עדנה וינברגר מטפלת רגשית

עדנה וינברגר מטפלת רגשית מטפלת רגשית קוגניטיבית התנהגותית בחדרה והסביבה.
מציעה טיפול קצר מועד לאנשי הייטק.

"רק אם יש התאמה מלאה בין מה שאתה מאמין לבין מה שאתה עושה יש לך סיכוי להצליח."נשמע פשוט, נכון?אבל אז מגיעה המציאות.אנחנו ...
04/06/2026

"רק אם יש התאמה מלאה בין מה שאתה מאמין לבין מה שאתה עושה יש לך סיכוי להצליח."

נשמע פשוט, נכון?

אבל אז מגיעה המציאות.

אנחנו מאמינים שבריאות חשובה, ואז אוכלים עוגה "רק כדי שלא תיעלב".

מאמינים שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר, אבל גוללים בטלפון בזמן שהנכד מספר בהתלהבות על ציור שצייר.

מאמינים שכנות היא ערך עליון, אבל עונים "הכול בסדר" כשברור שלא.

מאמינים שכדאי לחסוך, ואז קונים עוד משהו במבצע שלא היינו צריכים גם במחיר מלא.

הפסיכולוגיה קוראת לזה פער בין ערכים להתנהגות. ככל שהפער גדול יותר, כך אנחנו חווים יותר תסכול, אשמה, בלבול ותחושה שאנחנו דורכים במקום.

הבעיה היא שלאנשים יש נטייה לחשוב שהבעיה היא חוסר מוטיבציה.

אבל פעמים רבות הבעיה היא בכלל חוסר התאמה.

אם אני אומר שבריאות חשובה לי, אבל רוב הבחירות שלי במהלך השבוע לא תומכות בבריאות, הגוף מקבל מסר אחד והמוח מסר אחר.

אם אני אומר שזוגיות חשובה לי, אבל משקיע יותר זמן במסכים מאשר בשיחה עם בן או בת הזוג, גם כאן יש שני מסרים סותרים.

זה קצת כמו לנסות לנסוע צפונה בזמן שההגה מופנה דרומה. אפשר ללחוץ חזק יותר על הגז, אבל זה לא באמת יעזור.

איך בודקים אם יש התאמה?

שאלו את עצמכם:

מהם חמשת הערכים החשובים לי ביותר?

איך נראה הערך הזה בפועל ביומן שלי?

על מה אני מוציא את רוב הזמן, האנרגיה והכסף שלי?

האם ההתנהגות שלי מוכיחה את מה שאני מצהיר שאני מאמין בו?

תרגיל קצר:

כתבו שלושה דברים שחשובים לכם באמת.

ליד כל אחד מהם כתבו פעולה קטנה אחת שתוכלו לבצע כבר היום.

לא מחר. לא ביום ראשון. היום.

כי ערכים לא נמדדים בכוונות. הם נמדדים בהתנהגויות.

והנה החדשות הטובות:

לא צריך להיות מושלמים.

גם האדם המאורגן ביותר יאכל לפעמים שטויות. גם האדם הסבלני ביותר יאבד סבלנות. וגם מי שמאמין בפעילות גופנית ימצא לפעמים אלף סיבות למה לא לצאת להליכה.

המטרה אינה התאמה של 100 אחוז.

המטרה היא לצמצם את המרחק בין מה שאנחנו אומרים שחשוב לנו לבין מה שאנחנו עושים בפועל.

כי בסופו של דבר, החיים שלנו לא בנויים מהצהרות הערך שלנו.

הם בנויים מההרגלים שלנו.

וההרגלים תמיד מספרים את האמת.

התמודדות עם דחיהרובינו חווים דחייה כמעט כל הזמן ובכל תחום בחיינו.דחייה עלולה לגרום לכאב עמוק ומתמשך, תחושת זעם\כעס, פגיע...
02/06/2026

התמודדות עם דחיה

רובינו חווים דחייה כמעט כל הזמן ובכל תחום בחיינו.

דחייה עלולה לגרום לכאב עמוק ומתמשך, תחושת זעם\כעס, פגיעה בהערכה העצמית ופגיעה בתחושת השייכות.

כילדים חוינו דחיות בבית הספר, חרמות , לא הזמינו אותנו לימי הולדת .

גם כמבוגרים אנו חווים דחיות

דחיות על רקע רומנטי של דייטים פוטנציאלים

דחיות של מעסיקים ,

דחיות של חברים ,

דחיות של בני משפחה וכו..

