04/09/2026
האטה, עצירה ונוכחות | הרהור לשבת | עמוס אבישר | 4.9.26
לכבוד הפוסט הראשון של "הרהור לשבת", אני רוצה להקדיש אותו להאטה, לעצירה ולנוכחות שהשבת מזמינה אותנו לקיים.
"אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה" כותב שלמה ארצי. אני מודה שאני לא מאוהדיו, אבל אני חושב שבמשפט הזה, שהוא כל כך מפורסם שקשה לקרוא אותו בלי המנגינה, טמון ידע עמוק ומשמעותי. בשורות הבאות אנסה לנסח מה זה אומר עבורי להאט, להביט, ולאיזו ארץ חדשה אפשר להגיע בלי לנסוע מילימטר.
כולנו מרגישים את זה – העולם רק מגביר את הקצב. הקשב מתקצר. לא יודע איך זה אצלכם, לי כבר קשה לשמוע פודקאסטים או אפילו הודעות שמקליטים לי בוואטסאפ בלי לשים על X1.5, ולפעמים, אם זה באמת לאט, על X2. החוויה היא שאין לנו זמן, שאנחנו לא מספיקים, שתמיד יש עוד מה לעשות, ורק כשנסיים את זה – נוכל לנוח. מוכר לכם השקר הזה? גם לי. אני חושב שאם לא הייתי נתקל בתרגול שאותו לימד הבודהה לפני בערך 2,500 שנה, ולא הייתי לומד את הערך שבעצירה הזו, הייתי ממשיך לרוץ ממשימה למשימה עד הסוף. כולנו יודעים מה מגיע בסוף… ומי שרץ יותר מהר מגיע לשם יותר מוקדם.
אם אתם כאן, אתם כנראה מבינים את זה. אז למה אנחנו רצים? רודפים אחרי משהו? אולי בורחים ממשהו? אני חושב שגם וגם. יש לריצה הזו המון סיבות, אבל אם נלך לסיבה היסודית ביותר נגלה שהיא מאוד פשוטה – אנחנו יצורים חיים. לכל יצור חי, מהאמבה (יצור שכל גופו הוא תא אחד) ועד לאדם שמורכב מיותר מ-30 טריליון תאים, יש נטייה ברורה – לברוח מהלא-נעים ולרדוף אחרי הנעים. אם נשים לאמבה טיפת מלח היא תברח, אבל אם נשים לה קצת מזון היא תרדוף. צר לי חבריי, לפחות במובן הזה, בבסיס, אנחנו לא שונים בהרבה.
במה אנחנו כן שונים מהאמבה? בכך שאתם יכולים לקרוא את זה עכשיו, להתבונן בנטייה הזו, לראות מתי היא מזיקה, ולבחור אחרת.
הברכה-קללה הזו שנקראת מודעות מאפשרת לנו אומנם להבין את מה שכתבתי כאן, ואולי אפילו להסכים, אבל גם כשאנחנו עוצרים – וכל מי שניסה אי פעם לעצור הכל ולשבת לכמה דקות של מדיטציה יודע – הריצה ממשיכה בתוכנו. אותה המודעות שיכולה לדמיין מה יהיה וליצור דברים נפלאים כמו מדע, דת, תרבות, מדינות ועוד הרבה דמיונות משותפים, יכולה גם להמיט עלינו תהומות של אי-נחת, חוסר שקט וחוסר סיפוק. אם בכל זאת נתבל קצת ביהדות, גם משה רבנו ידע את זה, ובמעמד הר סיני הוא מביא את דברי ה' לעם ישראל שאם לא ילכו בדרך ה' (עבורי, "אלוהים" זה אומר בהלימה לחוקי הטבע) זה בדיוק מה שיקרה לנו: "וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם" (ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק י"ז).
אז מה אפשר לעשות כדי באמת להאט ואפילו לעצור, אפילו אם אתם לא מתרגלים מדיטציה באופן קבוע? איך אפשר לרווח את היום שלנו ולהפוך אותו, כפי שאומרת חברתי תמר חביב, מחלב לחלב מוקצף (שזה אותו דבר רק עם בועות)? איך מגיעים לארץ החדשה הזו ששלמה ארצי, לפחות בפרשנות שלי, מכוון אליה? הרשו לי לחלק את תשובתי, כמו הרבה דברים, לשלושה חלקים מהקל אל הכבד – התנהגותי, נפשי ורוחני.
מבחינה התנהגותית, כדאי לחקור ולשים לב מה גורם לנו לרוץ, ובאילו חלקים ביום אפשר לרווח קצת עם עצירות קטנות. שימו לב בעיקר למעברים. למשל, מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר? בודקים את הטלפון, שזה אולי גם הדבר האחרון שעשיתם לפני שנרדמתם? אין מכשיר שיותר מעודד ריצה מהמכשיר הזה. כדאי להטעין אותו בלילה בחדר אחר ולבחור פעולה שלא קשורה בו. אני, למשל, יושב כל ערב לפני השינה לכמה דקות במרפסת, בוהה באקליפטוס ענק וחושב, באופן מכוון, שגם אם היה יום קשה – עדיין יש לי הרבה על מה להודות. בבוקר הדבר הראשון שאני עושה זה פשוט להיכנס למקלחת חמה ונעימה, ורק אז להגיע לטלפון. רגע לפני שיוצאים מהאוטו לעבודה או בחזרה הביתה, ההפסקה לארוחת הצהריים, לפני פגישה, אחרי סיום משימה – פשוט לעצור לכמה שניות ולהכיר בכך: הנה עצרתי. אם יש זמן, למיטיבי לכת, אפשר גם לקחת כמה נשימות קצת יותר עמוקות, ולהגיד לעצמי בלב עם כל שאיפה "הגעתי", ועם כל נשיפה "אני כאן". תתפלאו איך עצירה קטנה של כמה שניות יכולה להיות ריסטארט מרענן ומרווח.
