ד"ר רוני כהן PhD - גברים חיים תשוקה

ד"ר רוני כהן PhD - גברים חיים תשוקה מעורר גברים לתשוקת החיים. מנטור למיניות בריאה וגבריות מודעת, דרך עולמות הטנטרה, היוגה, התזונה וההסתכלות ההוליסטית עלינו כגברים

מתי בפעם האחרונה הקדשת חמש שעות לאנרגיה שלך?החיים מלאים: עבודה, זוגיות, משפחה, משימות, סטרס.ואיפשהו בתוך כל זה קל לנו הג...
09/09/2026

מתי בפעם האחרונה הקדשת חמש שעות לאנרגיה שלך?

החיים מלאים: עבודה, זוגיות, משפחה, משימות, סטרס.

ואיפשהו בתוך כל זה קל לנו הגברים להתרחק קצת מהגוף.

מהנשימה, מהתשוקה, מהאנרגיה המינית שלנו.

אולי כבר למדת ותרגלת בעבר, אבל החיים קרו והתרגול קצת נשכח.

ואולי מעולם לא למדת שאפשר בכלל להתייחס אחרת למיניות שלך.

לא רק להגיע לעוררות ולמהר לפרוק אותה.

אלא לנשום אותה. להניע אותה. להישאר איתה. ליהנות ממנה.

כי האנרגיה המינית שלנו היא לא רק אנרגיה של סקס.

היא חלק מאנרגיית החיים שלנו.

אז מה נעשה בחמש השעות האלה?

זה לא יום של הרצאות.

אנחנו הולכים לתרגל, להרגיש ולחוות בגוף.

נחזור לגוף

דרך תנועה, נשימה ותרגול נפתח את הגוף ונעיר בו יותר תחושה, חיות ואנרגיה.

נלמד לעבוד עם העוררות

להכיר טוב יותר את העוררות המינית שלנו, ללמוד לווסת אותה ולא להיות מנוהלים על ידה.

נגלה מה אפשר לעשות עם האנרגיה המינית

במקום שכל התנועה תהיה לקראת פורקן, נתרגל איך לנשום, להניע ולפזר את האנרגיה בגוף.

נלמד איך מעמיקים אל עוד העונג

נלמד איך להישאר יותר זמן בתוך התחושה והעונג — עם פחות מאמץ ויותר נוכחות.

וניקח את זה לחיים

כי המטרה היא לא רק מיניות טובה יותר.

אלא לצאת מהיום הזה יותר חי, יותר מחובר ועם כלים פשוטים שאפשר להמשיך לתרגל בבית.

כל הפרטים בלינק הזה:
https://roni-cohen.com/tshuka-day/

מעניין, מה אתם אומרים??יהיו תגובות כשהנושא הוא הכלי שלנו??בוא נראה...היום אני רוצה לשאול אותך גבר, שאלה שאולי אף פעם לא ...
16/08/2026

מעניין, מה אתם אומרים??

יהיו תגובות כשהנושא הוא הכלי שלנו??

בוא נראה...

היום אני רוצה לשאול אותך גבר, שאלה שאולי אף פעם לא שאלת את עצמך באמת:

לא מה הגודל של האיבר שלך,

לא אם הוא עומד מספיק חזק,

לא כמה זמן הוא מחזיק,

ולא אם הוא "מתפקד" כמו שאתה רוצה .

אני רוצה לשאול אותך - איזו מערכת יחסים יש לך איתו?

כי כמעט לכל גבר שאני פוגש יש שם סיפור.

השוואות, בושה, גאווה, פחד, ציפיות, טראומות, אכזבות

האם הוא גדול מספיק? יפה מספיק?

עקום מידי?

האם הוא יעמוד כשאני רוצה?

האם הוא יישאר עומד?

האם ישפוך לפני שרציתי?

מה הפרטנרים/יות שלי חושבים עליו?

ומה זה אומר עליי כגבר אם ברגע מסוים הוא לא עושה את מה שאני מצפה ממנו?

או אולי מה שהצד השני מצפה ממנו?

וזה לא רק בראש שלנו.

במחקר גדול ומייצג שנערך בארה"ב, בערך אחד מכל חמישה גברים דיווח שהוא לא מרוצה מגודל איבר המין שלו.

מחקרים אחרים מראים שחוסר שביעות רצון מאיבר המין קשור גם לפחות פעילות מינית,

ושדימוי חיובי יותר של איבר המין קשור לתפקוד מיני ולשביעות רצון מינית טובים יותר.

אבל אני חושב שיש כאן משהו עמוק אפילו יותר.

ראשית חשוב להבין שזו לא אשמתינו, זו החברה הטבואית שבה גדלנו ובה אנחנו חיים.

הרבה מאיתנו גדלו להתייחס לאיבר המין שלנו כאילו הוא מכשיר שצריך לספק ביצועים.