דחייה זו פציעה רגשית קשה ולמעשה הקשה והכואבת ביותר, עד כדי כך שאנשים שחוו דחייה אמרו שהיא קשה וכואבת יותר מטיפולי כימו לסרטן או צירי לידה.

הדחיות הללו בעיקר הקשות שבהן יוצרות בנו פצע נפשי מדמם ודורשות את תשומת הלב שלנו במובן הזה שהן דורשות טיפול ,

טיפול עצמי או טיפול אצל מטפל מקצועי.

אז איך נתמודד עם דחייה?

עירכו רשימה בכתב בטבלה של כל המחשבות השליליות שעלו בכם בעקבות הדחייה.

מנגד רשמו טענות קרי מחשבות חלופיות בעד ונגד הדחיה אל תהססו להעלות יותר מטענה אחת נגד כל מחשבה על ביקורת עצמית .

בכל פעם שעולה טענה וביקורת עצמית שלילית הקפידו להעלות טענה נגדית בצורה ברורה ומלאה.

לדוגמה דחיות רומנטיות קורות ברוב המקרים בשל עיניין פשוט של כימיה , לא היה ניצוץ.

ולכן במקום להתחיל להסיק מסקנות ולחשוב על פגמים אישיים כדאי לחשוב על הסברים חלופיים

אולי אני אינני הטיפוס שלו הוא אוהב בלודניות ואני שחרחורת..

יכול להיות גם שהאקסית חזרה לתמונה והוא אינו פנוי רגשית,

ואולי הוא עובר משבר בחייו האישיים,

אולי אורח החיים שלך אינו דומה לשלו את אוהבת להיות בבית והוא אוהב לעשות קמפינג בטבע .

אולי את "טובה מידי" לאותו אדם שנוהג להתהולל לשתות ולעשן,

אולי הקריירה שלך מאוד מוצלחת ומאיימת לשים אותו בצילך?

ויש עוד ועוד טיעונים כאלה ואחרים.

ספרו לי על דחיות שחויתם ננסה למצוא ביחד מחשבות חלופיות להיטיב את איכות ומשמעות חיינו.

"אומץ הוא מה שנדרש כדי לעמוד ולדבר; אומץ הוא גם מה שנדרש כדי לשבת ולהקשיב." ווינסטון צ'רצ'יל רובנו חושבים שאנחנו מקשיבים...
31/05/2026

"אומץ הוא מה שנדרש כדי לעמוד ולדבר; אומץ הוא גם מה שנדרש כדי לשבת ולהקשיב."
ווינסטון צ'רצ'יל

רובנו חושבים שאנחנו מקשיבים.
בפועל, הרבה פעמים אנחנו פשוט מחכים שהתור שלנו לדבר יגיע.
מישהו מספר על היום הקשה שעבר עליו, ואנחנו כבר באמצע הסיפור שלו נזכרים ביום הקשה שלנו, במתכון לקציצות, בחשבון החשמל ובזה ששכחנו להוציא משהו מהמקפיא.
הגוף נוכח. המוח מטייל.
הקשבה היא כנראה אחת המיומנויות הכי נדירות בעולם, ודווקא בגלל זה היא כל כך יקרת ערך.
כשאין הקשבה לאחרים, קורים דברים מעניינים:
בן הזוג אומר בפעם העשירית שהוא עייף, ואנחנו שומעים שהוא מבקר אותנו.
הילד אומר שקשה לו, ואנחנו כבר נותנים לו הרצאה של עשרים דקות.
החברה מספרת על משבר, ואנחנו קופצים מיד לפתרונות כאילו נבחרנו לתפקיד שר החירום הלאומי.
ואז כולם יוצאים מהשיחה עם אותה תחושה: "דיברתי, אבל לא באמת שמעו אותי."
אבל גם ההקשבה לעצמנו לא תמיד במצב מזהיר.
הגוף שולח הודעות: "אני עייף."
אנחנו עונים: "קפה."

הגוף אומר: "אני בלחץ."
אנחנו עונים: "עוגה."

הגוף אומר: "אני צריך מנוחה."
אנחנו עונים: "אחרי שאסיים רק עוד עשרה דברים."

