23/08/2026
פרק 5 - השבועיים הראשונים לשיקום
הגעתי הביתה 🏠. במכתב השחרור, חוץ מתרופות NSAID, אני צריכה לקחת 30 יום מדללי דם למניעת קרישים 🩸, וכמובן נגד כאבים לפי הצורך – פונקתי בחומרים חזקים מהרגיל (רוקסט פלוס או זלדיאר שיש להם מרכיב אופיאטי) 💊.
מבחינת מותר ואסור – בגדול מותר הכל מאוד בהדרגה, למעט תנועה אקטיבית של כפיפה בירך מעבר להליכה (איסור על OPEN KINEMATIC CHAIN לשריר ILIOPSOAS). הדבר הראשון שעשיתי היה לחבר להליכון סלסלת פלסטיק קטנה 🧺, כדי שאוכל להתנייד עם טלפון, מים ואוזניות בלי ידיים שמחזיקות את ההליכון .
בימים הראשונים חששתי מהכאבים, אבל באופן יחסי הם לא היו דרמטיים. הייתי עם NSAID פעמיים ביום, ולקראת הלילה לקחתי רוקסט פלוס 😴. השתדלתי לעשות תרגול בסיסי ביותר: קואד סטטי, עליות תאומים דו"צ עם תמיכת ידיים, וכיווצי גלוטס. התרכזתי בלקרוא, לשתות, לאכול מזין עם הרבה חלבונים 🍗, והרבה רשתות ומסכים (לא הכי בריא…).
סה"כ ימים רגועים, הרבה טלפונים וביקורים (אנשים, אני אוהבת אתכם, אבל למה עוגות כשמבקרים חולים?! 🍰🚫). למזלי רביב נכח הרבה בגזרה ותפעל ממש יפה את העניינים, כפרה עליו ❤️.
אבל הדבר הלא מדובר שהטריד אותי בימים אחרי הניתוח הוא למה לעזאזל לא מגיע מס' 2, ה💩? בגדול ענייני מעיים היו אצלי non issue, אבל עכשיו זה היה שילוב של מציק ומלחיץ 😰. אז חקרתי קצת: הצ'ט אמר שעצירות נגרמת משילוב של חומרי הרדמה 💉, משככי כאבים וירידה חדה בפעילות 🛌. אוסיף שכנראה יש גם מרכיב של תגובה לטראומה הגופנית של הניתוח.
אז באמת הפסקתי את המשככים למעט ה-NSAID, והתחלתי ללכת המון הלוך-חזור בבית 🚶♀️. עד שיצא ה💩...
אבל, הקפיצה בכמות ההליכה גרמה לי לתחושות לא כיפיות ולא ברורות בירך, מה שגרר יום-יומיים של לחץ: האם הגזמתי? עשיתי נזק? 🤔
שתבינו – אני זאת ששולחים לה את ההודעות עם הלחץ הזה, ואני זו שמרגיעה ואומרת שהגוף חזק ושיקום הוא תמיד תנודתי, עם עליות וירידות 📈. ובכל זאת, להיות בכובע של המטופלת עם תחושות לא מוכרות – זה לא תענוג.
כעבור שבועיים, כבר הולכת עם קביים (כולל בחוץ) 🩼, הגעתי לביקורת. הדוקטור הוריד את הפלסטר, הכל נראה אחלה והיכולות שלי קיבלו BIG LIKE 👍. קיבלתי אישור להתחיל לעבוד קצת יותר, עדיין בהדרגה מרובה, ועדיין (עד 6 שבועות מהניתוח) כפיפת ירך רק בעזרה.
