מרגלית כהן- פסיכותרפיסטית קלינית M.A

12/04/2026

ימים מורכבים עוברים על כולנו,
בין אזעקה, נפילה, יירוט, הפסקת אש דרוכה ולא יציבה, דאגה לקרובים, דאגה לרחוקים, וחיפוש אחר מקורות השראה שיאפשרו לנו לשמור על מרחב מוגן במציאות מתעתעת וחמקמקה.

התחושה כעת, שהגם שיצאנו מהממד המקלט המרחב המוגן, ועדיין לא כולנו,
אנחנו הולכים לבדוק את הנזקים, המקומות בהם נפערו החורים, ואיך נוכל לגשר עליהם בחמלה ורכות?

במרחב הציבורי ובמעטפת הנפש, נוצרו חורים מחוררים מאינספור יירוטים ונפילות, סגר מתמשך, סיפורים אישיים כואבים ומטלטלים ותמונות של הרס וכאוס.
אלה עומדים כעדות חיה ושקטה, גם כשמנסים ללטש ולטשטש לצבוע ולמלא את החלל על מנת שנוכל להסדיר נשימה ולראות שמים כחולים.

נכון זה לא חד ממדי...
בחלקת אלוהים הקטנה אפשר וחשוב להצליח ולראות חתיכות שמים, פיסות אנושיות, חיבורים ומפגשים סמוכי ממד קרבה וחום, אהבה וקשר, דאגה ואכפתיות, טבע פורח טובל בירק לרומם את הנפש והמרחב המוגן.

אבל זה עדיין חמקמק -:
יוצאים החוצה ופוחדים להתרחק...,
מנסים לדבר על הא ודא, וחוזרים לתאר את חוויות המלחמה שסדקו בכולנו. בתוך העצב והכאב אנו מנסים לאחות ולתפור, לגשר ולחבר, לפגוש ולנוע, להתרחק ולהתקרב, להניח את הדברים עם עצמנו ועם אחרים כדי לעכל את שנפרם ולטוות חוטים אל המחר ביד ענוגה ולב חומל המבקשים חירות ואחריות לשמור על אהבת החיים שבנו.

בימים אלה של חיפוש אחר יד קטנה שתפרוש את הרשת מצרפת את לאה שבת בשירה העדין המזוקק ״חתיכת שמים״, בעיבוד מיוחד.

הפקה - נועה לברוןתחקיר - עידו ללנה סאונד - עמית פבלוביץ׳, הילל גוטמןצילום - חגי גור, עידו ללנה, גיא באיו, יואב צ׳צ׳יק דיגיטל - נועה חורשעריכה - זיו מאירי כלי...

22/03/2026

אני מניחה כי כולנו התקשינו אתמול לעצום עין והתעוררנו לבוקר דחוס של מחנק, כאב ועצב על אירועי האתמול (ולא רק) בדימונה ובערד.

הציפייה הייתה שנלך לרגיעה ומצאנו את עצמנו עדים להרס גדול של בתים, משפחות, מבוגרים וילדים שברגע אחד חייהם השתנו.

כפרטים אין לנו שליטה על מלחמת הכוח שזורעת הרס, פחד, חוסר וודאות, זעם, יאוש נוכח תמונות האימה, הלהבות, האנשים, הבתים שנהרסו והמבנים שקרסו.

לא חייבים לצרוך טלויזיה או להיכנס לטלגרם המידע חשוף מגיע מכל מקום שסובב אותנו וחודר פנימה.
אז איך נתגונן ונמגן את נפשנו הנשחקת שוב ושוב, בכל פעם מחדש נוכח כל אלה?

הבוקר מצאתי את קרן האור בליווי שתי שותפות שאפשרו לקחת פרספקטיבה על המציאות ולתת לה מבט עדין רך חומל ומאיר.

תודה ל מסע במילים חגית אלמקייס על שליחת קרן אור ביום סגריר מפרי עטה של ענבל הדר.
ולקולגה הללי יבנאי על חשיבות הבחירה גם בתוך הכאוס והצמצום, לנהל את היום בחמלה ומודעות כלפי עצמנו וכלפי אחרים

*תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ | ענבל הדר*

תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
קְחִי אֶת כָּל הַקַּרְנַיִם שֶׁלָּךְ
גַּם בְּיוֹם אָפֹר
וְתִזְרְחִי
תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
קְחִי אֶת כָּל הַחֹם שֶׁלָּךְ
גַּם בַּיּוֹם שֶׁל קֹר
וּתְפַזְּרִי

תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
תָּקוּמִי כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ
לֹא מְשַׁנֶּה מָה יִקְרֶה לָךְ
תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
תָּאִירִי אֶת הָעוֹלָם
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה זֶה יַעֲלֶה לָךְ

אַל תִּבְדְּקִי אִם הָעֲנָנִים הִגִּיעוּ
אִם הָרוּחַ זָכְרָה לָבוֹא
אֶל תִּסְתַּכְּלִי עַל אֲחֵרִים אִם הִפְצִיעוּ
תְּפַזְּרִי אַתְּ אֶת הָאוֹר

תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
תְּחַמְּמִי
תָּחוּסִי
תִּתְּנִי מָקוֹם
תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
אֶל תִּשְׂרְפִי
תֵּדְעִי אֶת הַמִּדָּה שֶׁלָּךְ
אַל תִּשְׁתַּמְּשִׁי בַּכֹּחַ
לְרָעָה
תִּהְיִי שֶׁמֶשׁ
תִּתְּנִי מִמֵּךְ
בְּאַהֲבָה

אֶת אַחַת וִיחִידָה

*בוקר של אור*- לחמם, להקרין, להאיר ולהעיר בלב כל הנסיבות( ציטוט חגית אלמקייס)

12/03/2026

תמונת מצב מיום נוסף של מלחמה שאגת הארי -:

פגישות בין זום, אזעקות, מפגש פרונטלי, שיחת טלפון, התכתבות בווטאפ.
כל אחד מהערוצים האלה מטרתו בסופו של דבר לשמר הרצף, הקביעות, והקשר גם בהעדר תנאים אופטימליים למפגש.

➿ המבקשים את הזום מבקשים לשמר המסגרת הטיפולית במרחב בטוח.
➿ המבקשים להגיע לקליניקה אינם נעדרי אחריות ו/ או פזיזות. הם מבקשים לשמר השפיות והשגרה על אף ולמרות כדי להשיב את עצמם לעצמם.
➿ אחרים מרגישים שהמרחב הפנימי שלהם כל כך הצטמצם שאין להם על מה לדבר. הם חשים עייפות, מותשות, צמצום, קושי לחשוב. וכל מה שהם מבקשים לעצמם זה קצת שקט בסביבה שהיא רועשת, חודרנית, מציפה, ומצפצפת ללא הפסקה בין אזעקות, רשתות, הודעות ועוד...
➿התכתובת בווטאפ היא לעיתים דרך להתחמק מלומר ״לא מתאים לי עכשיו, אני זקוק להפוגה ולארגן מחדש את מחשבותיי״.

בכל אלה מקומי כמטפלת הוא לגלות גמישות והבנה. להתאים את עצמי לצרכים השונים של האנשים השונים.
להחזיק מבלי להאיץ, להזמין מבלי לכפות, לגלות התעניינות ואיכפתיות אמיתית, ולאפשר לכל אחד ואחת, לבחור עבור עצמו את המקום המתאים לו תוך הושטת יד אנושית.

נראה לי סביר, כי בימים של לחימה עצימה ומתמשכת, לכולנו לוקח זמן להשיב לעצמנו את הקול של עצמנו ולצאת מהממ״ד אל מרחב נפשי שמאפשר התמודדות תפקוד וחוסן.
חשוב שכולנו נוכל לקבל את התנועה הזו בתוך עצמנו בין חוסר אונים לתחושת מסוגלות, בין יאוש לתקווה, בין חרדה וצמצום לסוג של חזרה לשגרה בתוך החירום.
אלה לא עוד מילים נדושות, ממוחזרות ושחוקות. אלה הרהורים של מחשבה ותובנה שמצטרפים לשהייה, התבוננות, הקשבה והבנה גם של עצמנו.
בתקווה ליום שקט🙏

התמונה באדיבות AI
הציטוט של יהודה עמיחי, עכשיו כשהמים לוחצים בעוז,באדיבות אלעד כץ

24/01/2026

כי האדם עץ השדה...

מבקש להיות נטוע,
למצוא לו מקום פיזי ורגשי,
ללכת עם הרוח וכנגד הרוח,
להכות שורש 🫚🪵
ולרצות להיות כעץ שתול - על פלגי מים 💦
אשר פריו ייתן בעתו 🍇
ועלהו לא - יבול
וכל אשר יעשה יצליח ( תהילים פרק א׳ פסוק ג)

נָשִׁים הֵן כְּמוֹ עֵץ.
לֹא הָעֵץ הַיָּפֶה הַזֶּה,
הַזָּקוּף שֶׁנִּרְאֶה טוֹב,
אֶלָּא עֵץ שֶׁעָבַר רוּחוֹת,
חַמְסִינִים, קֹר, יוֹבֶשׁ,
וַעֲדַיִן נִשְׁאָר עוֹמֵד...