ואז יום אחד הגוף מחליט לפתוח קבוצת ווטסאפ משלו ושולח הודעות דרך כאבי ראש, כאבי גב, עצבנות, אכילה רגשית או תשישות.
איך מפתחים הקשבה?
פעם או פעמיים ביום עצרו לדקה ושאלו: מה אני מרגיש עכשיו? מה אני צריך עכשיו? מה עובר עליי באמת?
בזמן שיחה נסו להקשיב עד הסוף בלי לקטוע. כן, זה אפשרי. גם אם התשובה הגאונית שלכם ממש דחופה.
במקום לתת עצה מיד, שאלו: "ספר לי עוד."
במקום לנחש, בדקו: "אם אני מבין נכון, זה מה שאת מרגישה?"
ובמקום להתווכח עם הרגש שלכם, נסו להכיר בו. פחד לא נעלב כשמקשיבים לו. גם עצב לא. הם בדרך כלל נרגעים הרבה יותר מהר מאשר כשמנסים לגרש אותם בכוח.
היתרונות?
פחות אי הבנות. פחות מריבות. פחות דרמות מיותרות. יותר קרבה. יותר שלווה. ויותר סיכוי שלא תמצאו את עצמכם מנהלים ויכוח של שעה רק כדי לגלות שבכלל הסכמתם מההתחלה.
כי בסופו של דבר, אנשים לא תמיד צריכים שנפתור להם את הבעיה. הרבה פעמים הם פשוט צריכים להרגיש שיש מישהו שנמצא איתם מספיק זמן כדי לשמוע.
ולפעמים גם אנחנו עצמנו זקוקים בדיוק לאותו הדבר. לא לעוד ביקורת, לא לעוד עצה, אלא לכמה דקות של הקשבה אמיתית.

מסתבר שאוזניים, כמו שרירים, עובדות הרבה יותר טוב כשמשתמשים בהן.

שבת היא לא רק יום מנוחה היא גם הזדמנות לעצור את המרדף.רבים מאיתנו חיים כאילו החיים האמיתיים יתחילו אחרי שנסיים משהו.אחרי...
29/05/2026

שבת היא לא רק יום מנוחה היא גם הזדמנות לעצור את המרדף.
רבים מאיתנו חיים כאילו החיים האמיתיים יתחילו אחרי שנסיים משהו.

אחרי שנרד במשקל אחרי שנמצא זוגיות אחרי שהילדים יסתדרו אחרי שנחליף עבודה אחרי שנרגיש בטוחים יותר אחרי שנרוויח יותר כסף. אחרי שהבית יהיה מסודר אחרי שהחרדה תיעלם.
אבל בזמן שאנחנו מחכים לרגע המושלם, החיים עצמם ממשיכים לקרות.

אני פוגשת אנשים שאומרים: "כשארד עשרה קילו אתחיל לצאת." "כשאמצא זוגיות אהיה מאושר." "כשאפרוש מהעבודה אתחיל לחיות." "כשיהיה לי יותר זמן אנוח."

והחודשים הופכים לשנים.

האמת היא שלרוב אין רגע שבו כל הבעיות נפתרות בבת אחת. תמיד יהיה משהו שעדיין לא מושלם, שעדיין דורש טיפול, שעדיין מחכה לתורו.

האנשים שמצליחים ליהנות מהחיים אינם אלה שאין להם קשיים. הם אלה שלמדו להכניס לחייהם רגעים של שמחה, משמעות והנאה גם כשהכול עדיין לא מסודר.

תרגיל קטן לשבת:
כתבו שלושה משפטים שמתחילים במילים: "אני אהיה מאושר כש..."

עכשיו שאלו את עצמכם:

האם אני בטוח שזה באמת התנאי לאושר?

האם יש משהו קטן מאותו הדבר שאני יכול להכניס לחיי כבר עכשיו?

לדוגמה: אם כתבתם "אהיה מאושר כשאמצא זוגיות" – אולי אפשר כבר עכשיו להרחיב מעגלים חברתיים, לצאת יותר, ליצור קשרים משמעותיים.

אם כתבתם "אהיה מאושר כשארד במשקל" אולי אפשר כבר עכשיו לקנות בגד יפה, לצאת לים או להצטלם בלי לחכות.

אם כתבתם "אהיה מאושר כשאפרוש" אולי אפשר כבר השבוע לפנות שעה לפעילות שתמיד רציתם.

תרגיל נוסף:

בסוף השבת כתבו שלושה דברים טובים שכבר קיימים בחייכם היום.

לא דברים שיגיעו בעתיד לא חלומות לא מטרות דברים שכבר כאן.

לעיתים קרובות המוח שלנו עסוק כל כך במה שחסר, שהוא מפספס את מה שכבר יש.

כמו שאמר פעם ג'ון לנון:

"החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן תוכניות אחרות."

