19/08/2026
עברנו את החלק הראשון במסע שלנו ביפן. מי שעוקב אחרי הסטוריז שלי טעם כבר מהנופים והמקומות שהיינו אבל יש דברים שאי אפשר באמת להעביר בתמונות ובסרטונים. כמו המרחבים העצומים, היופי הבלתי נגמר, הנימוס היפני והביטחון שמרגישים. אתה יכול לעזוב את התיק שלך בכל מקום ואתה יודע שאף אחד לא יגע לך בו. אחרי כמה ימים כבר הרגשתי לגמרי בסדר עם לתת לילדים ללכת לבד לשירותים.
אבל עוד דבר משמעותי שאני לא מצליחה להעביר בסטוריז זה את רגעי הסטרס ורגעי היציאה מאיזון. הם ממש לא לוקחים את הבמה בטיול שלנו אבל בהחלט יש כאלה וחשוב לי שזה יהיה שקוף מולכם.
בשבועיים האחרונים טיילנו בהוקאידו, האי הצפוני של יפן, בקראוון קטן בלי מקלחת ושירותים. כי ככה זה ביפן. אין בהם צורך כי יפן מרושתת בשירותים נקיים ובבתי מרחץ ציבוריים. אחרי פעם אחת כבר התרגלנו לזה לגמרי.
אבל תחשבו שבמשך שבועיים לא התקלחתי לבד עם עצמי.
המקלחת היומית שלפחות אצלי ממש קריטית לאיזון היומי שלי לא היתה לי. יוגה - הצלחתי פעם אחת לעשות.
רוב העוגנים שיש לי בבית לא היו לי. תצרפו לזה שינה לא הכי טובה (בכל זאת מיטת קראוון) ובגדול קיבלתם פצצה מתקתקת. לא?
אז לא:) לא הפכתי לפצצה מתקתקת כי יש עוגנים שתמיד נמצאים איתי בכל מקום שאליו אני הולכת.
הראשון והעיקרי הוא הנשימה והמודעות.
תשומת לב לנשימה ולסביבה. זה מקרקע ועוזר לך להישאר באיזון. אליה אני תמיד חוזרת.
שוב, זה לא אומר שאני לא יוצאת מאיזון.