אִשָּׁה נִמְדֶּדֶת לְפִי כָּל הַפְּעָמִים
בָּהֶם הִיא נִשְׁבְּרָה מִבִּפְנִים
וּבְכָל זֹאת, מָצְאָה בְּתוֹכָהּ
אֶת הַשֹּׁרֶשׁ
שֶׁלֹּא הִסְכִּים לְוַתֵּר...

יֵשׁ יָמִים שֶׁהָעֲנָפִים שֶׁלָּךְ כְּבֵדִים,
אַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁאַתְּ לֹא מַצְלִיחָה
“לְהַחֲזִיק הַכֹּל” כְּמוֹ פַּעַם.
אֲבָל הַיְי, תִּסְתַּכְּלִי עַל הָעֵץ,
הוּא לֹא מִתְאַמֵּץ לְהַרְשִׁים אַף אֶחָד.
הוּא פָּשׁוּט נָטוּעַ.
נוֹשֵׁם.

מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּשֶׁקֶט.
לֹא מִתְנַצֵּל כְּשֶׁהוּא בִּשְׁלֶכֶת.
לֹא נִבְהָל כְּשֶׁהוּא עֵירֹם.
לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נִכְשָׁל
כִּי הוּא לֹא פּוֹרֵחַ עַכְשָׁו...

הָעֵץ יוֹדֵעַ,
יֵשׁ עוֹנוֹת.

וּבִשְׁבָט, מַשֶּׁהוּ בִּפְנִים מִתְעוֹרֵר.
מִתַּחַת לָאֲדָמָה יֵשׁ תְּנוּעָה.
הַשּׁוֹרָשִׁים מִתְרַחֲבִים,
אוֹסְפִים כֹּחוֹת,
מִתְכּוֹנְנִים לַחֲזֹר לַחַיִּים.

וְאוּלַי גַּם אַתְּ,
בְּדִיּוּק עַכְשָׁו,
לֹא “תְּקוּעָה”.
אַתְּ פָּשׁוּט בַּשָּׁלָב
בּוֹ אַתְּ נִהְיֵית עֲמֻקָּה יוֹתֵר.
אַתְּ יוֹדַעַת,
פְּרִיחָה לֹא מַתְחִילָה בַּפְּרָחִים,
הִיא מַתְחִילָה בַּשּׁוֹרָשִׁים.
בְּשֶׁקֶט, בֶּאֱמוּנָה,
בַּבְּחִירָה לְהִשָּׁאֵר נָטוּעָה,
וּלְנַצֵּחַ כָּל אֶתְגָּר,
כָּל סְעָרָה...🌴🌳

אורית אדרי ©️.

תודה לרוני סזיר שבזכותה נחשפתי לטקסט הנהדר הזה.

04/12/2025

האם שנות טיפול הן בהכרח ערובה למצוקה נפשית חריפה?

השאלה הזו קוננה בי מאז אתמול, כאשר הגיעה לפתחי השאלה מדוע הוא היה אצלך מספר שנים ולא מספר מפגשים?
מה זה אומר על הפתולוגיה ו/ או המצוקה המורכבת שלו? אישיותו החולה?

רק השבוע אמרה לי משהיא בקליניקה:״ הבנתי כי הטיפול הוא סוג של מסאג׳ לנפש״... אמירה כל כך עמוקה ומרגשת
שמצביעה על הדרך...

שנים או מספר מפגשים, המהות ממנה האדם מגיע לטיפול היא אחרת.

יש שמגיעים במכוון לקבל יעוץ, הכוונה, תשובה לשאלה ותו לא.
מרגישים שהם אינם בנויים ואינם רוצים בטיפול ארוך. אין להם לא את הפניות הרגשית ולא את הרצון והיכולת לגלות את עצמם. מספיק להם עם מה ועם מי שהם והם באו רק לקבל עצה. אלה יופיעו בקליניקה בדרך כלל למספר פגישות.

עבור אחרים, השהות בטיפול והמפגש הארוך עם המטפל, זו חווית תלות בלתי אפשרית באופן שהם לא יתנו לעצמם את האפשרות להזדקק ולהיות בקשר.

ויש שרואים בטיפול הזדמנות לדיאלוג עם עצמם בנוכחות האחר.
הזדמנות לגיבוש זהות, חתירה למודעות, הרחבת הגבולות של עצמי ובאינטראקציה עם האחר.