שיעמוד, שיחזיק, שיחדור, שיענג מלאאא, שיגמור בזמן הנכון, שלא יאכזב אותנו, שאתגאה בו.

ואז, כשהוא לא עושה את מה שאנחנו רוצים, אנחנו כועסים עליו.
לפעמים אפילו שונאים אותו.

השבוע, במסע "גברים חיים תשוקה", עברנו טקס טנטרי מרגש שנקרא חניכה ללינגם.

כמה משפטים ששיתפו בקבוצה שריגשו אותי עד דמעות:

"זה שינה לי את כל המיניות שלי. הפסקתי לדרוש ממנו והתחלתי להבין שהוא איבר של אהבה"

"הייתי עם בת הזוג ופחות חשבתי על יעמוד לא יעמוד, הייתי פחות בלחץ והיה הרבה יותר עונג ונוכחות"

"כל הפרספקטיבה שלי משתנה אחרי 53 שנות חיים"

וגבר אחר אמר:

"אני לא מאמין כמה שנים התייחסתי אליו ב- abuse"

והמשפט הזה תפס אותי.

כי כמה מאיתנו באמת נוגעים באיבר המין שלנו באהבה?

לא כדי לגרום לו לעמוד חזק ומהר

לא כדי להגיע לאורגזמה ולשפוך

לא כדי לבדוק שהוא עובד,

פשוט לפגוש אותו!

בטנטרה משתמשים במילה לינגם.

שזה מדהים בעיני - מטה של אור, שרביט של קסם.

איבר של אהבה.

ועכשיו אני רוצה להציע לך משהו שאולי ירגיש בהתחלה קצת מוזר.

בפעם הבאה שאתה לבד, תחזיק לרגע את איבר המין שלך ביד.

בלי לעשות איתו שום דבר.

תנשום,

תסתכל עליו,

ותבדוק מה עולה בך.

גאווה? מבוכה? שיפוט? אכזבה?

אהבה? ריחוק?

ואולי אפילו תגיד לו בשקט:

אני לא צריך ממך כלום עכשיו,

אתה לא צריך להוכיח לי שום דבר,

אני מקבל אותך כמו שאתה,

אתה חלק ממני,

אתה איבר של אהבה.

ותנשום 5 נשימות מלאות לבטן, תוציא אנחה טובה בקול.

ואני גם מציע לתלמידים שלי לקרוא לו בשם, כן כן...זה חזק, תנסו.

אני יודע. זה יכול להישמע מוזר.

נעים מאוד רוננושש 🙂

אבל תחשוב כמה שנים אנחנו מצפים מהאיבר הזה לתפקד בשבילנו, וכמה מעט לימדו אותנו פשוט להיות איתו.

ואני רואה שוב ושוב מה קורה לגברים כשהיחסים האלה מתחילים להשתנות.
כשהלחץ יורד,

כשהבושה מתרככת, כשחובת ההוכחה מתרככת,

כשהמלחמה בגוף נפסקת.

המיניות יכולה להפוך ממשהו שאנחנו מבצעים, למשהו שאנחנו מרגישים.

ואולי זו אחת החניכות החשובות של גבר:

להפסיק למדוד את הגבריות שלו דרך איבר המין שלו,ולהתחיל לאהוב דרכו.

אם דרך הטנטרה והמיניות הבריאה מעניינות אותך, והיית רוצה להיות גבר שמחובר לגוף שלו, לאיברי המין שלו ולגבר המאהב שהוא - דבר איתי.

באהבה, רוני

06/07/2026

לדעתי, אחת הבעיות הכי גדולות של גברים היא שאנחנו מתמודדים עם הכול לבד

ככה גם אני חייתי במשך שנים

אם משהו כאב, התקדמתי

אם היה קשה, עבדתי יותר

אם הרגשתי שחסר לי משהו, ניסיתי לפתור אותו לבד

חשבתי שככה גברים צריכים להיות

רק עם השנים הבנתי שהכוח האמיתי הוא לא להחזיק הכול בפנים

הוא דווקא היכולת לפתוח את הלב, לבקש עזרה, ולהעז לדבר על הדברים שאנחנו בדרך כלל מסתירים

במפגש הראשון של הקבוצה החדשה של "מסע גברים חיים תשוקה", אחד הגברים אמר בסוף הערב:

"לא האמנתי שאוכל לשבת עם עשרה גברים ולדבר בכנות על הדברים הכי אישיים שלי"

חייכתי, כי כמעט בכל מחזור אני שומע את אותו המשפט

ופתאום קורה משהו

אתה מגלה שאתה לא היחיד

שהפחדים שלך הם גם הפחדים של גברים אחרים

שהבושה מתחילה להתפוגג

ושעצם ההקשבה והלב שנפתח במעגל יכולים להיות תחילתו של ריפוי עמוק

אחת הקבוצות המרגשות שהיו לי עד היום

הנה סרטון קצר מתוך פרק הפודקאסט הראשון שלי עם Ilan Sharon ובת זוגו הנפלאה שלו, אביטל

