15/06/2026
**פלגי מים לב מלך ביד ה׳**
מיום שבת אני מרגיש שיש באוויר איזו אנרגיה כבדה.
משהו שמונח על הלב.
כמובן שכל אחד מאיתנו מרגיש את זה דרך העולם הפנימי שלו, דרך הבית, המשפחה, הדאגות האישיות, הגוף, הנפש והרגישות שלו. אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש גם השפעות חיצוניות חזקות מאוד סביבנו.
אתמול משעות הצהריים התחושה הזאת התחזקה.
ברקע היו דיווחים על פעולה משמעותית של צה״ל, שיחות, הערכות, חששות מתקיפה אפשרית, שינוי בהנחיות פיקוד העורף, ביטול מופעים ואירועים, והרבה מאוד גלים של מחשבות, פרשנויות, דעות ורגשות.
גם מי שלא מחובר כל היום לחדשות מרגיש את זה.
האוויר מתמלא תדר.
דאגה למשפחה, לילדים, לחברים, למדינה, לחיילים, לפצועים, לנפגעים בגוף ובנפש, ולכל המעגלים הרחבים שנוגעים במציאות הזאת.
הלכנו לישון, או לפחות ניסינו לישון, עם ציפייה דרוכה, עם מחשבות, עם שאלות ועם תחושה שמשהו גדול מתרחש.
והבוקר, גם בתפילה של ראש חודש, הרגשתי משהו מוזר.
כאילו חסרה שם שמחה.
כאילו הלב של כולנו ציפה למשהו אחד, וקיבל מציאות אחרת.
וזה גרם לי לעצור.
כי אולי שוב, בלי לשים לב, נתנו יותר מדי כוח לאדם בשר ודם.
למנהיג, למדינה אחרת, להסכם כזה או אחר, להצהרה, לתגובה, לכותרת, לפרשן, לערוץ חדשות או לערוץ טלגרם.
ואז נזכרתי בפסוק ממשלי:
**״פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳, עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ״**
הפירוש הפשוט והעמוק של הפסוק הוא שכמו שאפשר להטות זרם מים לכיוון מסוים, כך גם לבו של מלך, מנהיג או בעל כוח נמצא ביד ה׳.
גם מי שנראה לנו הכי חזק בעולם, גם מי שמקבל החלטות גורליות, גם מי שיושב בחדרים סגורים ומדבר בשם מדינות ועמים, עדיין אינו מעל ההשגחה.
הקב״ה יכול להטות לבבות.
הוא יכול לפתוח שערים.
הוא יכול לרכך החלטות.
הוא יכול להפוך מציאות.
והוא יכול להוביל דברים בדרך שאנחנו עדיין לא מבינים.
וזאת הנחמה הגדולה בעיניי.
לא כי אין כאב.
יש כאב.
לא כי אין פחד.
יש רגעים שיש פחד.
לא כי אין אחריות.
יש אחריות.
אבל האחריות שלנו היא לא לשלוט בכל המציאות.
האחריות שלנו היא לבחור איך אנחנו עומדים בתוכה.
לבטוח בה׳.
לא באדם.
לא במנהיג.
לא בכותרת.
לא בתחזית.
לא בפרשנות.
לא בפחד.
החיים שלנו תלויים בבורא עולם.
כל השאר הם שליחים בתוך המערכת הגדולה.
ובמקום הפנימי שלי, כאדם יהודי, כאדם מאמין, וכמתקשר שמנסה לחבר בין הרבדים, אני מרגיש שיש כאן קריאה עמוקה:
לחזור פנימה.
לחזור לאמונה.
לחזור לאחדות.
לחזור לטוב.
לחזור לתפילה.
לחזור לשמחה שקטה שלא תלויה בכותרות.
החברים הקוסמיים שלנו, מדריכי האור, המלאכים וכל כוחות האהבה המלווים אותנו, עוזרים לנו למצוא איזון. אבל גם הם, מבחינתי, מגיעים מאותו מקור אור אחד. מאותו שורש. מאותה אהבה אלוקית.
אז אני רוצה להזכיר לעצמי ולכולנו:
אל תפחדו לקחת נשימה.
אל תיקחו על עצמכם את כל משקל העולם.
אנחנו לא באמת שולטים בכל המציאות.
אנחנו מגיבים אליה, לומדים ממנה, ובוחרים בכל רגע מחדש מי אנחנו רוצים להיות בתוכה.
מה שמתגלה עכשיו במישור שלנו הוא לא סוף הסיפור.
זה מסר.
זו קריאה.
זו הזמנה לבדוק איפה אנחנו עוד יכולים להתחזק, להתאחד, להתפלל, לאהוב, לסלוח, לעזור, להאיר ולעשות טוב.
אז היום, אם אפשר, תנוחו קצת.
תנשמו.
תתפללו.
תגידו פרק תהילים.
עשו מדיטציה קצרה.
הדליקו נר.
שלחו אהבה לחיילים, לפצועים, למשפחות, לעם ישראל ולעולם כולו.
ובעיקר, עשו משהו טוב אחד: לעצמכם, למשפחה, לחבר, לשכן, לאדם שצריך מילה טובה.
לעבוד את ה׳ באהבה ובשמחה, גם כשלא הכול ברור.
אולי דווקא אז.
**״פלגי מים לב מלך ביד ה׳״**
גם לב המלכים בידיים שלו.
וגם הלב שלנו.
שנזכה שיטה את כל הלבבות לטובה, לרחמים, לאחדות, להגנה, לריפוי ולשלום אמיתי.
שלכם באהבה,
**חגי כץ**