שבת שלום🩷

ואל תשכחו: יש אנשים שמחכים שהכול יהיה מושלם כדי להתחיל לחיות. בינתיים החיים כבר התחילו בלעדיהם... 😊

"מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם תופסים את עצמם וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה".וינסטון צ'רצ'יליש רגעים כאלה בחיים.הר...
28/05/2026

"מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם תופסים את עצמם וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה".
וינסטון צ'רצ'יל

יש רגעים כאלה בחיים.

הרופא אומר שכדאי לעשות יותר פעילות גופנית. אנחנו מהנהנים ברצינות וקונים בקבוק מים חדש.

המשקל רומז שכדאי לשנות הרגלי אכילה. אנחנו מסכימים איתו לחלוטין ומתגמלים את עצמנו בעוגה על הכנות.

בן הזוג אומר שאנחנו לחוצים מדי. אנחנו עונים שהוא טועה, ואז חושבים על זה כל הלילה.

הילד אומר שאנחנו עסוקים בטלפון יותר מדי. אנחנו מסבירים לו למה הוא לא מבין את המצב, אבל בפנים משהו כבר התחיל לזוז.

האמת היא אורחת מוזרה. בדרך כלל היא לא מגיעה עם זיקוקים ושלט ענק. היא מופיעה במשפט קטן, בהערה של חבר, בתחושת בטן עקשנית או במחשבה שחוזרת שוב ושוב למרות כל הניסיונות לגרש אותה.

רובנו לא באמת מתקשים לזהות את האמת. אנחנו מתקשים לשאת את מה שהיא דורשת מאיתנו.

כי אם נקשיב לה, אולי נצטרך להשתנות.

אם נשתנה, אולי נצטרך לצאת מאזור הנוחות.

ואם נצא מאזור הנוחות, אולי נגלה שהפחד היה גדול יותר מהמציאות.

לפעמים החיים שולחים לנו שוב ושוב את אותו מסר.

מי שמתלונן שכל בני הזוג שלו לא מתאימים לו, אולי צריך לבדוק את הבחירות שלו.

מי שאומר שאין לו זמן לעצמו, אבל מבלה שעות בגלילה ברשתות החברתיות, אולי נתקל באמת שקצת לא נוח להסתכל עליה.

מי שחושב שהוא חייב לפתור את הבעיות של כולם, אולי מגלה שהוא שכח לדאוג לעצמו.

ומי שמחכה לרגע המושלם להתחיל, עלול לגלות שהוא מחכה כבר שנים.

אז מה אפשר לעשות כשנתקלים באמת?

לעצור רגע במקום לברוח ממנה.

לשאול את עצמנו מה הדבר הקטן שאולי נכון כאן.

לחפש גרעין אמת גם אם אנחנו לא מסכימים עם כל מה שנאמר.

להחליף אשמה בסקרנות. במקום לשאול איך לא ראיתי את זה קודם, לשאול מה אני יכול ללמוד מזה.

להפריד בין עובדות לבין פרשנויות.

לא חזרו אליי זו עובדה.

כנראה לא אוהבים אותי זו פרשנות.

לבדוק מה המחיר של ההימנעות.

לפעמים אנחנו כל כך מפחדים מהשינוי, שאנחנו לא עוצרים לחשב כמה יקר לנו להישאר במקום.

לשים לב למילים כמו תמיד, אף פעם, כולם ואף אחד. לעיתים הן מעידות יותר על סערת הרגש מאשר על המציאות.

להקשיב לדפוסים שחוזרים על עצמם. אם אותה בעיה מופיעה שוב ושוב בחיים, אולי היא מנסה ללמד משהו.

להתחיל בצעד קטן. האמת בדרך כלל לא מבקשת מהפכה. היא מבקשת צעד אחד קדימה.

עשר דקות הליכה.

שיחת טלפון אחת.

ארוחה אחת בריאה יותר.

בקשת עזרה אחת.

ולבסוף, לשאול את עצמנו שאלה פשוטה:

מה הייתי מייעץ לאדם שאני אוהב אם היה נמצא בדיוק במצב שלי?

מפתיע לגלות כמה חכמה יש לנו עבור אחרים, וכמה קשה לנו להשתמש בה עבור עצמנו.

לפעמים הרגעים החשובים ביותר בחיים אינם הרגעים שבהם גילינו משהו חדש.

הם הרגעים שבהם הפסקנו להתווכח עם מה שכבר ידענו מזמן.

