03/09/2026
הילדים הסתכסכו. האם כדאי להושיב אותם לשיחה?
הבוקר קיבלתי שאלה מאמא בקבוצת "הורים כעוגן".
שתי ילדות בכיתה ה' נמצאות בקושי ביניהן. אחת מרגישה שהשנייה מדברת אליה בצורה אגרסיבית, והשנייה מרגישה שהראשונה משתלטת עליה. האמהות חשבו לקיים שיחה משותפת עם הבנות.
אז איך עושים שיחה כזאת נכון?
⚠️ קודם כול, לא כל קושי בין ילדים מתאים לגישור.
אם יש פערי כוחות משמעותיים, פחד, השפלה מתמשכת, בריונות, חרם או מצב שבו אחד הילדים לא מרגיש בטוח לדבר בחופשיות מול האחר, לא נכון להושיב אותם פשוט "לפתור את זה ביניהם". במצבים כאלה נדרשת קודם כול התערבות של המבוגרים.
אבל אם מדובר בקונפליקט שמתאים לשיחה, יש כמה דברים שכדאי לעשות:
1. מתחילים מהמטרה
עוד לפני השיחה כדאי לדבר עם כל אחת בנפרד, ובתחילת השיחה לומר שוב לשתיהן:
המטרה שלנו היא לא להחליט מי אשמה ומי צודקת. המטרה היא להתקרב, להתחבר ולנסות שיהיה לכן טוב יותר אחת עם השנייה.
לא באנו להאשים או לנצח בוויכוח. באנו להבין מה קורה ביניכן ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת.
2. כל אחת מספרת את החוויה שלה
"מה קרה מנקודת המבט שלך?"
"מה היה לך קשה?"
"מה הרגשת כשזה קרה?"
כל אחת מקבלת זמן לדבר בלי שהשנייה מיד מתקנת אותה או מתווכחת איתה.
שתי ילדות יכולות לחוות את אותו אירוע בצורה שונה לגמרי. זה לא אומר בהכרח שאחת מהן משקרת. זו פשוט החוויה שלה.
3. מדברים על ההתנהגות, לא על הילדה
לא:
"את מגעילה."
"את שתלטנית."
"את תוקפנית."
אלא:
"אתמול, כשאמרת לי ___, הרגשתי ___."
"כשבחרת בשביל כולנו מה נעשה ולא נתת לי לבחור, הרגשתי ___."
ואם אחת אומרת:
"אתמול התנהגת אליי ממש מגעיל!"
עוצרים.
"רגע, בואי ננסה לתאר מה היא עשתה, ולא לתאר אותה. מה בדיוק קרה?"
כי ברגע שהשיחה הופכת ל"את כזאת", האדם שמולנו מרגיש מותקף, ואז הרבה יותר קשה לו להקשיב למה שאנחנו בעצם מנסים לומר.
4. אם הטונים עולים, עוצרים
אם מתחילות האשמות, אם הטון נהיה תוקפני או שיפוטי, אם מגיעים ל"את תמיד..." ו"את אף פעם...", עוצרים ומנסחים מחדש.
כשילד מרגיש שמתקיפים אותו, מערכת האיום נכנסת לפעולה. במצב כזה הרבה יותר קשה להקשיב, לחשוב בגמישות או לראות את נקודת המבט של הילד שמולו. הוא עלול לתקוף בחזרה, להתרחק או פשוט להיסגר.
והעצירה של המבוגר חשובה גם מסיבה נוספת: הילדות לומדות מאיתנו בזמן אמת איך אפשר לנהל קונפליקט.
5. כל אחת מסתכלת גם על החלק שלה
לא שואלים רק:
"מה היית רוצה שהיא תשנה?"
שואלים גם:
"ומה את יכולה לעשות אחרת בפעם הבאה?"
יכול להיות שאחת צריכה לעבוד על הדרך שבה היא מדברת כשהיא כועסת, והשנייה צריכה ללמוד לתת יותר מקום ולא להשתלט.
שני הדברים יכולים להיות נכונים באותו זמן.
6. מסיימים בהסכמות קטנות ומעשיות
לא צריך לצאת מהשיחה עם הבטחה שמעכשיו הכול יהיה נפלא.
עדיף לבחור דבר אחד או שניים שכל אחת תנסה לעשות אחרת.
אפשר אפילו לקבוע יחד סימן קטן. למשל, אם אחת שמה לב שהטון של השנייה מתחיל לעלות, היא יכולה לעשות סימן ביד שקבעו מראש שמזכיר: "שימי לב לטון".
ואם השנייה מתחילה להשתלט, אפשר לקבוע סימן שאומר: "תני לי קצת מקום".
זה יכול להיות אותו סימן או שני סימנים שונים. העיקר שהן יחליטו עליהם יחד ושתיהן ידעו מראש מה הם אומרים.
המטרה של השיחה היא לעזור לשתיהן לדבר על מה שמפריע להן בלי לפגוע, להקשיב לחוויה של האחרת, לקחת אחריות על החלק שלהן ולמצוא דרך שיהיה להן טוב יותר ביחד.
ואם גם לכם יש שאלות שמעסיקות אתכם סביב הילדים, חברויות, חרדות, ויסות רגשי או הורות, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי, "הורים כעוגן". 💙
בקבוצה אני משתפת לאורך השבוע כלים, מחשבות ומחקרים, ומדי פעם עונה גם על שאלות שאתם שולחים לי בפרטי, כמובן בלי שום פרט מזהה, כדי שהורים נוספים יוכלו להיתרם מהתשובה.
להצטרפות לקבוצה: בתגובה הראשונה 👇
