אבנר פז - טיפול Licbt ואימון אישי

Directions

אבנר פז - טיפול Licbt ואימון אישי מסייע לאנשים להתגבר על חרדות, כעס ודכדוך (LICBT - טיפול רגשי) ולפרוץ דרך להשגת מטרות בחיים ובקריירה (אימון אישי)

בפוסט הקודם כתבתי על כך שלא כל שוני בין בני הזוג צריך "לתקן". ומה אם הדבר שמעצבן אותנו היום, הוא בדיוק מה שמשך אותנו בהת...
18/09/2026

בפוסט הקודם כתבתי על כך שלא כל שוני בין בני הזוג צריך "לתקן". ומה אם הדבר שמעצבן אותנו היום, הוא בדיוק מה שמשך אותנו בהתחלה?

💥 כשהתכונה שפעם אהבנו משגעת אותנו עכשיו
למשל, בהתחלה היא אהבה שהוא יציב ושקול והיום הוא כבד ומקובע.
בהתחלה הוא נמשך לספונטניות שלה, והיום אי אפשר לתכנן איתה כלום.
מוכר לכם?

🧠 למה זה קורה?
הסוציולוגית פרופ' דיאן פלמלי חקרה את התופעה וכינתה אותה "משיכות קטלניות" (Fatal Attractions). היא מצאה שאצל זוגות רבים, תכונה בולטת שמושכת אותם בתחילת הקשר, הופכת בהמשך למקור התסכול המרכזי.
למעשה, התכונה של בן הזוג כמעט לא השתנתה. מה שהשתנה אלו נסיבות החיים (ילדים, משכנתא, עומס), שבעקבותיהן השתנתה לחלוטין הפרשנות שלנו לאותה תכונה.
💡 אז מה אפשר לעשות עם זה?
בפעם הבאה שתכונה של בן או בת הזוג מקפיצה אתכם, נסו לא למהר להפוך אותה לבעיה באופי.
🔄 חברו את הקושי ליתרון המקורי
במקום לחשוב אוטומטית:
"היא חסרת אחריות"
שאלו את עצמכם:
"האם זו אותה ספונטניות שפעם כל כך אהבתי — אך במצב הנוכחי אני צריך יותר וודאות ותכנון?"

💬 דברו את הצורך, אל תתקפו את האופי
במקום לתקוף: "את תמיד חסרת אחריות!"
אפשר לומר: "אני אוהב את הספונטניות שלך, אבל כשזה מגיע לתקציב שלנו החודש, חשוב לי שנתכנן מראש, כדי שארגיש רגוע."

ברגע שמפסיקים לראות בתכונות של בני הזוג "תקלה" שצריך לתקן, המריבה מפסיקה להיות מלחמה על האופי, והופכת לשיחה על הצרכים שלכם כאן ועכשיו.
אבנר פז

תזכורת קטנה: בימים אלו אני מחפש שני זוגות אחרונים לתהליך ייעוץ זוגי ממוקד (10 מפגשים) בגישת CBT. התהליך מתקיים במסגרת פרקטיקום ובהדרכה מקצועית, וניתן ללא עלות (למעט 200 ש"ח דמי הרשמה חד־פעמיים המועברים לתרומה).
לפרטים ובדיקת התאמה, מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית. 👇

בפוסט הקודם הצעתי להפסיק להתייחס לשוני ביניכם כאילו הוא תקלה שצריך לתקן. אך מה אם הדבר שמעצבן אותנו עכשיו, הוא בדיוק מה ...
17/09/2026

בפוסט הקודם הצעתי להפסיק להתייחס לשוני ביניכם כאילו הוא תקלה שצריך לתקן. אך מה אם הדבר שמעצבן אותנו עכשיו, הוא בדיוק מה שמשך אותנו בהתחלה?

💥 כשהתכונה שפעם אהבנו משגעת אותנו עכשיו
למשל, בהתחלה היא אהבה שהוא יציב ושקול והיום הוא כבד ומקובע.
בהתחלה הוא נמשך לספונטניות שלה, והיום אי אפשר לתכנן איתה כלום.
מוכר לכם?

