03/08/2026
כשהכאב התחיל לספר לך מי את
היא הסתכלה עליי עם דמעה ואמרה לי,
"אני לא מרגישה נשית בכלל מאז שכואב לי"
הסתכלתי עליה חזרה בעצב
כי מבחוץ אני רואה כמה היא נשית, עוצמתית
כמה הכאב לא מגדיר אותה באמת,
שזה רק חלק מהמסע ומהדרך שלה.
והלוואי שהייתי יכולה להראות לה את עצמה לרגע דרך העיניים שלי.
לנשים שסובלות הכאב הזה מתחיל בגוף, בפות
במיניות
ולאט לאט הוא מחלחל, אל תוך המחשבות,
אל תוך הרגשות, אל הסיפור שלך על עצמך.
הוא זז ממה שקורה לך בחדר המיטות למה שאת חושבת על עצמך.
פתאום את כבר לא מכירה את עצמך,
את שונה
ומרגישה שמשהו לא בסדר בך.
מוצאת את עצמך חושבת שאת פגומה.
שאת לא מצליחה לתת לבן הזוג שלך את מה שהוא צריך ורוצה.
שאת כבר לא מינית או סקסית כמו שפעם הרגשת.
לפעמים יש געגוע למה שהיה לפני או תסכול על מה שקיים עכשיו.
אבל אני אגיד לך את מה שאמרתי לאישה המהממת הזו
הנשיות שלך, המיניות שלך, הכוח שלך –
שום דבר מזה לא תלוי ביכולת שלך לקיים יחסי מין עם חדירה.
פשוט גדלנו בחברה שבה הערך העצמי
קשור באופן ישיר למיניות שלנו
ונמדד בכמה אני מינית או לא מינית
בכמה פעמים שכבנו השבוע.
בכמה אורגזמות היו,
בכמה זמן החזקנו במיטה,
אם אני מתפקדת "ומספקת" או לא
אם אני נורמלית או לא.
וזה משקל כבד מנשוא.
ומי אמר שמה שהופך אותך לאישה זה חדירה ללא כאב?
מי מחליט מה זה נורמלי?
מי מחליט כמה פעמים חדירה צריכה לקרות ?
והאמת היא,
שאת נשית- לא כי את מצליחה לקיים יחסי מין בלי כאב
אלא כי נולדת להיות אישה
כי הגוף שלך נשי והנשמה שלך נשית
וברמה הפיזיולוגית והפשוטה ביותר-
לא יכול היה להיות לך כאב בחדירה ובפות
אם לא היית אישה.
פשוט ככה
והכאב הזה הוא הזמנה שלך להעמיק אל הנשיות שלך באמת
לראות מה היא מחכה לספר לך
מחכה שתקשיבי לה .
הכאב הוא הזמנה לראות איזה שינוי הגוף שלך מבקש ממך לעשות.
או ממה הוא מבקש ממך לשחרר בתפיסות שלך על עצמך.
לפעמים אנחנו מחכות שהכאב יעבור ולראות תוצאות
כדי שנוכל לראות את עצמנו בעיניים טובות
כדי שהסיפור שלנו על עצמנו יהיה טוב.
אבל הרבה פעמים זה בעצם הפוך.
תראי אותך בעיניים טובות
עם הכאב,
עם הקושי,
בלי קשר לאם ומתי הוא יעבור
ואז משהו בכאב יכול להשתנות,
ואם לא, לפחות את עדיין רואה אותך בחמלה.
את כבר איתך
ואת לא לבד.
ושם מתחיל הריפוי באמת.
מזמינה אותך השבוע להסתכל על עצמך ולתרגל את העיניים הטובות
ולשאול- איזה סיפור חדש אני מתחילה לספר לעצמי על עצמי?
באהבה,
דנה.
