מאיה אפרת - מודעות. הכוונה. שינוי

31/07/2026

טיפלתי בבחורה מקסימה עם אנדומטריוזיס
שסובלת מכאבים חזקים .
בסרטון אני מרחיבה

10/07/2026

פוסט חשוף לפניכן😊

כבר הייתי מחוברת לעירוי, רגע לפני ניתוח
כשמשהו בתוכי אמר לי:
"תעצרי, זה לא נכון בשבילך".

בגיל 20, אחרי שנים של כאבי מחזור משתקים
ומשככי כאבים שלא עזרו,
גיליתי שיש לי אנדומטריוזיס.

הקשבתי למומחים,
וההמלצה הייתה חד משמעית:
ניתוח להסרת נגעים.

אני זוכרת את עצמי בבית החולים.
כבר אושפזתי, המרדים חיבר אותי לעירוי
וחיכיתי שהרופא יגיע
כדי להכניס אותי לחדר הניתוח.

בזמן שחיכיתי, הרגשתי צורך חזק
לצאת החוצה ורק לנשום.
יצאתי לגינה,
עצמתי עיניים עם הפנים לשמש,
המחשבות נעצרו,
ופתאום הופיע קול פנימי שקט.

בקלות יכולתי להתעלם ממנו,
הוא היה כל כך חלש, אבל בחרתי להקשיב.
הקול אמר לי: "אל תעברי את הניתוח הזה. זה לא נכון עבורך".

לא בדיוק הבנתי למה, אבל התחושה הייתה נכונה
והחלטתי להקשיב.
חזרתי לחדר ואמרתי לצוות :
"החלטתי לא לעבור את הניתוח".
ושוחררתי הביתה.

רק בדיעבד הבנתי את גודל ההחלטה.
התברר שהרופא שהיה אמור לנתח אותי
לא היה מנוסה מספיק בתחום הספציפי הזה.

חודש לאחר מכן, שמעתי על הרופא מספר אחד בתחום.
פניתי אליו.
הוא ניתח אותי בהצלחה,
ניתח אותי שוב עשור מאוחר יותר
ומלווה אותי עד היום.

היום, אחרי 3 שלושה תהליכי פוריות
ושלושה בנים מהממים,
אני יודעת בוודאות:
ההקשבה לקול הפנימי שלי באותו רגע בגינה,
הייתה הדבר הנכון ביותר עבורי.


הקול הפנימי קיים אצל כל אחד מאיתנו.
הוא שקט, הוא עדין,
ולפעמים קל מאוד לפספס אותו
בתוך הרעש של הטיפולים,
הבדיקות והציפיות של כולם מסביב.

מתי בפעם האחרונה עצרת לשאול את הקול הפנימי,
מה הדבר הנכון ביותר עבורך?

אשמח שתשתפי אותי בתובנות וחוויות שהיו לך🤍

05/07/2026

לפעמים, כדי שמשהו חדש וגדול יקרה,
לא מספיק רק להמשיך ולעשות עוד ועוד פעולות.
לפעמים צריך קודם כל לעצור רגע,
ולהרחיב את המרחב הפנימי שלנו.
לפנות לו מקום.

ביהדות ובחסידות יש מושג יפה שנקרא "להרחיב את הכלי".
הרעיון הוא פשוט: כדי לקבל שפע או מתנה גדולה,
אנחנו צריכות שהכלי שלנו יהיה מספיק רחב ופנוי
כדי להכיל אותם.

כשהראש והלב שלנו עמוסים מדי,
דחוסים ומלאים בדאגות ,
קשה מאוד למשהו חדש למצוא את הדרך פנימה.
להרחיב את הכלי זה אומר, לפעמים,
להסכים לשחרר דברים שמעכבים אותנו,
כבר לא עושים לנו טוב או שסתם כבדים עלינו.

לשחרר זה פשוט להסכים להניח בצד דברים כמו:
* התסריט הנוקשה שיש לנו בראש לגבי איך ומתי בדיוק הדברים חייבים לקרות.
* מחשבות ואמונות ישנות שמכווצות אותנו לגבי הגוף שלנו והיכולת שלו.
* העומס המטורף ביומיום.
* או אפילו רעשי רקע והעצות של הסביבה, שלא באמת מתאימות לנו.