🧠 למה זה קורה?
הסוציולוגית פרופ' דיאן פלמלי חקרה את התופעה וכינתה אותה "משיכות קטלניות" (Fatal Attractions). היא מצאה שאצל זוגות רבים, תכונה בולטת שמושכת אותם בתחילת הקשר, הופכת בהמשך למקור התסכול המרכזי.
למעשה, התכונה של בן הזוג כמעט לא השתנתה. מה שהשתנה אלו נסיבות החיים (ילדים, משכנתא, עומס), שבעקבותיהן השתנתה לחלוטין הפרשנות שלנו לאותה תכונה (מקורות בתגובה הראשונה).
💡 אז מה אפשר לעשות עם זה?
בפעם הבאה שתכונה של בן או בת הזוג מקפיצה אתכם, נסו לא למהר להפוך אותה לבעיה באופי.
🔄 חברו את הקושי ליתרון המקורי
במקום לחשוב אוטומטית:
"היא חסרת אחריות"
שאלו את עצמכם:
"האם זו אותה ספונטניות שפעם כל כך אהבתי, אך במצב הנוכחי אני צריך יותר וודאות ותכנון?"

💬 דברו את הצורך, אל תתקפו את האופי
במקום לתקוף: "את תמיד חסרת אחריות!"
אפשר לומר: "אני אוהב את הספונטניות שלך, אבל כשזה מגיע לתקציב שלנו החודש, חשוב לי שנתכנן מראש, כדי שארגיש רגוע."

ברגע שמפסיקים לראות בתכונות של בני הזוג "תקלה" שצריך לתקן, המריבה מפסיקה להיות מלחמה על האופי, והופכת לשיחה על הצרכים שלכם כאן ועכשיו.
אבנר פז

תזכורת קטנה: בימים אלו אני מחפש שני זוגות אחרונים לתהליך ייעוץ זוגי ממוקד (10 מפגשים) בגישת CBT. התהליך מתקיים במסגרת פרקטיקום ובהדרכה מקצועית, וניתן ללא עלות (למעט 200 ש"ח דמי הרשמה חד־פעמיים המועברים לתרומה).
לפרטים ובדיקת התאמה, מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית. 👇

💬 תקשורת טובה לא בהכרח תפתור את כל הבעיות שלכם — וזה דווקא בסדרבפוסט הקודם כתבתי על הרגע שבו ויכוח כבר יוצא משליטה, על ה...
14/09/2026

