28/09/2025
עשרת ימי תשובה על ערך בקשת הסליחה מהמתים דרך הגדה מהגמרא. הקשר בין הנשמה לגוף והמוות בראי הקבלה.
אם הייתי אומר שמות אינו דבר טבעי? זה נשמע מצחיק.
בהגדות הגמרא במסכת מכות מובא שמה בסיפור שיהודה בן טמא מאשים שם שהטנא ראש בית הדין מיהר להוציא להורג צדוקי משום נראות עין ולא משום צדק. שייחשב בית הדין של היהודים כבית הדין הסמכותי ושלא יוכלו לערער על כך בבית דין צדוקי על גזר הדין, האשים יהודה בן טמא את אב בית הדין שזירז הליכי משפט ונהג שלא כשורה. על כן חטא שלא עמדה לנגד עיניו הצדק אלא למען ייראו אחרים.
התוכחה הזו של יהודה בן טמא מביאה את ראש בית הדין להצטער וףףאמר ליהודה בן טמא צודק אתה. זה היה לא דין צדק, והצטער על כך כל כך שיצא מתחת לידו כדבר הזה אב בית הדין, שבכל יום עד סוף ימיו הלך לקבר אותו צדוקי שהיה אשם אמנם אך עדין הדרך שבה נגזר דינו היא לא הייתה בדרך הצדק.
עלה אב בית הדין והתחנן ובכה על קברו וביקש סליחה כל לילה כל חייו.
כל כך התמיד שחשבו תושבי העיר שבבית הקברות זאת רוח בוכה והן ונבהלו התושבים על אף שאב בית הדין אמר להם שזה הוא, לא האמינו לו.
השאלה המתבקשת כאן היא מה יעזור עכשיו לאב בית הדין לבקש סליחה? הרי הדבר נעשה ולהשיב את הגלגל אי אפשר.
אלא שכאן מביאה הגמרא חידוש נפלא ביחס שלנו למוות בין הגוף והנשמה. מובא שלמעשה הגוף והנשמה נשארים קשורים זה בזה גם אחרי המיתה והנשמה נמשכת לגוף גם אחרי המוות.
ואז מובא שם ביאור נפלא על ספר בראשית. שהתכנית של הבורא הייתה לברוא עולם שבו לבני האדם חיים נצחיים.
אך בעקבות חטא אדם וחווה בגן העדן הגיע מוות לעולם.
בנוסף הבושה שורשה באותו חטא. שכתוב "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם". ואילו לפני החטא שחטאו היה מתואר:
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
בנימה אישית שלי:
טוב להקדיש זמן אל החיים, שאנחנו מקדשים חיים וערכם של סליחה מהחיים הוא לאין שיעור יותר גבוה מסליחה מהמתים.
לתכנים נוספים בקבוצת לימוד בקבלה ורוחניות שלחו הודעה בפרטי, או הגיבו.