כי אני באמת מאמין שכל גבר צריך לחוות לפחות פעם אחת בחיים את התחושה שהוא לא צריך להתמודד עם הכול לבד

ובהמשך הפרק תבינו גם מה זה עשה לבת הזוג, לזוגיות ולחיים בכלל

בקיצור גברים, דברו איתי

אשמח לשמוע מה זה פוגש אצלכם

לפני כמה ימים עלה פרק הפודקאסט הראשון של "גברים חיים תשוקה", והיה לי ברור שדווקא את הפרק הזה אני רוצה לפתוח עם סיפור אמי...
30/06/2026

לפני כמה ימים עלה פרק הפודקאסט הראשון של "גברים חיים תשוקה", והיה לי ברור שדווקא את הפרק הזה אני רוצה לפתוח עם סיפור אמיתי.

אירחתי את אילן ואביטל – זוג מקסים. אילן סיים לאחרונה את "מסע גברים חיים תשוקה", ואביטל הייתה שותפה מלאה לתהליך, לתרגולים ולשינויים שהתרחשו לאורך הדרך.

בחרתי להזמין את שניהם, כי בסופו של דבר השינוי שגבר עובר לא נשאר רק אצלו.

הוא מחלחל אל הזוגיות, אל האינטימיות, אל התקשורת, ואל הדרך שבה בני הזוג פוגשים זה את זו.

בשיחה דיברנו בפתיחות על נושאים שלא תמיד קל לדבר עליהם: עונג, שליטה בשפיכה, נוכחות, אהבה עצמית, אינטימיות וזוגיות.

אבל יותר מכל, דיברנו על מה שקורה כשגבר מפסיק לפעול על אוטומט ומתחיל באמת להקשיב לגוף שלו, לנשימה שלו וללב שלו.

היה מרגש במיוחד לשמוע גם את נקודת המבט של אביטל – איך היא חוותה את השינוי של אילן, מה השתנה ביניהם, ואיך העבודה של גבר אחד יכולה להשפיע על כל מערכת היחסים.

אם הנושאים האלה נוגעים גם בכם, אני מזמין אתכם לצפות בפרק הראשון:

https://www.youtube.com/watch?v=xuYIy7NT6mY

אחרי שתצפו, אשמח מאוד לשמוע מה נגע בכם, אילו מחשבות עלו, ומה לקחתם מהשיחה, באהבה רבה

אם היית שואל אותי לפני כמה שנים מה הבעיה הכי נפוצה שאני פוגש אצל גברים, כנראה שהייתי אומר "שפיכה מהירה". היום אני כבר לא...
28/06/2026

אם היית שואל אותי לפני כמה שנים מה הבעיה הכי נפוצה שאני פוגש אצל גברים, כנראה שהייתי אומר "שפיכה מהירה".

היום אני כבר לא חושב שזו הבעיה, אני חושב שהיא הסימפטום.

מאחורי השפיכה המהירה כמעט תמיד מסתתר סיפור גדול יותר.

מערכת עצבים שנמצאת בדריכות, גוף שמכווץ את עצמו, נשימה שנעצרת בדיוק כשהעונג מתחיל לעלות, לחץ להצליח, פחד לאכזב, הרגלים שנבנו במשך שנים.

לעיתים גם הבושה שגבר סוחב איתו בשקט מאז גיל ההתבגרות.

איברינו הוא בדרך כלל האחרון בשרשרת, הסיפור מתחיל הרבה לפניו.

לפי ההערכות, בין 20% ל-30% מהגברים יתמודדו בשלב כלשהו בחייהם עם שפיכה מוקדמת, והיא נחשבת להפרעת התפקוד המיני השכיחה ביותר אצל גברים.

אבל בעיניי, המספרים האמיתיים כנראה גבוהים יותר, כי רוב הגברים פשוט לא מדברים על זה.
הם מנסים להסתיר, להעמיד פנים שהכול בסדר, או לחפש טריק מהיר שיגרום להם "להחזיק יותר".

הטעות הגדולה ביותר היא לחשוב שהמטרה היא להחזיק עוד חמש דקות. זו מטרה קטנה מדי.

השאלה האמיתית היא מה קורה לגוף שלך כשהעוררות מתחילה לעלות.

האם אתה מסוגל להישאר רגוע?

האם אתה ממשיך לנשום?

האם אתה מרגיש את כל הגוף, או שכל האנרגיה מתנקזת לאיבר המין?

האם אתה באמת נהנה מהדרך, או שכל מערכת העצבים שלך כבר רצה אל קו הסיום?

