12/07/2026
מסע ארוך ארוך ...🚂
על העבודה עם ילדי קשב
ובאופן מיוחד עם ילדי ODD = הפרעת התנגדות מתריסה
הפרעת הקשב שונה במורכבות שלה ובעוצמות שלה בין אדם לאדם,
ואם נתאר אותה כספקטרום, אפשר לומר שאותם הילדים עם ODD
(המהווים בין 40-50% מהילדים המאובחנים עם הפרעת קשב)
נמצאים בקצה "הקשוח" יותר של ספקטרום הפרעת הקשב.
אלו הם ילדים אשר לרוב מתקשים עם שלושה תפקודים ניהוליים משמעותיים:
1. ויסות רגשות
2. ויסות התנהגותי והיכולת לעכב תגובה (אינהיביציה)
3. גמישות מחשבתית (התפקוד הניהולי אותו הכי קשה לשנות)
אני אוהבת לתאר להורים את מסע ההורות לילדי ADHD ּ ODD
כמטאפורה של נסיעה ארוכה ארוכה ברכבת.
ההורה הוא הקטר המוביל והרכבת הזאת יורדת בכל פעם מהפסים.
תפקידו של ההורה, שהוא הקטר המוביל את הרכבת,
להחזיר אותה (את הילד שלו)
למסלול בכל פעם מחדש – ממקום של הצבת גבולות ברורים מצד אחד
ומצד שני, ממקום של חיבור, תקשורת והכלה רגשית – ולהמשיך במסע.
בהתחלה יש הרבה יותר גלישות וירידות מהפסים,
אבל עבודה עם כלים מתאימים, כאלה שנחקרו רבות ונמצאו כמאוד יעילים,
מביאה איתה שינוי משמעותי וגורמת לכך שהירידות מהפסים הולכות ומתמעטות.
אבל אתם יודעים מה הבעיה בעבודה של הורה עם ילד הקשב שלו?
קיימת בך כל הזמן התקווה, האמונה והמשאלה שהעבודה אתו,
ההדרכה והשיפור יביאו לשינוי מהיר וקבוע.
כלומר: הילד שלי ילמד, יפנים וזהו, אנחנו מסודרים!
אך המציאות רחוקה מזה.
אחרי שאתה עובד עם ילדך ומתחיל ממש להרגיש שדברים מתחילים לזוז ולהשתנות,
מה שנדמה בהתחלה כהצלחה, מתברר מהר מאוד כ"הצלחה זמנית".
כעבור זמן קצר, השיפור מתחיל להישחק, להיעלם והכל חוזר לעצמו.
וכשזה קורה, אתה מוצא את עצמך אומר בייאוש: שוב זה לא הצליח.
כמה טיפולים כבר עשינו, והנה גם זה לא עובד.
היינו שם, ממש הרגשנו שהחלום מגיע ושדברים מתחילים להשתנות.
אבל כאן בדיוק מסתתרת נקודת האור,
ואסור לכם לפספס אותה
ההצלחות ה"זמניות" האלו הן לא אשליה ולא אכזבה ❣
הן הוכחה חד משמעית לכך שהילד שלכם מסוגל, ושהגישה שלכם עובדת.
בכל פעם שאתם מצליחים לייצר אתו חיבור שמוביל לשינוי,
אתם למעשה בונים אצלו יכולות שהולכות, מתחזקות ומופנמות אצלו.
זה בדיוק מה שקורה כשמאמנים את התפקודים הניהוליים – הם ממש משתפרים.
גם כשיש נסיגה, הזרעים והיכולות שהתחילו להתפתח כמו
למשל היכולת לווסת את עצמו רגשית,
ושאר המיומנויות עליהן עבדתם לא נעלמות
הן מצטברות ומחזקות את החוסן שלו.
הסיבה שהנסיגות קורות ושהשינוי לא נשמר בקלות
נעוצה בקשיים המובנים שקיימים אצל ילדי קשב:
1️⃣. הם רודפים ואוהבים חידושים כי זה מייצר דופמין. כשההורים מתחילים במשהו חדש ומשנים את גישתם יש בזה "אקשן", וזה מגייס את הילד עד שאפקט הראשוניות נשחק.
2️⃣. לילדי קשב ופעמים רבות גם להורים (אשר חלקם גם אנשי קשב) קשה להתמיד, הם מתחילים אך מהר מאוד מפסיקים.
3️⃣. ההישגים שמתחילים להרגיש בבית לא תמיד מיתרגמים באופן אוטומטי להתנהגות טובה יותר בבית הספר, בחוגים או מבחינה חברתית.
4️⃣. ולפעמים כשבבית מתחיל להיות טוב יותר, פתאום מתחילות "לצוץ" להן בעיות חדשות.
חשוב מאוד לזכור ש-ADHD זו הפרעה נוירו-התפתחותית
אשר מלווה את הילד לגיל ההתבגרות ואפילו לבגרות.
הטיפול ההתנהגותי, השינויים והניסיונות ללמד את הילד
אינם "תיקון מהיר" של "זבנג וגמרנו", אלא ריצה למרחקים ארוכים, ממש מרתון.
כפי שאמרתי,
בתוך מסע ארוך מאוד, אתם מנווטים,
ובכל פעם "מעלים" את הילד בחזרה על הפסים.
זהו "המתכון" להצלחה.
עצם הידיעה שזהו מסע ארוך,
עם הרבה עליות ומורדות,
מסע אשר דורש נחישות, עקביות של גבולות ברורים
ומצד שני המון חום, אמפתיה והכלה – תקל עליכם להמשיך.
זה יזכיר לכם לא להתייאש בכל פעם כשזה לא מחזיק,
כי כל חזרה לפסים היא עוד ניצחון קטן של אהבה וקשר
ובעיקר אימון ובניה של מיומנויות חדשות שhישארו שם לתמיד.
אתם ההורים,
סוכני השינוי הגדולים והטובים ביותר עבור הילד שלכם.
____________________________
נ.ב
אם את.ה רוצה לשמוע
עוד אודות הדרכים האפקטיביות ביותר
לעבודה עם ילדי ODD
אשמח לעזור.
שרית פילצקי
מאמנת אישית ל-ADHD
להורים, בני נוער ומבוגרים
ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית בעצימות נמוכה Li cbt
052-6971087