האמת לא תמיד נעימה.

אבל כמעט תמיד היא נקודת ההתחלה של שינוי, צמיחה וחופש.

המצפון:מי באמת שולט בנו  אנחנו או הדחפים שלנו?זיגמונד פרויד, האיש שהכניס לנו את התת-מודע לחיים, טען שהמצפון שלנו הוא בעצ...
27/05/2026

המצפון:
מי באמת שולט בנו אנחנו או הדחפים שלנו?

זיגמונד פרויד, האיש שהכניס לנו את התת-מודע לחיים, טען שהמצפון שלנו הוא בעצם תוצר של ויתור על דחפים. נשמע קשוח? אולי, אבל תחשבו על זה רגע: כמה פעמים רציתם לצעוק על מישהו אבל עצרתם את עצמכם? כמה פעמים חשקה נפשכם בעוגת שוקולד, אבל קול קטן בראש לחש לכם "לאאאאאאאא!"? ברכותיי, זה הסופר-אגו שלכם בפעולה אותו חלק באישיות שמנסה לשמור עליכם "אנשים טובים".

אז איך המצפון נוצר?
פרויד חילק את האישיות שלנו לשלושה חלקים:
האיד (Id) החלק החייתי שרוצה עכשיו ומיד.

האגו (Ego) החלק המתווך שמנסה לאזן בין הרצון להתפרע לבין מה שמקובל.

הסופר-אגו (Superego) השופט הפנימי שמזכיר לנו מה מותר ומה אסור, ומייצר תחושת אשמה כשאנחנו חורגים מהכללים.

לפי פרויד, המצפון הוא תוצאה של כל אותם רגעים שבהם האיד רצה, אבל החברה (או אמא) אמרה "לא". עם הזמן, ה"לא" הזה הופך להיות חלק מאיתנו, ופתאום אנחנו אפילו לא צריכים שיגידו לנו – אנחנו כבר מרגישים אשמים לבד.

תרגילים לשליטה במצפון (בלי לרמות את עצמנו)

דו-שיח בין הדחפים למצפון
כשאתם מרגישים אשמה על משהו, כתבו דיאלוג בין שני צדדים: הדחף (שרוצה לעשות משהו) והמצפון (שאוסר עליו). זה עוזר להבין את המתח הפנימי ולמצוא איזון.

אישור חברתי
אם המצפון חזק מדי ואתם מרגישים אשמים על שטויות, שאלו חבר טוב אם זה באמת מוצדק. לפעמים אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה רבה מדי.

תן לזה שם
תנו למצפון שלכם שם וגוף, כמו דמות מצוירת או דמות מסרט. זה עוזר להרחיק קצת את השיפוטיות העצמית ולראות את זה בצורה קלילה יותר.

רשימת אשמות הפוכות
במקום לכתוב על מה אתם מרגישים אשמים, כתבו רשימה של מצבים שבהם דווקא לא ויתרתם על דחפים וזה עשה לכם טוב. לפעמים המצפון מגזים ואפשר להרגיע אותו קצת.

בשורה התחתונה
המצפון הוא מנגנון חשוב ששומר עלינו בני אדם מתורבתים, אבל כמו כל דבר, גם אותו צריך לאזן. פרויד אולי האמין שהוא תוצאה של דיכוי, אבל אנחנו יכולים לבחור איך לנהל אותו בלי לאבד את עצמנו בדרך.

יש אנשים שלא באמת צריכים עוד חולצה. הם צריכים רגע של הקלה.התמכרות לקניות, ובמיוחד לקניות אונליין, לא מתחילה בארון היא מת...
18/05/2026

יש אנשים שלא באמת צריכים עוד חולצה. הם צריכים רגע של הקלה.
התמכרות לקניות, ובמיוחד לקניות אונליין, לא מתחילה בארון היא מתחילה הרבה פעמים ברגש.
שעמום בדידות מתח ריקנות תחושת מגיע לי. או צורך קטן לברוח לכמה דקות מהמציאות.
ואז מגיעה ההתראה המוצר האחרון נשאר במלאי מבצע רק להיום עגלה שמחכה לך
והמוח? נדלק לא בגלל המוצר עצמו אלא בגלל הדופמין אותו היי קטן של הציפייה.
והבעיה היא שההקלה הזו קצרה מאוד. אחרי כמה דקות או שעות מגיעים: אשמה. חרטה. הסתרות. חשבון הבנק. והתחושה המבאסת: איך שוב נפלתי בזה?