חשבו לדוגמא על גיבוש זהות מקצועית, כמה זמן לוקח לאדם לטפח אותה עד שיהיה מסוגל לומר לעצמו אני מוכן לכל אתגר. יש לי מספיק ניסיון מאחוריי...
ואני לא מדברת כאן על קצב החיים העכשוי שדורש מאתנו לפעול מהר כאן ועכשיו ואתמול...

כך גם הנפש שלנו, יש לה דרך משלה וקצב משלה לגלות את עצמה בנפתולי החיים, לשמוע את קולה ולעצב את עצמה בהדרגה לקומה אחת טובה יותר מעל עצמה.
ראוי שנוכל להבין כי הסוד הוא לא בכמות כי אם בהווי-ה שמבקשת לקבל את המקום הראוי ללא שיפוטיות!!

28/10/2025

לצאת, למה לצאת עכשיו לדרך?
לפעמים הדרך מתבהרת ומתגלה רק כשצועדים עליה...
נשמע סלוגן מוכר ושחוק?!
אלה האוצרות והתובנות שאספתי היום בדרך ושאולי יאתגרו גם אתכם לעשות חישוב מסלול מחדש...

לצאת...
כדי לפגוש
לצאת...
כדי לגלות
לצאת...
כדי להתנסות
לצאת...
כדי לצאת מאיזור הנוחות המוכר והידוע ולשנות הרגלים
לצאת...
כדי להיות עם עצמי ולגלות את המקום האחר שבתוכי
לצאת...
כדי לראות ולצלם
את גודלו ויופיו של הרגע.
לצאת...
כדי לחקור, לחוות ולהתפעל
לצאת...
כדי להתאמן
לצאת...
כדי לתת לעצמנו את הרשות לנוע להניע ולשנות תנוחה
לצאת...
כדי לשמור על בריאות פיזית ונפשית
לצאת...
כדי להתרענן
לצאת...
כדי לבחור

עבורך או עבורך מזה בשבילך לצאת?
מאיזו לפיתה, מחשבה, קונפליקט מציאות, יחסים את/ ה מבקש לצאת?
ולאן היית רוצה לצאת ו/ או להגיע?

אם את/ה מתלבט ומחפש מקום להיות בקשב פנימה והחוצה כל התחלה אמיצה היא התחלה בשפת המעשים.
הנך מוזמן ליצור קשר לגלות את הדרך שלך...
בהצלחה👣🤍

15/10/2025

הלכנו לחזק את קהילת הצפון בקרית שמונה ועל הדרך בין זרעית, אדמית, שתולה, נטועה, גדר המערכת...
על כל גבעה רכס או תל מודבקות מדבקות, הוקמו מצפורים, הותקנו צוואות של המשפחות והחברים לזכר הנופלים יפי הבלורית והטוהר, במלחמות ישראל.
והם רבים כל כך, והם כה דומים, צעירים ויפים שחייהם נגדעו, והם אחרים ושונים ופרטיים, דמויות ואנשים, בנים ובנות איש / ה לביתו משפחתו בקהל עם ישראל כולו.

והנפש נפערת מתכווצת גומעת כואבת את סיפורי הגבורה בנוף עוצר נשימה תובל ירק פסטורלי בלתי נתפס.

הקירות מדברים בשתולה ולא רק הם.
הבתים, חלקם נטושים חלקם מאוישים מספרים את שארע בקול דממה דקה. לצידם, השבים הביתה מהנדודים, אלה שהעתיקו את ביתם מקהילה חזקה לישובי ספר לחזק קהילות שנפגעו. אווירת השמחה עולה על גדותיה. כולם מתרגשים ושמחים להתלכד, לפגוש הקהילה, לשקם ולבנות מחדש בנחישות ואהבה את הבית והחצר גם כשהדרך ארוכה.

מי ייתן ונדע כולנו ימים טובים, רגועים, טבולים בשגרה איתנה שתחזיר את כולנו לשפיות.
שים שלום טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך
🇮🇱🌴🏡

04/07/2025

מצטרפת לתפילות
של כולנו שנאמרו מעומק הלב
בלב חומל ומבקששששששששש
במסגרת פסטיבל ירושלים מזרח ומערב, בניצוחו המופלא, המזכך, המחבר והעוצמתי של תום כהן לניצחון הרוח.