מבחינה ביולוגית אנחנו יודעים שלחלק מהגברים קיימת נטייה מולדת הקשורה למערכת הסרוטונין ולוויסות השפיכה.

אצל אחרים מדובר בהרגלים שנבנו במשך שנים, כמו אוננות מהירה, סטרס כרוני, חרדת ביצוע או רגישות גבוהה של מערכת העצבים.

במילים אחרות, אין סיבה אחת לשפיכה מהירה.

זו כמעט תמיד תוצאה של שילוב בין גוף, מוח, רגש והרגלים.

גם מבחינה גופנית אני רואה שוב ושוב את אותו דפוס.

גברים שנושמים אל החזה במקום אל הבטן, מחזיקים מתח כרוני ברצפת האגן, מכווצים את הישבן, הלסת והבטן בלי לשים לב, ומנסים "לשלוט" בעצמם באמצעות עוד כיווץ.

וגרוע מיזה שמעו שקיגל יעזור להם ועושים אותו לא נכון או ב"מנת יתר" מה שיכול לגרום לתופעה הפוכה.

הגוף הגברי לא לומד להירגע באמצעות כיווץ, הוא רק מגביר את הדריכות. וככל שמערכת העצבים דרוכה יותר, כך היא גם מגיעה מהר יותר לנקודת האל חזור.

ואז מגיעה הרפואה, חשוב לי להיות הוגן: יש לה מה להציע, קיימות תרופות ממשפחת ה- SSRI ותרופות נוספות שניתנות במינון נמוך.

יש תרסיסים ומשחות מאלחשות שמפחיתים את הרגישות, ובחלק מהמקרים הן בהחלט מסייעות לעכב את השפיכה. אבל לאלו יש חסרון גדול שהן מועברות לצד השני.

אלו טיפולים שמופיעים בהנחיות המקצועיות ונמצאו יעילים עבור חלק מהגברים.

אבל יש הבדל גדול בין לעכב שפיכה לבין ללמוד לשלוט בעוררות.

התרופות אינן מלמדות את הגוף לנשום אחרת, אינן משנות דפוסי מתח, אינן מרפאות חרדת ביצוע ואינן בונות מערכת עצבים רגועה יותר.

לכן גם ההנחיות הבינלאומיות ממליצות, כאשר הדבר מתאים, לשלב טיפול התנהגותי, פסיכו-מיני וחינוכי לצד הטיפול התרופתי, משום שהתוצאות טובות יותר מאשר הסתמכות על תרופות בלבד.

כאן בדיוק נכנסת הטנטרה יקירתי מזה 20 שנה, ולא מהמקום המיסטי שמייחסים לה לפעמים, אלא מהמקום הכי מעשי שיש.

הטנטרה לא מנסה ללמד אותך איך "לא לגמור". היא מלמדת אותך להרחיב את היכולת שלך להכיל עונג.

להישאר נוכח גם כשהאנרגיה עולה, לנשום במקום להתכווץ, להרפות במקום להילחם,
להרגיש את כל הגוף ולא רק את איבר המין.

וגם ללמוד לפזר את האנרגיה המינית מהאשכים לכל הגוף.

כשזה קורה, השליטה בשפיכה היא כבר לא פעולה כוחנית אלא תוצאה טבעית של ויסות טוב יותר של מערכת העצבים.

אני רואה את זה פעם אחר פעם אצל גברים שאני מלווה. כמעט אף אחד מהם לא משתפר בזכות טריק אחד.

השינוי מגיע כשהפאזל מתחיל להתחבר, כשהשינה משתפרת, כשהסטרס יורד,
כשהנשימה משתנה, כשהגוף לומד להרפות, כשהקשר עם הגוף והמיניות הופך להיות פחות הישגי ויותר נוכח,

וכשהגבר מפסיק למדוד את עצמו לפי מספר הדקות שהוא "החזיק". דווקא אז, באופן כמעט פרדוקסלי, הוא מתחיל להחזיק יותר.

זו גם הסיבה שבמסע שלנו אנחנו כמעט אף פעם לא עובדים רק על שפיכה מהירה.

אנחנו עובדים על כל הפאזל: על הגוף, על הנשימה, על מערכת העצבים, על הדימוי הגברי, על האינטימיות, על הזוגיות ועל היכולת להיות בעונג בלי לברוח ממנו.

כי כשעובדים רק על הסימפטום, מקבלים לפעמים שיפור זמני. כשעובדים על האדם כולו, השינוי יכול להיות עמוק ויציב הרבה יותר.

אם אתה מתמודד עם שפיכה מהירה, אני רוצה שתדע דבר אחד: אתה לא לבד ויש מה לעשות.

ברוב המקרים זו מיומנות שלא נלמדה עדיין. וכמו כל מיומנות, אפשר ללמוד אותה.
זה דורש סבלנות, תרגול, ולעיתים גם ליווי נכון.