בקניות ברשת ההתמכרות אפילו חזקה יותר. כי אין חיכוך. לא צריך לצאת מהבית. לא רואים כסף עובר ביד אפשר לקנות בפיג'מה, בעייפות, בלילה, תוך כדי עצב או חרדה.
והאלגוריתם? הוא כבר מכיר אותך יותר טוב מחלק מהחברים שלך…

הוא יודע בדיוק מתי להציע לך "עוד משהו קטן".

אז מה עושים?
קודם כל מפסיקים לקרוא לזה "חוסר כוח רצון". זו בדרך כלל דרך לווסת רגש.

מתחילים לזהות את הטריגר מה אני באמת מרגישה רגע לפני שאני פותחת אפליקציה? לחץ? בדידות? כעס? עייפות? פחד?

לפעמים הקנייה היא לא הצורך. היא ההרדמה של הצורך.

תרגיל CBT פשוט לפני קנייה עצרי ל־10 דקות וכתבי

מה אני מרגישה עכשיו? מה אני חושבת שיקרה אם אקנה? מה יקרה שעה אחרי הקנייה? האם אני באמת צריכה את זה או שאני צריכה שינוי בהרגשה?

הרבה פעמים הדחף יורד מעצם ההתבוננות.

טכניקת "עגלה מושהית" לא קונים מיד. מכניסים לעגלה ומחכים 24 שעות.

מפתיע לגלות כמה דברים נראו חובה בלילה… והופכים למיותרים בבוקר.

החלפת תגמול המוח מחפש ריגוש צריך לתת לו אלטרנטיבה.

במקום קנייה הליכה קצרה שיחת טלפון מוזיקה כתיבה תה טוב מקלחת אפילו לסדר מגירה לפעמים מוריד עומס רגשי יותר מעוד חבילה בדרך.

תרגיל חשוב במיוחד בדקו מה אתם מנסים "לקנות" רגשית.

אהבה? ערך? שייכות? פיצוי? שליטה? תחושת הצלחה?

כי לפעמים האדם לא קונה מוצר. הוא קונה לרגע תחושה שהוא חסר לעצמו.

ויש עוד משהו חשוב העולם הדיגיטלי בנוי לגרום לנו לקנות זו לא חולשה אישית כשנופלים בזה. יש פה מנגנונים פסיכולוגיים מאוד מתוחכמים של שיווק, צבעים, דחיפות, התראות והשוואות חברתיות.

ולכן הפתרון הוא לא רק להתאפק אלא ללמוד לעצור רגע בין הרגש לבין הלחיצה על השלם הזמנה.

כי לפעמים הדבר הכי בריא שאנחנו יכולים להוסיף לעגלה… זה מודעות.

״בן אדם הוא חלק מהשלם הנקרא היקום... הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כמשהו נפרד מהשאר. זוהי אשליה אופטית של הת...
17/05/2026

״בן אדם הוא חלק מהשלם הנקרא היקום... הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כמשהו נפרד מהשאר. זוהי אשליה אופטית של התודעה . האשליה היא סוג של כלא עבורנו... המשימה שלנו צריכה להיות לשחרר את עצמנו מהכלא הזה על ידי הרחבת מעגל החמלה שלנו כך שיכיל את כל היצורים החיים ואת כל הטבע ביופיו.״
Albert Einstein

יש משהו מאוד אנושי בזה שאנחנו מסתובבים בעולם כאילו הכול עלינו.
אם הילד עצבני כנראה אנחנו אשמים.
אם מישהו ענה יבש בוואטסאפ כנראה פגענו בו.
אם הבוס נראה מוטרד אולי הקריסה הכלכלית העולמית התחילה בגלל המייל ששלחנו.

המוח האנושי באמת מוכשר בזה.
הוא מסוגל לקחת מבט מוזר של מישהו בסופר ולהפוך אותו לטרילוגיה פסיכולוגית שלמה.

והבעיה היא שככל שאדם יותר רגיש, מצפוני ואכפתי, כך לפעמים הוא לוקח על עצמו יותר מדי אחריות רגשית על העולם.

אנשים כאלה בדרך כלל מתנצלים כשהם מבקשים משהו קטן.
מרגישים לא נעים גם כשהם חולים.
אומרים לא צריך כשברור שהם כן צריכים.
ועונים הכול טוב.. בזמן שהנפש שלהם עושה אודישנים לסרט אסונות.

