דנה אברמוביץ, מטפלת בהפרעות אכילה, פסיכותרפיה ותזונה

15/08/2026

את הקשר הבלתי ניתן להפרדה
שבין דימוי גופך לערכך העצמי
לא תמיד תצליחי לראות,
לפעמים אפילו תתכחשי אליו,
אליו ואל האופן בו משתקף ערכך בזירת גופך.
את תגידי שהכל בסדר איתך,
שאת שווה וטובה ומוצלחת.
את תגידי שזה רק הגוף הזה שהורס לך הכל,
ותהיי בטוחה שאת רק צריכה לתקן אותו
ותהיי שלמה.
אני אטען שדימוי גופף המעוות הוא סימפטום, מראה המספרת סיפור על ערך.
את תטעני שהוא הדבר עצמו ולא תוכלי לשמוע אותי.
אנחנו ניתקע במקום בו את מבקשת שינוי בגוף ואני לא יכולה לספק לך אותו.
אז נעזוב אותו, את הגוף, לזמן מה
ונתעסק בחיים,
בסיפור.
בסיפור, שאם נקשיב לו בסבלנות ובכנות,
יתגלו הסדקים בערכך,
אלו שקשה היה לראות לבד
ועכשיו, כשביחד, מוחזקים בבטחה,
ומעזים להתגלות.
ותתחיל תנועה קטנה, זיע.
משהו ישתנה בסיפור
וחוויות קיום חדשות יתחילו לקרות
כמו קשת צבעים חדשים שמעולם לא ראית,
וזה יהיה כמעט לא ייאמן,
עם זאת אמיתי ונכון.
והגוף שניזנח מהשיח בינינו יחזור פתאום גם הוא,
וגם הוא יחווה קצת אחר,
ויצבע בצבעים שאף פעם לא ראית,
וזה יהיה כמעט לא ייאמן
ועם זאת אמיתי ונכון.

הקרדיט לצלם המוכשר Zvika Dolberg

03/08/2026

מאמר שנכתב בשיתוף עם מטופלת שלי פורסם השבוע בכתב העט שיחות.https://www.danaterapy.com/_files/ugd/e4ea0f_eea3dccc3a1f4cc5bb3748ca0b21e33b.pdf

הקרדיט על הציור היפהפה לשירה המוכשרת

27/07/2026

איך שאני רואה אותך,
בסופו של דבר, את תחלימי, רק כשתחליטי לוותר על הסמפטומים שלך,
או אם נדייק,
רק כשתחליטי לוותר על מה שהם מספקים עבורך.
ואם אני רואה אותך נכון,
האם יתכן שאת לא יודעת מה הם מספקים עבורך?
האם יתכן, שאת לא רואה בעצמך?
כי אם לא,
איך יכול להיות,
שאת מבינה הייטב על מה את לא מוכנה לוותר,
מבינה הייטב שבלי הוויתור הזה לא תהיה החלמה,
ובכל זאת,
באה לבקש עזרה?
ואם כן,
אולי את באה אלי כדי שאעזור לך,
לראות את מה שמצוי בשטח העיוור של הראיה שלך?
כי לפעמים,
דברים שרואים מכאן לא רואים משם?

25/07/2026

24/07/2026

אני יכולה לראות, לפעמים,
איך את ממש נזהרת שלא לשתף,
לאו דווקא אותי,
כמו לא להוציא החוצה,
דברים שאת אולי מתביישת בהם,
אולי מתחרטת,
אולי פוחדת להיחשד בשיגעון.
דברים שהוצאתם מרשותך אלי כרוכים בסכנת דחיה.
אני יכולה לשים לב,
לפעמים,
איך באותה עת את מתה לשתף אותי,
להשתחרר כבר מהמשא הכבד,
לחלוק.
איך באותה עת שאת פוחדת להידחות,
את כמהה להבנה, להכרה, לתיקוף, לקבלה
שמשולים כולם לחיבוק מנחם,
שיכול לרפא בך פצעים.
וכשאני איתך בזה,
עולות לי בראש המילים של וויניקוט,
שכל כך נוגעות לליבי באנושיותן:
"זהו אושר להיות חבוי, אך אסון שלא להימצא"

Send a message to learn more

01/05/2026

פוסט חדש בבלוג שלי: מה ביון היה חושב על הפרעות אכילה?https://www.danaterapy.com/post/כשהגוף-חושב-במקום-הנפש-מה-הפרעות-אכילה-מנסות-לספר

Send a message to learn more

13/12/2025

בשנתיים האחרונות פייסבוק צמצם מאד את החשיפה של הדף הזה, מה שאומר שגם את המילים האלה לא בטוח שתוכלו לקרוא. על כל פנים, הצמצום הזה דחף אותי להקים את האתר שלי, שבו אני ממשיכה לכתוב בסגנון המוכר לכם פה וגם טקסטים שעוסקים בתיאוריות רחבות יותר ובממשק שלהן עם הפרעות אכילה ודימוי גוף. מוזמנות ומוזמנים לבקר אותי שם :)

טיפול רגשי ותזונתי בהפרעות אכילה, משקל ודימוי גוף דנה אברמוביץ מטפלת, כותבת, חוקרת

29/07/2025

הרהורים בזמן הליכה

את חושבת שאת שמנה ובטוחה שכולם חושבים כמוך
כל שינוי במשקלך, שנדמה לך או שקרה במציאות
מעורר חרדה, שכן כולם רואים ומה הם חושבים...
את יכולה להיות צודקת לגבי הערכת משקלך וגופך,
את יכולה להיות טועה,
זה לא מה שחשוב.