מבחינה נפשית, איך אפשר להפוך את רגעי העצירה הקטנים האלה לעמוקים ומרווים יותר? הסוד הוא לרדת קומה לגוף. בעוד שהמיינד שלנו כל הזמן לומד מהעבר ומתכונן לעתיד, ובעצם מתכנן את הצעד הבא, הגוף שלנו תמיד נשאר בהווה. אם יש לי כאב גב או שאני מרגיש משב רוח נעים, זה קורה עכשיו. ההתעגנות בהווה יכולה לעצור את הריצה בבת אחת ולהאט את גלגל התנופה של דפוסי הנפש. אם ננצל את העצירות הקטנות שהזכרתי קודם כדי להעביר את הקשב לגוף, נוכל לעשות את המעברים האלה בלי לגרור מחשבות ורגשות מהעבר לעתיד, ונהיה פנויים יותר לרגע הבא. כדאי לבחור את המקום הכי נוח בגוף לשים אליו לב (עדיף מקום נעים או לפחות ניטרלי), ופשוט להפנות לשם את הקשב בסקרנות לכמה דקות. אילו תחושות יש עכשיו במגע הרגליים בקרקע? בישיבה על הכיסא? בחזה שמתמלא ומתרוקן? לא צריך להרגיש שום דבר יוצא דופן – רק כמה רגעים של נוכחות בגוף, ודרכו – בהווה.
מבחינה רוחנית, אם כבר עצרנו התנהגותית והאטנו נפשית, שווה להיזכר לרגע במקומנו האמיתי בעולם. כשאני מסיים בהצלחה משימה אחת ורץ למשימה הבאה, אני מרגיש שזה בזכותי, וכשאני לא מצליח לסיים משימה או נכשל בהשגת היעד שלי, אני מרגיש שזה באשמתי. זה נכון, אבל חלקי. בוודאי שיש לנו אחריות למה שקורה במציאות, אבל במציאות של היום אנחנו מייחסים לעצמנו הרבה פעמים מרכזיות יתר. כאדם חילוני אני מוצא את עצמי אומר וכותב לפעמים, בחצי צחוק אבל גם לגמרי בהתכוונות אמיתית: בע"ה. אני אוהב את הביטוי הזה כי הוא מזכיר לנו שיש אינספור תנאים ונסיבות שגורמים למשהו להתקיים או לא להתקיים במציאות. על המצבה של טומי לפיד, למרות שהיה שר ואפילו סגן ראש ממשלה, מנכ"ל רשות השידור ועיתונאי מוערך, כתוב רק משפט אחד שהוא ביקש שייחרט: "עשה כמיטב יכולתו".
לסיום, חשוב לי להגיד, כאדם שממלא לא מעט משימות בחייו במגוון רחב של תחומים, שלא תצאו עם המסר שעצירה עדיפה על עשייה או שלאט עדיף על מהר. ממש לא. העניין הוא שלרוץ ולעשות אנחנו יודעים על אוטומט. אנחנו חיים בתרבות שמקדשת הישגים ועשייה כמה שיותר מהר וכמה שיותר הרבה. אנחנו מחווטים לבריחה מהלא-נעים ורדיפה אחרי הנעים, ולכן, כדי להיות אנשים חופשיים, אנחנו צריכים לתרגל מיומנות שלא נמצאת באוטומט שלנו. ואם נמשיך בתיבול היהודי, אז הנה ציטוט אחרון לפוסט הזה, כפי שאמר רבי טרפון במסכת אבות (פרק ב', משנה ט"ז): "הוּא הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה...". עלינו ללמוד את המלאכה של עשייה מבוססת ערכים, ולא עשייה מבוססת תוצאות – אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
תרגול-כיס לשבוע הבא:
חשבו על היום שלכם. איפה יש בו מעברים שאפשר לעשות בהם עצירות קצרות? זו יכולה להיות אפילו עצירה של חצי דקה. קחו לעצמכם הרגל לעשות עצירה קצרה, שימו לב לגוף ולחושים בשביל ההתעגנות בהווה, ואם מתאים – זכרו גם שלא הכול תלוי בנו. זה משחרר, ובאופן פרדוקסלי, מפנה לנו יותר קשב ואנרגיה לעשות משימות ופעולות מדויקות יותר, מיטיבות, ולכן גם מועילות לעולם ולנו.
שתהיה שבת של שלום ומנוחה.
---------
להצטרפות לקבוצת וואסאפ שם אשלח כל שבוע "הרהור לשבת" כנסו לתגובה הראשונה.
מוזמנות להגיב ולשתף.
Call now to connect with business.