לאט לאט האדם מתרחק מעצמו.
הוא עסוק בלהיות בסדר בשביל כולם, עד שהוא כבר לא יודע מה הוא באמת מרגיש.

אבל איינשטיין נוגע כאן במשהו עמוק האשליה שאנחנו לבד, נפרדים, שונים, פגומים יותר מכולם.

כי בפועל רוב האנשים מסתובבים עם אותן חרדות בתחפושות שונות. כולם רוצים להרגיש אהובים. כולם מפחדים להידחות. כולם רוצים שיראו אותם באמת. וגם האנשים שנראים הכי בטוחים בעצמם לפעמים נכנסים למקלחת ומנהלים ויכוח שלם עם עצמם מה הם היו צריכים לענות אתמול.

כמה דוגמאות מהיום יום:

אמא שמרגישה אשמה כי הילד עצוב, כאילו היא אחראית גם למזג האוויר וגם למצב הרוח של כולם בבית.

אדם שמותש לחלוטין אבל ממשיך להגיד
אני בסדר, בזמן שהגוף שלו שולח איתותי אזהרה דחופים.

מישהי שלא מבקשת עזרה כי לא נעים, אבל אז נעלבת שאף אחד לא שם לב שהיא קורסת.

מישהו שחושב שאם הוא ינוח שעה אחת, ישר יכריזו עליו רשמית כעצלן השנה.

והשינוי לא מתחיל מלהפוך לאדם אחר.
הוא מתחיל מדברים קטנים מאוד.

כמה תרגילים פשוטים:
תרגיל ראשון לשים לב לשפה

במשך יום אחד שימי לב כמה פעמים את אומרת: לא נעים לי ,אני סתם מגזימה, עזבי, זה לא חשוב
בכל פעם כזו שאלי את עצמך ואם דווקא הרגש שלי כן חשוב?

תרגיל שני בקשה קטנה
בקשי משהו קטן בלי להתנצל. לא "סליחה שאני מפריעה... אלא פשוט:
אני צריכה עזרה.
לאנשים שמרגילים את עצמם להסתדר לבד, זה תרגיל עצום.
תרגיל שלישי חיבור אנושי
פעם ביום לשתף מישהו במשהו אמיתי. לא רק הכול טוב. אלא משהו אנושי עייפות פחד בלבול געגוע.
דווקא שם נוצרת קרבה אמיתית.

תרגיל רביעי להפסיק להיות השופט של עצמך
כשעולה ביקורת עצמית, נסי לשאול האם הייתי מדברת כך למישהו שאני אוהבת?
אם לא, למה לעצמך כן?

בסוף, הרבה אנשים לא באמת צריכים ללמוד איך להיות חזקים יותר.
הם צריכים ללמוד להפסיק להחזיק את עצמם כל כך חזק.

למה אני מרגיש לבד גם כשיש אנשים סביבי?יש בדידות, ויש את מה שאתה מרגיש הבדידות שלך לא נובעת מזה שאין לך אנשים.היא לא בהכר...
14/05/2026

למה אני מרגיש לבד גם כשיש אנשים סביבי?

יש בדידות, ויש את מה שאתה מרגיש הבדידות שלך לא נובעת מזה שאין לך אנשים.
היא לא בהכרח קשורה למספר החברים, או אם אתה בזוגיות.
היא לא מתרככת גם כשאתה הולך לקבוצות, או משתדל להיות חברותי.
הבדידות שאתה נושא איתך היא רגש ישן מאוד.היא נולדה איפשהו כשהיית קטן, אולי תינוק. כשהלב שלך קרא, ואף אחד לא בא.
או כשבאו אבל לא ראו אותך באמת.
אולי למדת להפסיק לבקש, לסמוך רק על עצמך,
להתכווץ כדי לא להפריע, או לחייך בזמן שכל הגוף בפנים רצה לבכות.
ואז הבדידות כבר לא הייתה תחושה זמנית
היא הפכה להיות איך שהעולם מרגיש.
היום, אפילו כשמישהו באמת רואה אותך משהו בתוכך לא מאמין.
הבדידות התיישבה עמוק בתוך הזהות אין מקום אמיתי בשבילי, אף אחד לא באמת יישאר,
אם יכירו אותי לא יאהבו.
אבל יש גם חדשות טובות בדידות כזו לא נולדת איתה היא נוצרה בתוך קשר,
וזה אומר שהיא יכולה גם להתרפא בתוך קשר.
קשר עדין, עקבי, שלא מוותר קשר שמוכן לחכות לך גם כשאתה מתחבא.
זו עבודה איטית, אבל בכל פעם שאתה מרשה למישהו לראות עוד טיפה ממך הבדידות מתחילה להיסדק ולפעמים דרך הסדק הזה נכנס קצת אור.
אתה לא לבד. גם אם המוח שלך צועק שכן.
אתה לא דפוק אתה פשוט מישהו שפעם נאלץ להסתדר לבד יותר מדי זמן.

