29/12/2019
רוב החיים אנו מנוהלים מהשכל, מה חשוב ומה צריך לעשות בחיים, מה נחשב ומה לא.
המח האנושי המופלא, המכיל בתוכו כל כך הרבה ידע שנצבר במהלך השנים תמיד היה המוביל, המחליט הבלתי מעורער אליו ניגשנו בכל שאלה או דילמה, בכל קושי או צורך להחליט.
בתקופה הנוכחית אני שם לב להתעוררות רגשית אחרת שהיתה שם תמיד אך לא קיבלה ביטוי, הרצון לפעול מהלב, מהרגש, להטיל ספק במוסכמות ובהתניות הישנות.
הרצון להרגיש את עצמי, עצמאותי ועוצמתי הפנימית.
להביא את עצמי לידי ביטוי, את היכולות שלי, את המעלות שלי, להגשים את הייעוד שלי מבלי לעגל פינות ולהתפשר, להגיד את מה שאני מרגיש בלב ולא מה שאני חושב בראש.
להיות אני במלוא מובן המילה.
בהתחלה זה מרגיש מוזר, כמו מרד, כאילו אני הולך לבד נגד הזרם, נגד המוסכמות החברתיות אותם רכשתי בעמל רב במהלך השנים.
אך ככל שמתרגלים יותר ויותר לחיות מהלב, לדבר את עצמי ואת רגשותיי, כך מתעצמת הנפש, כך נעלמות החרדות, כך מועצמת תחושת האני והייחודיות שלי בעולם.
כי כל אחד מאיתנו הוא אור קטן גדול, וכולנו יחד אור איתן ענק(ברוח החג).
אז מאחל לכולנו בני האנוש,
חג חנוכה שמח, שנסכים ללכת עם הלב ולא להתפשר על השליחות שלנו כאן בעולם למרות הפחד ממה יגידו או אם ילגלגו עלינו.
