29/06/2026
"יש לו מדרסים. אז למה ביקשתי ממנו להפסיק להשתמש בהם?"
השבוע הגיע אליי לקליניקה מטופל בן 57. רץ, גולש ואדם פעיל מאוד.
כבר כמה חודשים שהוא מתמודד עם כאבים בברך ובגיד אכילס.
הדבר הראשון שהוא הוציא מהתיק היה זוג מדרסים שהוא הולך איתם כבר... 15 שנה.
רבים היו מציעים לו פשוט לחדש את המדרסים.
אני בחרתי לעצור רגע ולבדוק את האדם, לא את המדרס.
בבדיקת התנועה, בריצה, בהליכה ובתשאול מקיף התגלתה תמונה מעניינת.
מחוץ לנעליים הוא כמעט תמיד יחף או עם כפכפים. הוא רץ יחף על החוף, מתרגל מוביליטי באופן קבוע, וכפות הרגליים שלו חזקות ומתפקדות יפה.
אבל כשהוא נועל את הנעליים עם המדרסים הישנים, הכול משתנה.
המדרסים יחד עם הנעל צמצמו את המקום לבהונות, הגבילו את התנועה הטבעית של כף הרגל והעבירו עומסים כלפי מעלה – לברך ולגיד אכילס.
לכן ההמלצה הראשונה שלי הייתה דווקא... להניח את המדרסים בצד.
לא מכרתי לו מדרס חדש.
בשלב הראשון ביקשתי ממנו לעבור לנעל מרווחת יותר שתאפשר לכף הרגל לעבוד כפי שהיא יודעת, להישאר עם הרפידה המקורית של הנעל ולתחיל תוכנית חיזוק ממוקדת לשרירי האגן והגפיים התחתונות.
רק בעוד כחודש, אחרי שנראה איך הגוף מגיב, נחליט יחד אם בכלל יש צורך במדרס, ואם כן – איזה סוג של התערבות באמת תשרת אותו.
אני עוסק בהתאמת מדרסים וביומכניקה כבר יותר מ-20 שנה.
ובכל זאת, אני מאמין שמדרס הוא לא המטרה.
המטרה היא תנועה טובה יותר, פחות כאב ותלות קטנה יותר באמצעי חיצוני.
לפעמים ההתערבות המקצועית ביותר היא דווקא לדעת מתי לא לייצר מדרס.
אם אתם סובלים מכאבים בריצה או בהליכה, לפני שמחליפים שוב נעל או מזמינים עוד זוג מדרסים, שווה להבין מה הגוף שלכם באמת מנסה לומר.
כשמטפלים בשורש הבעיה, הפתרון מרגיש אחרת לגמרי 👣