אבל בעיניי, זו אחת המתנות הגדולות ביותר שטנטרה ועבודה גופנית עמוקה יכולות להעניק לגבר, לא רק להחזיק יותר זמן במיטה, אלא להרגיש הרבה יותר חי גם מחוץ לה.

מוזמן לכתוב לי אישית איפה אתה עם זה, מה לקחת מהמאמר הזה או כל שיתוף שבא לך לדבר עליו בנושא מיניות.

השבוע ברביעי יש לנו ערב הכרות פיזי-לייב בת"א. ערב בו ממש נלמד לנשום, לנוע ולהיזכר בגבריות הבריאה שלנו.

וב-22.7.26 – יוצא "מסע גברים חיים תשוקה" נוסף לדרך, תהליך עמוק, משמעותי ומשנה חיים לגברים.

כל הפרטים בלינקים בתגובה הראשונה, או פשוט מוזמן לשלוח לי וואטסאפ לנייד האישי.

מחכה לשמוע מימך,
באהבה,
רוני
052-4344684

24/06/2026

רוב הגברים מודדים את עצמם לפי השעון
כמה זמן החזקתי
כמה זמן עבר עד השפיכה
כמה זמן הצלחתי לתפקד
אבל אני רוצה להציע מחשבה אחרת
מה אם בכלל לא זו השאלה?
מה אם מאחורי השאלה "כמה זמן צריך להחזיק?" מסתתרת שאלה אחרת לגמרי:
האם אני מספיק טוב?
אני פוגש גברים רבים שסוחבים איתם חובת הוכחה גם לתוך המיניות
להצליח, לספק, לא לאכזב, להיות "גבר"
וכשאנחנו עסוקים כל הזמן בביצועים, קשה מאוד להיות נוכחים
קשה להרגיש
קשה ליהנות
קשה באמת לפגוש את האדם שנמצא מולנו
עם השנים גיליתי שאיכות מעשה האהבה לא נקבעת רק לפי מספר הדקות שעברו
אלא לפי איכות הנוכחות, החיבור, ההקשבה והעונג שנכחו בו
הקלטתי סרטון קצר על הנושא, כולל תרגיל נשימה פשוט שכל גבר יכול לנסות כבר היום
מסקרן אותי לשמוע את דעתכם, גברים ונשים, מה חשוב יותר במיניות טובה - זמן או נוכחות?

13/06/2026

מה קורה לזוגיות כשהגבר מפסיק לחיות על אוטומט?

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי לראות בתהליכים שאני מלווה הוא שגברים כמעט אף פעם לא מגיעים בגלל הזוגיות.

אבל לא פעם הזוגיות היא אחד המקומות הראשונים שמרגישים את השינוי.

רוב הגברים מגיעים כי הם רוצים יותר אנרגיה, יותר חיוניות, יותר חשק לחיים.

חלקם מרגישים שהמיניות כבר לא מה שהייתה, אחרים מרגישים שהגוף עובד על חצי כוח.

ויש כאלה שפשוט יודעים עמוק בפנים שהם התרחקו ממשהו חשוב בעצמם.

הם רוצים לחזור להרגיש חיים, להרגיש נוכחים, להרגיש מחוברים לגבריות חיה.

מה שמעניין הוא שככל שגבר מתחיל לנשום יותר, לזוז יותר, להוריד סטרס, להקשיב לגוף שלו,

להתחבר לעונג ולא רק לתפקוד, ללמוד לנהל את האנרגיה המינית שלו במקום להיות מנוהל על ידה,

משהו בו מתחיל להשתנות!

הוא פחות מכווץ, פחות לחוץ, פחות עסוק בלשרוד את היום. יש בו יותר נוכחות, יותר רוגע, יותר ביטחון טבעי ופחות מאמץ.

הדבר הזה מחלחל לכל מקום, אבל במיוחד לזוגיות.

פתאום בת הזוג פוגשת גבר שבאמת נמצא איתה כשהוא בבית.

האינטימיות חוזרת ואיתה גם ההקשבה והקירבה.

גבר שמקשיב. גבר שפחות מתפרץ.

גבר שיש לו יותר סבלנות לילדים, יותר חשק למגע שאינו בהכרח מוביל לתוצאה מסויימת.

הרבה פעמים בת הזוג לא יודעת להסביר מה השתנה, אבל היא מרגישה שמשהו באנרגיה שלו אחר.

וגם בחדר המיטות קורים דברים מעניינים.

כשגבר חי בסטרס, עייף, מנותק מהגוף שלו ורץ כל היום ממשימה למשימה,

קשה לצפות שהמיניות תהיה במיטבה.

החשק יורד, הזקפה פחות יציבה, השפיכה מהירה יותר, או שפשוט אין הרבה אנרגיה בסוף היום.