💬 תקשורת טובה לא בהכרח תפתור את כל הבעיות שלכם — וזה דווקא בסדר
בפוסט הקודם כתבתי על הרגע שבו ויכוח כבר יוצא משליטה, על ההצפה הפיזיולוגית, ועל החשיבות של לעצור, להירגע ורק אז לחזור לשיחה אבל מה קורה אחרי שנרגענו וחזרנו לדבר?
לפעמים אנחנו מגלים שאנחנו חוזרים למריבה של לפני חודש, לפני שנה, ואולי כבר שנים, וזה מעלה את השאלה: האם כל בעיה זוגית ניתנת לפתרון?
כולנו מכירים את הוויכוחים שחוזרים שוב ושוב עם בן או בת הזוג. הוא רוצה לתכנן הכול מראש, והיא אוהבת להחליט ברגע האחרון. היא רוצה לצאת ולפגוש אנשים, והוא מחכה כל השבוע לערב שקט בבית. הוא רוצה לחסוך כל שקל, ומבחינתה צריך גם ליהנות.
ואחרי שנים הם עדיין חושבים, "אם רק אצליח להסביר, הוא סוף סוף יבין, אבל אולי הוא מבין אבל פשוט רואה את הדברים אחרת.
🧠 מה גילה ג'ון גוטמן במחקריו?
ד"ר ג'ון גוטמן, פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון ומחוקרי הזוגיות החשובים בעולם, חקר זוגות, יחד עם עמיתיו, במשך עשרות שנים. במחקרים, שהחלו כבר בשנות ה־70, עקבו החוקרים אחרי זוגות לאורך שנים ובדקו, בין השאר, אילו קונפליקטים חוזרים שוב ושוב, ומה קורה להם לאורך זמן.
🔁 אחד הממצאים המעניינים היה שכ־69% מהקונפליקטים הזוגיים היו סביב בעיות מתמשכות, נושאים שחוזרים שוב ושוב ואינם נעלמים לחלוטין.
למה זה קורה? כי לא פעם הוויכוח יושב על הבדלים עמוקים בינינו. אחד זקוק יותר לסדר ולתכנון, והשני לספונטניות. אחד זקוק להרבה קרבה וזמן משותף, והשני גם למרחב אישי. אחד רואה כסף בעיקר כביטחון, והשני גם כאמצעי ליהנות מהחיים.
האם מישהו מהם בהכרח טועה? לא. לשניהם יכולים להיות צרכים וערכים לגיטימיים גם כשהם מתנגשים.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? ראשית, יש להכיר בכך שלא כל מחלוקת חייבת להסתיים בכך שמצליחים לשכנע את הצד השני.
🎯 בבעיות מתמשכות המטרה שונה: להבין מה באמת חשוב לכל אחד, ואז למצוא דרך מעשית לחיות עם ההבדל.
🔹 מבררים מה באמת יושב מתחת למילים של בן הזוג. ניקח כדוגמה את הנושא הכלכלי. לא מסתפקים באמירה: "אני רוצה שנחסוך יותר" אלא במה שנמצא מתחתיה: "כשיש לנו כסף בצד, אני מרגיש יותר ביטחון ושקט."
ולא רק: "אני רוצה שנצא יותר", אלא: "בילויים וחוויות משותפות גורמים לי להרגיש שאנחנו חיים יחד, ולא רק מתפקדים."
לפעמים הוויכוח אינו באמת על כסף, בילויים או סדר. מתחתיו נמצאים ערכים כמו ביטחון, חופש, קרבה, עצמאות או שייכות.
🔹 כל אחד מגדיר מה באמת חשוב לו ועל מה אפשר להתגמש למשל, סביב כסף, אחד אומר: "חשוב לי שתמיד תהיה לנו קרן ביטחון שלא נוגעים בה", והשנייה אומרת: "חשוב לי שגם יהיה סכום קבוע שאפשר להוציא על חוויות בלי להרגיש שאנחנו עושים משהו לא אחראי."
עכשיו הוויכוח הוא לא על "למה אתה כזה קמצן?" או "למה את לא יודעת לחסוך?", עכשיו מתחילים להבין על מה כל אחד מנסה להגן.
🔹 בונים הסדר מעשי לאו דווקא מושלם למשל, נקבע סכום קבוע לחיסכון. נקבע סכום אחר לבילויים. מחליטים מראש על הוצאה גדולה שדורשת הסכמה משותפת.
⭐ והכי חשוב — מפסיקים לנסות להפוך את בן או בת הזוג לגרסה שלנו. ההליכה זה לקראת זו אינה מוחקת את ההבדל. היא מאפשרת למצוא דרך שבה שני הצרכים מקבלים מקום, בלי לנהל עליהם את אותה מלחמה שוב ושוב. זה ההבדל בין בעיה מתמשכת שאפשר לנהל סביבה דיאלוג, לבין מצב שגוטמן מכנה קיפאון זוגי (Gridlock), שבו כל אחד נאחז בעמדה שלו, והשיחה לא מתקדמת.
תקשורת טובה לא בהכרח תהפוך אחד מכם למסודר יותר, חברותי יותר או חסכן יותר. אבל היא יכולה לעזור לכם להבין מה באמת יושב מתחת למילים, ובעיקר להפסיק להתייחס לשוני ביניכם כאילו הוא תקלה שצריך לתקן.
זוגיות טובה אינה זוגיות שבה פתרנו את כל המחלוקות, אלא זוגיות שבה למדנו אילו מחלוקות אפשר לפתור, ואיך לחיות יחד עם אלה שנשארות.
אבנר פז
_______________________________________________________________________
במסגרת לימודי ייעוץ זוגי בגישת CBT אני עוסק, בין השאר, בכלים מעשיים להתמודדות עם דפוסי קונפליקט ולשיפור התקשורת הזוגית.
בימים אלו אני מחפש שני זוגות לתהליך ממוקד בן 10 מפגשים, במסגרת הפרקטיקום ובליווי הדרכה מקצועית. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום עבור המפגשים. במסגרת ההרשמה נגבה תשלום חד־פעמי של 200 ש"ח, המועבר לתרומה באמצעות המכללה.
לפרטים ובדיקת התאמה, מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית. 👇

📚 המלצת קריאהלמי שרוצה להעמיק ולהבין טוב יותר את המנגנונים שמנהלים אותנו בזוגיות, אני ממליץ בחום על הספר "שבעת העקרונות ...
08/09/2026

📚 המלצת קריאה
למי שרוצה להעמיק ולהבין טוב יותר את המנגנונים שמנהלים אותנו בזוגיות, אני ממליץ בחום על הספר "שבעת העקרונות לנישואין מאושרים" מאת פרופ' ג'ון גוטמן.