שבת שלום 💐
לשלום תקווה ושמחה 🌹🙏💚

01/07/2025

לובשת שגרה/טלי ורסנו אייסמן

מְנַסָּה לִלְבֹּשׁ שִׁגְרָה,
הִיא רְחָבָה לִי בַּמָּתְנַיִם
וְלוֹחֶצֶת בַּצַּוָּאר.
אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲשִׁימָהּ,
הָרַי הָיְתָה מְקֻפֶּלֶת זְמַן רַב
בָּאָרוֹן בֵּין דְּבָרִים אֲחֵרִים.
וּבֵינְתַיִם, אֲנִי כְּבָר
​אַחֶרֶת.

אני שמה השיר המופלא הזה של טלי ורסנו אייסמן כאן כדי לתת לגיטימציה
לפער המורגש אצל כל אחד ואחת מאתנו, בין המסר שמגיע מהמערכות החיצוניות, פיקוד העורף, מסגרות העבודה, הבית, האוניברסיטה, שמתווכות לנו המציאות החיצונית שחזרנו ״לשגרה״ ויש לפעול במשנה מרץ להשלים החוסרים ולפצות על הדיפיציט.
לבין הנפש שנותרה מעכלת,מתבוננת, רפויה, כועסת ודרוכה, בהפרעת קשב, הכואבת את החורים שנפערו בתוכנו ובסביבתנו, ומחפשת משמעות ועוגנים כדי להמשיך הלאה במלאכת החיים.

הפתיח בפגישות שחזר על עצמו מהבוקר, זהו המעבר בין 0 ל 100 בין חירום ודריכות לשגרה באופן שקשה לתפוס.
וכיצד במהלך הפגישה התאפשר מרחב ביניים לעכל בהדרגה את ה On וה Off מבלי להידרש לעבור ממצב למצב באופן חד שנחווה גם בלתי אפשרי.

28/04/2025

הקשבתי בדרך מהעבודה לאב שכול שהתראיין ברדיו. האב דיבר על מסעדת סופייאן במרר, שהקים לזכרו של בנו שנפל במלחמת חרבות ברזל וכמה חשוב לו שיבואו מבקרים למסעדה, לאוו דווקא כדי לתמוך בהם כלכלית אלא כדי לתמוך בהם רגשית.

דבריו נתנו לי דחיפה להעלות את התוכן על בית הקפה רעות בכפר תבור מתוך מחויבות ומתן כתף לנותרים.

בית הקפה רעות הוקם לפני שמונה חודשים על מנת להנציח חברים שנפלו בעזה, בדרך של יצירת מקום שמאפשר זכרון, שיח, ומפגש אנושי שמייצר חיים.
#

רעות
ערב יום הזיכרון תשפ״ה
יצאנו לסיור בעקבות לוחמים בשביל החמישה ולקחנו אתנחתא ברעות - כפר תבור הסמוכה.
השם רעות אומר הכל...
חברים זוכרים את החברים שנפלו במלחמה בעזה
ונותנים להם מקום בנינו המבקרים.
לעצור, לקרוא, להכיר ולהזכיר
לתת מקום לחיים
מבלי לפסוח על הנופלים החסרים,
אשר במותם
ציוו לנו להוקיר את החיים.
לזכור מבלי לשכוח
להתעצב וגם לשמוח
לבכות וגם לבנות
בשבילם ועבורם
למי שהיו אינם וישנם.

המקום רעות הותיר בי רושם עז
ביופיו בטעמו ובעיקר במסריו.
זהו בית קפה חדש בכפר תבור
שמבקש לשמר מקום אקלים ואדם באהבה וחיים.

בהשראת מילותיו של חיים גורי:
הרעות נשאנוך בלי מילים...
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר

13/02/2025

״ כי האדם עץ השדה״...

כולי תפילה כי נלמד מהעץ להעמיק בשורשים ולהתחקות אחר שרשרת הדורות כפרטים וכאומה על מנת לחזק את עמידתנו מתוך ידיעה, תבונה, ורגישות היסטורית.

נעבה את הגזע של שירת העשבים, לרבי נחמן, להרבות טוב גם כשחלוקים. מתוך קבלה והכרה כי לכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו ומשירת העשבים נעשה ונטפח הניגון של הלב החושב והראש המרגיש.

ולבסוף, נטפח הענפים, העלים, והפירות מתוך אמונה תקווה וכוונה לרצות להשקיע בעתיד טוב יותר לילדנו נכדנו ומכורתינו.

לו יהי שכל אחד ואחת מאתנו ימצא בתוכו הסיכוי להשתנות ולשנות לטובה.

חג ההתחדשות, הפירות והתקווה🙏🍒🍇🍾💟