02/11/2025
מסתכלת בתמונה שוב ושוב ושוב. ופשוט לא מצליחה לקלוט.
איך הילד שלי, זה שלפני 21 שנים ילדתי, לא כאן.
יצא מהבית יום אחד ולא חזר.
התפייד. התאייד.
נעלם מהעולם.
לא יישן במיטה שלו, לא אצל נוגה, לא עם החברים, לא בצבא.
יצא , השאיר הכל , ולא חזר.
אני בוהה דקות ארוכות בנעלי נייק הלבנות שליד המיטה שלך .עדיין עם הלכלוך מהמסיבה האחרונה. לא זאת שהלכת אליה עם שתי נעליים שמאליות מבלי לשים לב …
הנעליים על הרצפה, דוממות, עם השרוכים פתוחים, כאילו רק עכשיו חלצת אותן ומחכות שתנעל אותן שוב. מחכות עזובות. שוממות.
באיזה קטע?
אני מחזיקה מעטפה שקיבלתי אתמול. יש בתוכה את טביעת האצבע שלך.
ביד שלי יש מעטפה שבתוכה טביעת האצבע שלך. על דיסק און קי. קיבלתי אותה מהצבא. את טביעת האצבע שלך. הצבא החזיר לי טביעת אצבע של הילד שלי. למזכרת.
באיזה קטע?
אורי שלי. רק בן 20 . מה הספקת? כל החיים עוד לפנייך. החיוך שלך צריך לכבוש עוד כל כך הרבה לבבות.
איך ייתכן? באיזה קטע?
החמצן הולך ואוזל עם כל יום שעובר 💔
Yaara Ichilov