כשאנחנו מסכימות להוריד קצת מהעומס או מהספקות,
אנחנו לא נשארות ריקות,
להיפך אנחנו מייצרות בתוכנו מרחב שקט ובטוח יותר .

אני מאמינה שההתרחבות הזו,
היכולת לפנות קצת מקום בלב ובבטן,
היא לפעמים הצעד הכי משמעותי
שמכין את הגוף ואת הנפש
לקראת החיים החדשים שמבקשים להגיע.

להרחיב את הכלי ולהוריד את העומס המטורף מהיומיום זו לא משימה שאת חייבת לעשות לבד.

אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר
ונבין איך איך תוכלי לשחרר את מה שמעכב אותך
וכבד עלייך
כדי להחזיר לגוף ולנפש את האויר והשליטה.

25/06/2026

אנחנו פועלות מכוח האינרציה
ולפעמים מאבדות את החיבור לרגש

19/06/2026

מה קורה כשיש ספק בתהליך?

18/06/2026

14/06/2026

בתוך תהליך פוריות,
יש המון אנשים שמדברים איתך. הרופאים, האחיות, המשפחה, הפורומים...
אבל שמת לב שהקול שהכי קשה לך לשמוע כרגע –
הוא הקול של עצמך?
הראש שלך עובד בלתכנן סבבים, לבדוק תורים ולפחד מהתוצאה הבאה.
ובתוך כל הרעש הזה, האינטואיציה שלך,
הביטחון השקט שהיה לך פעם, מרגיש פתאום ממש רחוק.

אז איך מקשיבים לקול הפנימי שלך מחדש?
הטיפ הכי גדול שאני נותנת לנשים אצלי בקליניקה הוא: להפסיק לחפש אותו בראש.
הקול הפנימי שלך לא אוהב לצעוק, והוא לא נמצא במחשבות. הוא נמצא בגוף.
בפעם הבאה שאת מרגישה מוצפת, פשוט עצרי.
הניחי שתי ידיים על הבטן התחתונה שלך או על הלב, ורק תנשמי לשם. בלי לנסות לתקן כלום.

כשהגוף מרגיש שיש לו קרקע בטוחה, הרעש בראש נחלש – והקול האמיתי שלך יכול לעלות.
הקול שלך לא נעלם, הוא שם.
הוא פשוט מחכה שתפני לו קצת מקום.

31/05/2026

תהליך פוריות לוקח ממך הרבה-
אבל לא את זה!

22/05/2026

בקליניקה אני פוגשת לא מעט נשים שעשו דרך עמוקה.
הן עיבדו, הבינו, סלחו.
לפעמים אפילו אמרו בקול: “אני כבר במקום אחר, זה מאחורי.”

וזה באמת שלב משמעותי. לא מובן מאליו בכלל.
יכולת לסלוח על מה שהיה היא כוח גדול.

אבל אז מגיע רגע עדין יותר.
רגע שבו אני משקפת להן:
יכול להיות שיש עוד שלב.

לא במקום מה שעברת - אלא מעליו.
השלב שבו לא רק השלמת עם העבר,
אלא את מתחילה להאמין שמגיע לך טוב.
לא כמשהו תיאורטי.
לא “אולי יום אחד”.
אלא באמת - מבפנים.

כי לפעמים אנחנו מצליחות לשחרר את הכאב,
אבל עדיין מחזיקות בתוכנו אמונה שקטה:
שזה מה שמגיע לנו.
שככה החיים נראים.
שלא בטוח שיש יותר מזה.

והמעבר האמיתי מתחיל שם.
לא רק בלסגור את הסיפור הישן ,
אלא בלהעז לפתוח אפשרות חדשה.
אפשרות שבה מותר לך טוב.
מותר לך שמחה.
מותר לך חיים שלא דורשים הישרדות.

זה לא שלב של מאמץ.
זה שלב של הסכמה פנימית.

ואם זה נגע בך ,

אולי יש עוד אישה אחת שצריכה לקרוא את זה היום.
שלחי לה את זה ✈️