לעומת זאת, כשהגוף מקבל יותר חמצן, מערכת העצבים נרגעת, זרימת הדם משתפרת,

והגבר לומד להיות נוכח בתוך הגוף שלו ולא רק בתוך הראש שלו, המיניות מתחילה להשתנות מבפנים.

לא בגלל טריק כזה או אחר, אלא כי התנאים הטבעיים לתשוקה מתחילים לחזור.

פתאום יש יותר חשק. יותר זקפה. יותר שליטה. יותר הנאה. יותר יכולת להיות עם בת הזוג במקום להיות עסוק בעצמך ובביצועים שלך.

במקום לרדוף אחרי אורגזמה או לסמן וי, המיניות הופכת להיות מקום של חיבור, משחק, אינטימיות והזנה הדדית.

אני חושב שהרבה זוגות לא איבדו את האהבה שלהם!

הם פשוט איבדו לאורך השנים חלק מהחיות.

העבודה, הילדים, האחריות, הלחצים והעייפות מצטברים לאט לאט, ובלי לשים לב נוצרת שכבה שמסתירה את מה שהיה שם תמיד.

וכשגבר מתחיל להסיר את השכבה הזאת,

הוא לא רק מרוויח לעצמו יותר אנרגיה ובריאות. הוא מביא הביתה גרסה חיה יותר של עצמו.

גבר שנמצא יותר בלב, יותר בגוף, יותר בתשוקה ויותר באהבה.

וזה משהו שקשה מאוד למדוד בבדיקת דם, אבל קל מאוד להרגיש בזוגיות.

האתגר הגדול הוא להחליט לצאת מאיזור הנוחות, להסכים לגדול, להסכים שמגיע לי יותר בחיים האלה, כאן ועכשיו.

אשמח לשמוע מיכם איך החוויה שלכם בתהליכים שעשיתם או איפה אתם בהקשרים של מה שכתבתי.

באהבה, רוני

נ.ב.
לא מעט גברים אמרו לי לאורך השנים שהם הגיעו בשביל האנרגיה, בשביל החשק או בשביל המיניות. מה שהם לא ציפו לו, הוא שהשינוי המשמעותי ביותר שהם יחוו יהיה דווקא בקרבה, באינטימיות ובקשר עם האדם שהם אוהבים.

הגוף שלי התחיל לצעוק, ואני סוף סוף הקשבתי הבוקר ישבתי לשתות קפה ונזכרתי בורסיה הקודמת שלי, סמנכ"ל ומנכ"ל בעולם הביוטק.נז...
08/06/2026

הגוף שלי התחיל לצעוק, ואני סוף סוף הקשבתי

הבוקר ישבתי לשתות קפה ונזכרתי בורסיה הקודמת שלי, סמנכ"ל ומנכ"ל בעולם הביוטק.

נזכרתי איך ככל שהתקדמתי בתפקידים ובקריירה שלי, התרחקתי יותר ויותר מהגוף.

ישנתי פחות, ישבתי יותר, הייתי בסטרס רוב הזמן ואכלתי מה שהיה זמין ולא בהכרח מה שהיה נכון לי.

מבחוץ החיים נראו נהדר. היו תפקידים בכירים, אחלה משכורת ורכב, אחריות גדולה, הישגים מקצועיים ותחושה שאני מתקדם בכיוון הנכון.

אני מודה שבזמנו אהבתי מאוד את מה שעשיתי והיה לי מרתק מבחינת העניין.

אבל במבט לאחור אני מבין שמשהו בי הלך לאיבוד בדרך, התרחקתי ממני ומהגוף שלי.

הדבר המוזר הוא שזה לא קורה ביום אחד. אף אחד לא מתעורר בבוקר ומגלה שהחיוניות שלו נעלמה.

זה תהליך איטי ושקט. קצת פחות אנרגיה. קצת פחות חשק. קצת פחות שמחת חיים. קצת פחות נוכחות בגוף.

עד שבשלב מסוים אתה מבין שאתה עדיין מתפקד, אבל אתה כבר לא באמת חי.

לא הייתי חולה. לא היה לי משבר רפואי דרמטי. לא קרה שום דבר שאפשר להצביע עליו.

ובכל זאת, עמוק בפנים הרגשתי שאני כבר לא חי את החיים במלואם.

היום, אחרי שנים של עבודת שינוי וחיבור למי שאני באמת בהרבה מאוד רבדים, אני מגלה עד כמה הסיפור הזה נפוץ.

אני פוגש גברים טובים, חכמים, ומצליחים, כאלה שבנו קריירה, הקימו משפחה והשיגו לא מעט בחיים. אבל משהו בהם כבוי.

לא תמיד הם קוראים לזה עייפות ולא תמיד הם ידברו על מיניות או על טסטוסטרון.

