12/05/2026
כמטפל במגע, כמעט בכל טיפול אני אומר לאנשים להגיד כשכואב. שלא צריך לסבול.
ומצד שני, כמטביל, אמבטיית קרח היא לא בדיוק פינוק.
נכנסים אליה כדי לפגוש קושי. כאב. סטרס.
עם הזמן אני רואה איך המפגש הראשוני עם הקור מעיר אצל כל אחד מנגנוני הגנה אחרים. יש מי שנלחם, מי שקופא, מי שמנסה לברוח, ומי שמגלה שאפשר פשוט להיות שם רגע.
לפעמים מספיק רק לתמלל תחושות.
לפעמים לחפש מה דווקא כן נעים בגוף.
לפעמים לבדוק אם משהו כבר השתנה מאז שנכנסנו.
ולפעמים להבין שלא חייבים להילחם בקור כדי להתמודד איתו.
אני אוהב לנסות לזהות את הרגע שבו הפנים מתחילות להתרכך, מתי אפשר לחייך.
ומפתיע לראות מה החיוך הזה משדר בחזרה למוח.
הרי בזמן החשיפה לקור, הגוף מפעיל מנגנוני הישרדות שבין היתר גם מפריש חומרים שמשככים כאב ומשפרים את מצב הרוח.
ולפעמים, אנחנו עדיין מחזיקים את הסבל, גם כשהכאב עצמו כבר השתנה. והחיוך הזה, לפעמים, משנה את כל התמונה.
בערב חג שבועות, יום חמישי, 21/5/26, בשעה 8:30, בקיבוץ משמרות תתקיים סדנת נשימה ולשיפה לקור.
חיוך גדול מובטח.
