11/05/2026
יש נקודת התחלה שאני יכולה לשים עליה את האצבע.
זו שבה התחיל הקשר שלי איתם,
הסקרנות שלי, האהבה שלי אליהם.
נקודה שבה מהרגע הזה כבר ראיתי אותם בכל מקום, גם בעיר.
הנקודה הזו היא ההגעה שלי למדבר אי שם לפני 18 שנה.
לא בדיוק ביום שהגעתי, אבל כל המהלך שם, המפגש עם מטע התמרים והלמידה מאישה יקרה.
שם התחילה האהבה שלי לצומח.
פתאום הרגשתי שהם נהיים חברים שלי, שנהיה בינינו קשר של להכיר אותם בצורה ובצבע. אבל גם כמו בובר והאילן - קשר של זיקה.
זה התחיל עם צמחי התה של המדבר - שללא ספק יש בהם איזה משהו שמשך אותי חזק אליהם. ואחר כך גם הדקלים, והחיים סביבם, השתילה שלהם והצמיחה שלהם, כוורות הדבורים וקיני הציפורים שמוצאות בהן מחסה, והמזיקים החרקיים שלהם.
ופשוט לעלות על כלי הגובה לפנות בוקר ולראות את הזריחה מעל שדה העצים. אלו רגעים של חיבור מאוד עמוק לכל מה שסביבי - דרך הדבר הזה שקוראים לו "טבע".
💛
הנקודה הבאה שאני זוכרת היא כשאני חוזרת לירושלים. חוזרת לעיר בה גדלתי ופתאום אני שמה לב - לצמחים. וזה מוזר - כי הם תמיד היו שם. ואני תוהה לעצמי איך פתאום אני שמה לב לדבר הזה שהיה כאן כל הזמן. ואיך בכלל לא שמתי לב לדבר שכאן מתחת לאפי והוא כל כך משמעותי.
כמו למשל שיש רוזמרין בכל מקום, וכמה זה דבר מדהים שיש רוזמרין צמח לתה ובישול עם סגולות רפואיות ככה פתאום באמצע הרחוב. ואיזה חכמה האישה בעירייה שהחליטה לשים את הרוזמרין על כל סגולותיו וחסכונותיו המיימיים ככה במרחב הציבורי.
💛
עכשיו - מכינה צמחים לטקס סגירת אגן. מכירה את כל הצמחים ואת הסגולות שלהם באופן בסיסי, אבל מרגישה שיש לנו עוד דרך יחד להכיר לעומק.
מכינה את התיק וחושבת על האישה שאפגוש מחר, על סיפור הלידה שלה, על מה שהיא מבקשת מהטקס. בוחרת את הצמחים עבורה. מביאה את השפע - קלנדודה, קמומיל, פרחי לבנדר, ורדים, גרניום, עשב לימון, פלפל, קינמון ורוזמרין. ויודעת כשאגיע מחר לטקס ארגיש בלב שלי עוד קצת מה מתאים לה היום.
מי מחברות העתיקות יבואו לתמוך בנו היום.
בטקס סגירת האגן יש מימד חזק של רוח.
בתחילתו אנחנו מזמינות את המדריכות הרוחנייות לבוא ללוות את הטקס.
כל אחת והמדריכות שלה - סבתא, דודה או אמא, רבנית או חברה. גם הצמחים יש בהן את העניין הזה. את התמיכה שכל אחת נותנת באופן שלה.
והינה שוב הרוזמרין, שהוא אבן בסיס בטקס, תמיד אשים אותו.
ה "תמיד אשים אותו" הוא מה שהמורה שלי הנחתה, מה שהנשים המקסיקניות לימדו אותה. אבל מעבר לסגולות הרפואיות שלו, אני מסתכלת עליו ויודעת - הוא הצמח שתמיד נמצא.
הוא נמצא באיי התנועה בירושלים, הוא נמצא מחוץ לבית הסבתא במצפה רמון, הוא נמצא ליד החניה בגן הבוטני.
היום כשיצאנו לדייט - נור ואני - אמרתי לו שאני צריכה לאסוף בדרך רוזמרין לטקס מחר.
ידעתי שהוא יהיה, לאן שלא נלך.
הוא אבן יציבה בנוכחות שלו במרחב סביבי.
תודה על הזכות להעביר טקס כל כך משמעותי
טקס של איחוי האדמה
של חזרה למרכז שלנו
אחרי הסדקים שבאו
להכניס זהב בתוכם 💛