לפעמים הם פשוט אומרים משפטים כמו:

"אני לא מרגיש כמו פעם"

"אני לא יודע מה עובר עליי"

"משהו בי נרדם"

והכי נפוץ – "זה הגיל, אין מה לעשות".

במשך שנים חשבתי שהתשובה נמצאת בעוד ידע, בעוד פתרון או בעוד קיצור דרך. אבל בשלב מסוים הבנתי שאני שואל את השאלה הלא נכונה.

במקום לשאול מה חסר לי, התחלתי לשאול מה הפסקתי לתת לעצמי.

הפסקתי לתת לעצמי תנועה. הפסקתי לתת לעצמי מנוחה אמיתית. הפסקתי לנשום עמוק.

הפסקתי להיות בטבע. נתתי למיניות שלי לנהל אותי ולרוקן אותי.

הפסקתי להקשיב לגוף שלי.

וכשהתחלתי להחזיר את הדברים האלה לחיים שלי, משהו התחיל להשתנות.

זה לא קרה בין לילה, ואין כאן קסמים.
אבל ככל שהשנים עוברות, ולאחרונה חגגתי 60 שנות אושר ובריאות, אני מרגיש שהגוף מחזיר לי על ההשקעה.

אני מרגיש חזק יותר, אנרגטי יותר, מחובר יותר לעצמי ולמיניות שלי, ובעיקר הרבה יותר חי.

אני אוהב לאמר "הגוף שלי הוא מקדש", ואני אוהב לחשוב על מקדש בקונוטציה חיובית.

מקדש טיבטי, יפה, שקט. כזה שנכנסים אליו ביראת כבוד, חולצים נעליים, שומרים עליו נקי.

מה יקרה אם תלכו כך ביומיום? מה יקרה אם תחיו בתדר של גופי הוא מקדשי?

אולי זה אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי: הגוף שלנו כל הזמן מדבר איתנו.

השאלה היא אם אנחנו מקשיבים כשהוא לוחש, או מחכים עד שהוא יתחיל לצעוק.

היום אני משקיע בגוף שלי כמעט כל יום. לא כי אני חייב, אלא כי אני יודע איך נראים החיים כשאני לא עושה את זה.

והיופי בזה שהיום, כשלא נעים לו, הוא צועק אלי, היייי אני פה, קח אותי לטיול ביער, תניע אותי, תזרים בי חיים.

וההבדל הוא עצום! ממליץ לכם לנסות :-)

מאחל ימים שקטים עם חיבור לגוף ולעונג של החיים,

בתמונה - אחד משיאי הגוף שלי, בטרק סובב מון-בלאן, עם הבן שלי

"אשתי אומרת שקיבלה בחזרה את הגבר שהתחתנה איתו"כשאני חושב על זה, זה אולי הסיכום הכי טוב לתהליכים שאני מלווה.כי בסוף רוב ה...
01/06/2026

"אשתי אומרת שקיבלה בחזרה את הגבר שהתחתנה איתו"

כשאני חושב על זה, זה אולי הסיכום הכי טוב לתהליכים שאני מלווה.

כי בסוף רוב הגברים לא מחפשים להפוך למישהו אחר.

הם לא מחפשים להיות מושלמים, הם לא מחפשים לחזור להיות בני 20,

הם פשוט רוצים לחזור להרגיש כמו עצמם.

כמו הגבר שפעם קם בבוקר עם יותר אנרגיה.

כמו הגבר שהיה מחובר לגוף שלו.

כמו הגבר שהיה בו יותר תשוקה לחיים, יותר נוכחות, יותר חיוניות ויותר שמחת חיים.

ואולי הדבר המבלבל ביותר הוא שזה לא קורה ביום אחד.

אף גבר לא מתעורר בוקר אחד ואומר לעצמו: "היום איבדתי את הניצוץ שלי."

זה קורה לאט, כל כך לאט שלפעמים בכלל לא שמים לב.

עוד קצת סטרס, עוד כמה קילוגרמים, עוד שנה של ישיבה, עוד לילה של שינה לא מספיק טובה,

עוד תקופה שבה העבודה, הילדים, הזוגיות והחיים עצמם מגיעים לפני הגוף.

ואז יום אחד אתה קולט שיש פחות אנרגיה, פחות חדות, פחות תשוקה, פחות נוכחות, פחות שמחת חיים.

לפעמים זה מתבטא גם בירידה בחשק המיני או באיכות הזקפה.

אבל בדרך כלל זה הרבה יותר רחב מזה.

זה מרגיש כאילו משהו בך כבר לא עובד כמו פעם.

והאמת היא שזה לא רק בראש.

מבחינה ביולוגית הגוף משתנה כל הזמן.

