט ומקווה שלא תתנו לאף אחד לשפוט אתכם.

כי באמת - לכולנו יש את אותו הפטנט.

״אבא שלי אושפז בבית החולים בגלל זיהום בדרכי השתן.אחרי שבוע הוא חזר הביתה. אבל הוא לא חזר לעצמו.הוא מבולבל, בוהה בקיר, הו...
28/05/2026

״אבא שלי אושפז בבית החולים בגלל זיהום בדרכי השתן.
אחרי שבוע הוא חזר הביתה. אבל הוא לא חזר לעצמו.
הוא מבולבל, בוהה בקיר, הוא לא יודע מי אני.
זה כאילו בן לילה הוא נעשה דמנטי לגמרי.״

זו לא דמנציה.
זה קרוב לוודאי מצב בשם דליריום.

חשוב להבין: יש פוטנציאל אמיתי לשיפור - אם יודעים מה מחפשים.

מה זה דליריום?

דליריום הוא בלבול חריף. הוא מופיע פתאום, לפעמים תוך שעות. הוא משתנה לאורך היום - בדרך כלל בבבוקר המצב טוב יותר ובערב גרוע משמעותית. הקשב מתפזר. לפעמים יש הזיות או מחשבות שווא. לפעמים דווקא ישנוניות וניתוק במקום אי שקט.

דליריום הוא מאוד נפוץ אחרי אשפוז בקשישים. במיוחד אצל מי שכבר אובחן עם ירידה קוגניטיבית בעבר.

מהם גורמים אפשריים?

✔ הזיהום או המחלה שהביאה לאשפוז
✔ תרופות חדשות, במיוחד להרגעה ושינה
✔ סביבה זרה או חדשה, רעש, אור בלילה
✔ שינה משובשת
✔ צום ו/או התייבשות
✔ ניתוח והרדמה

המוח של אדם מבוגר נמצא באיזון עדין. כל אחד מהדברים האלה יכול להפר את האיזון.

מה חשוב לדעת:

דליריום הוא בר־הפיך לעיתים קרובות. לא תמיד, ולא במלואו, אבל לעיתים קרובות. צריך זמן. שבועות, לפעמים חודשים.

ולכן - אל תקבלו את ההידרדרות כסופית.

מה עוזר בבית אחרי אשפוז:

✔ פנים מוכרות. אותם בני משפחה, אותו מטפל
✔ שגרה ברורה
✔ אור טבעי בבוקר. חושך אמיתי בלילה
✔ שעון גדול, לוח שנה, תמונות משפחה ליד המיטה
✔ פחות תרופות הרגעה, יותר תנועה
✔ נוזלים, אוכל, יציאה לאוויר ולשמש
✔ מעקב רופא - האם יש זיהום שלא חלף, האם יש תרופה חדשה שצריך להוריד

מתי לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות:

החמרה פתאומית, חום, ירידה ברמת הערנות, חוסר יכולת חדשה לשתות ולאכול. דליריום שמחמיר טומן בחובו לעיתים מצב רפואי חדש/נוסף.

מידע נוסף על דליריום ובלבול אצל קשישים באתר שלנו:
🔗 https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=may2026&utm_content=delirium

מטופלת שלי, בת 88, סובלת מדמנציה מתקדמת.היא לא מדברת. היא לא יוצרת קשר עין.המשפחה שאלה אותי לפני שבוע: ״היא נראית עצבנית...
26/05/2026

מטופלת שלי, בת 88, סובלת מדמנציה מתקדמת.
היא לא מדברת. היא לא יוצרת קשר עין.

המשפחה שאלה אותי לפני שבוע: ״היא נראית עצבנית ולא שקטה בימים האחרונים. אולי הדמנציה החמירה?״

בדיקה גופנית גילתה דלקת בעור סביב ציפורן ברגל. זה כאב לה מאוד. היא פשוט לא ידעה להגיד לנו.

כשאדם לא יכול להגיד ״כואב לי״ - הגוף אומר את זה אחרת. אצל אדם עם דמנציה מתקדמת, כאב נראה לפעמים ככה:

✔ פנים מכווצות (frowning)
✔ הימנעות ממגע באזור מסוים
✔ אגרופים קפוצים, שרירים נוקשים
✔ צעקות פתאומיות, גניחות
✔ סירוב לאוכל שהיה אהוב
✔ אי שקט חדש
✔ שינה מופרעת בלי סיבה ברורה
✔ אגרסיביות או תוקפנות לא אופיינית/חדשה

לפעמים מה שמתפרש כ״התנהגות אופיינית לדמנציה״ הוא למעשה כאב לא מטופל. שיניים שכואבות. שלפוחית מלאה וחוסר יכולת להתרוקן. עור פצוע מתחת לחיתול. עצירות. מפרק מודלק ועוד....

מה אני מבקשת מהמשפחות:

תארו לרופא/ה בדיוק את השינוי. מתי הוא החל. מה מחמיר את התסמינים ומה מקל. דברים כמו: ״מתחיל אחרי שאני מנסה להלביש אותו״, ״רק כשהוא יושב יותר משעה״ ועוד.

ויש משפט שאני חוזרת עליו במרפאה ובביקורי הבית כמעט בכל שבוע:

אדם עם דמנציה לא מרגיש פחות כאב. הוא רק מתקשה לבטא אותו במילים.

מידע נוסף על טיפול בכאב ועל נושאים נוספים באתר שלנו:

🔗 https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=may2026&utm_content=pain-dementia

״הוא לא מסכים להתקלח כבר שבוע.זה הופך לקרב יומיומי. אני לא יודעת אם להתעקש או לוותר.״זו אחת השאלות שעולות שוב ושוב. אני ...
25/05/2026

״הוא לא מסכים להתקלח כבר שבוע.
זה הופך לקרב יומיומי. אני לא יודעת אם להתעקש או לוותר.״

זו אחת השאלות שעולות שוב ושוב. אני אענה כך:

מקלחת היא לא רק היגיינה. עבור אדם עם דמנציה היא חוויה מבלבלת. מים על העור בלי אזהרה. עירום מול אדם אחר. קור פתאומי. רעש של מים זורמים. תחושה של חוסר שליטה.

זו לא עקשנות. זו תגובת הגנה.

מה שעוזר לרוב:

✔ לא להגיד ״בוא נתקלח״. להגיד ״בוא נסדר את השיער״ - ואז להמשיך משם.
✔ חימום מוקדם של חדר האמבטיה. חלוק חם מוכן מראש.
✔ מקלחת קצרה. אפילו דקה־שתיים. לא חייבים שטיפה מלאה כל יום.
✔ רחצה במיטה עם קצף לרחצה בלי מים זורמים - זו אופציה לגיטימית, גם בבית החולים משתמשים בה.
✔ אותו אדם בכל פעם. רצוי באותה שעה ביום.
✔ מוזיקה נעימה ומרגיעה. ריח אהוב.

ולפעמים - לוותר ליום אחד. זה לא מחדל. זו בחירה. זה בסדר.

מידע נוסף על התמודדות יומיומית עם דמנציה באתר שלנו:
🔗 https://tipultomech.co.il/?utm_source=facebook&utm_medium=social&utm_campaign=may2026&utm_content=bathing

Address

HaHaroshet 18
Ramat Hasharon

Opening Hours

Monday 08:00 - 15:30
Wednesday 08:00 - 15:30
Sunday 08:30 - 15:30

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when טיפול תומך posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to טיפול תומך:

Share