10/09/2026
הזמן הזה בשנה,
כשהשערים נפתחים לסליחה, כפרה, התחלות וסיומים,
מזמין אותנו לעצור.
להתבודד. להתבונן פנימה.
השהייה הזו מלמדת אותי שדווקא כדי לקבל את מה שאנו מבקשות,
לא תמיד נדרש עוד מאמץ.
לפעמים נדרשת דווקא ההסכמה להרפות.
להשליך למים העמוקים
אמונות שכבר מצמצמות אותנו,
פחדים שכבר מזמן אינם מגינים עלינו,
והרגלים ישנים שכבר אינם משרתים את מי שהפכנו להיות.
כי לפני ההתחדשות,
לפני הידע החדש,
לפני המטרות והכוונות,
יש משמעות עמוקה לשמיטה.
להסכים לפנות מקום.
להיות כלי נקי, סבלני ופתוח.
כלי שמסוגל להכיל את העוצמה, הדיוק והשפע
שמבקשים להיכנס לחיינו.
כשאנחנו מפסיקות להיאחז במוכר,
נפתח מרחב.
ומרחב הוא המקום שבו יכולה להתרחש צמיחה.
למידה. ריפוי. התחדשות.
שנעבור דרך כל השערים האלה בנוכחות מלאה,
שנשחרר את מה שהגיע זמנו ללכת,
שנקבל ברכות וחסד,
ושנפנה מקום להיות כלי חזק ויצוק
להכלת כל הטוב, האור, הצמיחה
והשיעורים הטובים שבדרך. 🤍🍯🍏
ואת?
מה את בוחרת להשליך?
ולמה את מפנה מקום?