יש אנשים שמחכים לפנסיה שנים. סופרים את הימים. מדמיינים בקרים רגועים בלי שעון מעורר.ויש אנשים שמגיעים לגיל פרישה… ונבהלים...
13/05/2026

יש אנשים שמחכים לפנסיה שנים. סופרים את הימים. מדמיינים בקרים רגועים בלי שעון מעורר.
ויש אנשים שמגיעים לגיל פרישה… ונבהלים.
לא תמיד מהכסף. לא תמיד מהזמן הפנוי. לפעמים מהמשמעות.
כי הפרישה מהעבודה היא לא רק שינוי טכני. היא פוגשת אותנו בדיוק במקום שבו הזהות שלנו גרה.
"אם אני כבר לא המנהלת… אז מי אני?" "אם אני לא קם לעבודה כל בוקר… מה הערך שלי?" "מה יחשבו עלי?" "אני כבר זקן?"
הרבה אנשים לא באמת מפחדים מהפרישה. הם מפחדים ממה שהיא מסמלת עבורם.
ב CBT אנחנו בודקים לא רק את המצב עצמו אלא את הפרשנות שהמוח מדביק אליו.
למשל: "גיל פרישה = אני כבר לא רלוונטי" "פנסיונר = אדם שסיים את החיים הפעילים שלו" "אם אפרוש אנשים יראו בי זקן"
והמוח? מתחיל להגיב כאילו זו אמת מוחלטת. חרדה. עצב. הימנעות. לפעמים אפילו דיכאון.
אבל המציאות מורכבת יותר.
יש אנשים שעובדים כל החיים ושוכחים לבנות עוד חלקים בזהות שלהם. חברים. תחביבים. זוגיות. עולם פנימי. הנאה. סקרנות. וכשהעבודה נעלמת… נוצר חלל.
גם הבדידות אחרי פרישה היא נושא אמיתי. פתאום פחות שיחות. פחות צורך בך. פחות מסגרת. ולפעמים גם פחות תחושת ערך.
ויש עוד משהו שפחות מדברים עליו: האבל. כן, אבל. כי פרישה היא גם פרידה מתקופה, ממעמד, משגרה, מאנשים, ולפעמים גם מהגרסה הצעירה של עצמנו.
אבל דווקא כאן אפשר להתחיל לבנות משהו חדש.
לא "להילחם בגיל". אלא להרחיב את החיים מעבר להגדרה אחת של עבודה.
כמה כלים מעולם ה CBT שיכולים לעזור:
לזהות מחשבות אוטומטיות
לכתוב: מה אני מספר לעצמי על פרישה? האם זו עובדה או פחד?
להחליף "או או" ב"גם וגם"
אני גם מתבגר וגם יכול להיות חיוני, סקרן, פעיל ומשמעותי.
לבנות סדר יום חדש לפני הפרישה
לא לחכות לריק. להכניס מראש מפגשים, הליכות, למידה, התנדבות, תחביבים או עבודה חלקית.
חשיפה הדרגתית
למשל: לצמצם שעות בהדרגה במקום לעבור בבת אחת מאינטנסיביות לריק מוחלט.
לחזק זהויות נוספות
לא רק "מה עבדתי". אלא: מי אני כאדם? מה עוד ממלא אותי? מה מסקרן אותי היום?
לא להימנע משיחות על הגיל
דווקא ההסתרה והבושה מחזקות את הפחד. רוב האנשים סביבנו עסוקים הרבה פחות בגיל שלנו ממה שאנחנו מדמיינים.
פרישה טובה היא לא רק יציאה מעבודה. היא כניסה מודעת לפרק חיים חדש.
והשאלה האמיתית היא לא "בן כמה אני" אלא: איך אני רוצה לחיות את השנים שעוד לפניי.

Address

רח' הנבל
Haderah

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 19:00
Wednesday 09:00 - 19:00
Thursday 09:00 - 19:00
Friday 09:00 - 15:00
Sunday 09:00 - 19:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when עדנה וינברגר מטפלת רגשית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to עדנה וינברגר מטפלת רגשית:

Share