מה קורה לזו שלידך?
שיכולה להיות עם גוף כמו שלך, גדול יותר או קטן,
מה קורה אצלה שהיא מרגישה בטוחה עם גופה בעולם?
למה היא לא מוטרדת כמוך ממה שאחרים יחשבו עליה?
למה היא יכולה להצטער כשעולה במשקל,
אבל לא להיכנס לחרדה משתקת?
היא בטוחה, בדיוק כמו שאת בטוחה,
שאולי אחרים רואים שהיא עלתה במשקל, שאולי הם לא רואים,
שאולי היא בכלל חד קרן
והיא סומכת על עצמה, שכמו שהיא תופסת את עצמה,
כך גם אחרים,
בדיוק כמוך.
בדיוק כמוך, היא בטוחה שאחרים רואים אותה כפי שהיא רואה את עצמה,
והאמת בכלל לא משנה לה.
בדיוק כמוך.
גם לך האמת לא משנה.
את בטוחה שאנשים רואים שעלית במשקל
את בטוחה שהם חושבים עלייך דברים רעים בגלל זה
ואף אחד מבחוץ לא ישכנע אותך אחרת,
בדיוק כמו שאת יכולה לחשוב דברים טובים על עצמך,
נגיד שאת חכמה או מצחיקה,
ואף אחד מבחוץ לא ישכנע אותך אחרת.
בדיוק כמו שהיא יכולה לחשוב על עצמה
שהיא עלתה במשקל,
אבל לא נורא,
זה לא ממש משנה מה שחושבים עליה.

הכל מתחיל בסיפור שאת מספרת על עצמך,
ואחר כך מספרת לעצמך שאחרים מספרים לך אותו.
ובטוחה שזו איזו אמת.
זה הכל.

ואת יודעת מה?
לפעמים זה נכון,
לפעמים באמת מה שאת חושבת על עצמך, גם אחרים חושבים עלייך,
אבל לפעמים גם לא
ולפעמים גם ממש לא
ואת לא יודעת להבדיל
כי את כלואה בתודעה שלך עצמך
ואף אחד לא יכול לגאול אותך ממנה,
חוץ ממך.

קשה לשנות את הסיפור הפנימי,
הוא משכנע מאד ורווי בהוכחות,
את ההוכחות הסותרות אנחנו עיוורים מכדי לראות,
וכל שנשאר הוא להחזיק באפשרות,
שמה שנראה לנו כאמת הוא אולי רק דמיון, סיפור
ואולי אם נחזיק ממש חזק,
יתפנה מקום לסיפורים חדשים.

Send a message to learn more

08/07/2025

כשאת באה אלי לטיפול, את מביאה איתך את מטען במשאלות שלך לגביו.
כשאשאל אותך למה באת, לפעמים תדעי לענות
ובדרך כלל תשובתך תעסוק במצוקה שלך, בגללה הגעת,
ובמשאלה שלך שהיא תיפטר ושתרגישי טוב יותר.
לעיתים רחוקות מאד את תגידי לי שהמשאלה שלך היא שאני אפתור את המצוקה שלך,
שארפא אותך.
את לא תגידי את זה, אולי כי את לא מודעת לכך שזו משאלתך,
אבל בעיקר כי זה לא מקובל, ולא בוגר וכי את יודעת שכשתביעי כזו משאלה,
יגידו לך המבוגרים שזה לא עובד כך,
שאף אחד לא יכול לפתור לאף אחד שום דבר,
שתתבגרי כבר.
ואת לא תרצי לשמוע את זה גם ממני,
גם אם זה נכון.
את לא תוותרי כל כך מהר על המשאלה הזו, גם אם תגידי שלא, מה פתאום, את יודעת שאני לא יכולה לרפא אותך, שהכל בעצם תלוי בך.
אז המשאלה הזו שלך, שקשה לה ללכת, תגרום לך לבקש ממני עצות, לדעת את האמת שלך, לדעת מה נכון עבורך, להגיד לך מה לעשות.
וכשלא אעמוד בכך את תתאכזבי, תכעסי ואולי גם תחשבי שהאני מטפלת מחורבנת.
ואני, אני אצטרך להתאפק חזק חזק בכל פעם שתעלה בקשה שכזו,
כי בכל פעם שאספק אותה, אשאיר אותך קטנה, חסרת אמונה בעצמך וביכולותייך, תלויה בי.
את מבינה, את באה אלי כשאת מבינה שאת צריכה לגדול,
ובה בעת כוחות אדירים בתוכך מבקשים להשאיר אותך קטנה.
התפקיד שלי הוא להילחם בכוחות האדירים האלה,
אלה שמפריעים לך לגדול
ולא לשתף איתם פעולה.
התפקיד שלי הוא לייצר איתך ביחד את השדה
משוחרר משיפוטיות ורחב ידיים, סקרנות ולב
בו תוכלי לחקור את עצמך, למצוא עבורך את הפתרונות שלך
ולהעז.

Send a message to learn more