מחקרים מהשנים האחרונות מראים שבריאות כלי הדם, רמות הדלקת בגוף, איכות השינה, מסת השריר, הפעילות הגופנית ורמות הסטרס -

משפיעים בצורה ישירה על הבריאות הגברית, על רמות האנרגיה, על התפקוד המיני ועל איכות החיים הכללית.

מחקר רחב היקף שפורסם על ידי חוקרים מאוניברסיטת הרווארד הראה שירידה בתפקוד המיני אצל גברים קשורה פעמים רבות גם לבריאות הלב וכלי הדם, לסטרס, לתזונה ולאורח החיים הכללי, ולא רק לגיל עצמו.

מחקרים נוספים מהשנים האחרונות מראים שפעילות גופנית, ירידה באחוזי שומן, שיפור איכות השינה והפחתת סטרס -

יכולים לשפר מדדים הורמונליים, תפקוד מיני, חיוניות ואיכות חיים גם בגילאי 40, 50 , 60 ואפילו מעבר לכך.

החדשות הטובות הן שהגוף יודע להשתקם.

אני רואה את זה שוב ושוב אצל גברים.

לא מזמן סיים אצלי את התהליך גבר בן 53, כשהוא הגיע הוא לא הגיע בגלל הזוגיות.

הוא גם לא הגיע בגלל הטסטוסטרון, הוא הגיע כי הרגיש שמשהו בו הולך ודועך.

האנרגיה כבר לא הייתה אותה אנרגיה, החשק לחיים כבר לא היה אותו חשק.

הוא הרגיש שהוא מתפקד, אבל לא באמת חי במלואו.

במשך כמה חודשים עבדנו יחד על מספר חזיתות במקביל:

נשימה, תנועה, יוגה, תזונה, חיבור לגוף, עבודה עם האנרגיה המינית וכל זה קרה בקבוצת גברים תומכת, דיסקרטית וקשובה.

לאט לאט התחיל להתרחש שינוי, הטסטוסטרון עלה משמעותית ורק באמצעים טבעיים,

החשק חזר! למיניות ולחיים!

הביטחון העצמי גדל, הוא הפך לפרודוקטיבי יותר, הקרבה בינו לבין אשתו התחזקה.

והמשפט שהוא אמר לי בסיום התהליך נשאר איתי עד היום:

"אשתי אומרת שקיבלה בחזרה את הגבר שהתחתנה איתו."

והוא ממש לא היחיד.

בשנים האחרונות פגשתי לא מעט גברים שחשבו ש"ככה זה בגיל הזה", וגילו שיש הרבה יותר מה לעשות ממה שהם דמיינו.

אבל יש דבר אחד שאני רואה שוב ושוב.

יש הבדל גדול בין גבר שמתחיל היום לבין גבר שמחכה עוד חמש או עשר שנים.

לא בגלל שאין תקווה בעוד עשר שנים.

אלא בגלל שהגוף מגיב למה שאנחנו עושים איתו עכשיו. זו הביולוגיה!

זו בדיוק הסיבה שהמסע שמתחיל מחר אינו עוד קורס על טסטוסטרון.

הוא גם לא קורס על זקפה.

הוא מסע לחזרה אל עצמך:

דרך הגוף והתזונה,

דרך הנשימה,

דרך המיניות,

דרך היוגה והתנועה,

ובעיקר דרך קבוצה של גברים שבוחרים להפסיק לדחות את עצמם ולהתחיל לקחת אחריות על החיים שלהם.

אם משהו במילים האלה פוגש אותך, אני מזמין אותך לוותר על הבושה והמבוכה לדבר על זה,

כי איתי אפשרי בפשטות לדבר על הכל.

אשמח לדבר איתך,

באהבה, רוני

בשנים האחרונות פגשתי מאות גבריםגברים טובים, מצליחים, אוהבים, אבות, בני זוגומה שחוזר שוב ושוב הוא שרבים מהם מרגישים שמשהו...
31/05/2026

בשנים האחרונות פגשתי מאות גברים

גברים טובים, מצליחים, אוהבים, אבות, בני זוג

ומה שחוזר שוב ושוב הוא שרבים מהם מרגישים שמשהו בעוצמה שלהם כבר לא כמו פעם

לפעמים זה החשק

לפעמים האנרגיה

לפעמים התחושה שהם כבר לא מחוברים לגוף שלהם כמו שהיו רוצים

הבשורה הטובה היא שלא חייבים לקבל את זה כגזירת גורל

הכנתי הדרכה חינמית שבה אני משתף את הדברים הכי חשובים שלמדתי

על אנרגיה, חיוניות, חשק ותשוקה גברית

אם זה מסקרן אותך,

כתוב "תשוקה" בתגובות ואשלח לך את הקישור

Address

Binyamina

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

+972524344684

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ד"ר רוני כהן PhD - גברים חיים תשוקה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to ד"ר רוני כהן PhD - גברים חיים תשוקה:

Shortcuts

Share