איך ויכוח קטן על כלים בכיור הופך בשניות לפיצוץ שיוצא משליטה?
😡 האירוע שהרבה זוגות מכירים
הוא נכנס למטבח, רואה כלים בכיור ומסנן:
"כמה פעמים אני צריך להגיד שזה מפריע לי?!"
היא עונה בעצבים:
"באמת?! כל היום אני מתרוצצת בין העבודה לבית וזה מה שאתה רואה?!"
תוך שתי דקות הדופק עולה, הקולות הופכים לצעקות, ופתאום עולים גם דברים שקרו לפני חודש ושנה:
"את תמיד...!!"
"אתה אף פעם...!!"
הכלים בכיור כבר מזמן אינם הנושא.
🧠 מה קורה לנו לכל הרוחות?
במשך עשרות שנים חקר ד"ר ג'ון גוטמן, יחד עם עמיתיו, התנהגות זוגות בזמן שיחות וקונפליקטים. ב־1986 הוא הקים באוניברסיטת וושינגטון דירת מחקר שכונתה "Love Lab" (מעבדת האהבה), שבה זוגות צולמו בזמן אינטראקציה זוגית, ובמקביל נמדדו אצלם תגובות פיזיולוגיות, כמו קצב הלב.
אחת התופעות המרתקות שתוארו במחקרים האלה נקראת "הצפה פיזיולוגית".
כאשר ויכוח נחווה כאיום רגשי — למשל תחושה שאנחנו מותקפים, לא מוערכים או נדחים — מערכת הסטרס עשויה להיכנס לפעולה גם כשאין סכנה פיזית. הדופק עולה, הנשימה משתנה, הגוף נדרך.
וככל שהעוררות גבוהה יותר, קשה לנו יותר להקשיב באמת, לראות את נקודת המבט של בן או בת הזוג, ולפתור יחד את הבעיה. דווקא ברגע שבו אנחנו הכי רוצים שיבינו אותנו, אנחנו מקשיבים פחות, מתגוננים יותר ואומרים דברים שנצטער עליהם אחר כך.
הצד השני נפגע, מגיב בחזרה — והוויכוח מסלים עוד יותר.
⏸️ אז מה עושים? רצוי לעצור
כאשר אנחנו מוצפים, הסיכוי לשיחה מועילה ולפתרון הבעיה יורד משמעותית. לכן לרוב לא נכון להמשיך "עד שנפתור את זה", אלא דווקא לעצור.
במקום לנסות לנצח בוויכוח או לסגור את העניין בכל מחיר, רצוי לעשות פסק זמן זוגי. המטרה אינה לברוח מהבעיה, אלא לעצור את ההסלמה, לאפשר לעוררות לרדת, ולחזור לשיחה כששוב נוכל להקשיב ולחשוב.
לפי גישתו של גוטמן, מומלץ לעשות הפסקה של כ־20 דקות לכל הפחות, אך לא יותר מ-24 שעות, לפני שחוזרים לנושא.
⏳איך מצליחים לקחת פסק זמן?
הכי טוב להסכים מראש, ביום רגוע, על סימן מוסכם שבו ישתמש אחד מבני הזוג כאשר הוא חש שהוויכוח מתחיל לצאת משליטה.
כאשר הויכוח מתחיל להסלים, ואנחנו חשים בסימנים כמו חום בפנים, קול שעולה, דופק מואץ או מתח בגוף, נשתמש בסימן המוסכם.
במקום לומר: "אי אפשר לדבר איתך. אני הולך/ת."
נאמר: "אני מרגיש/ה שזה מתדרדר. בוא/י נעצור ונמשיך לדבר בעוד חצי שעה."
כדאי לזכור שלושה דברים:
• אומרים שעוצרים — לא קמים ונעלמים.
• קובעים מתי חוזרים — כך הצד השני יודע שלא נטשתם את הנושא.
• באמת מורידים עוררות — אפשר ללכת מעט, להתקלח, לנשום, לשמוע מוזיקה או לעשות משהו מרגיע.
פחות מועיל לבלות את ההפסקה בלשחזר את הוויכוח בראש, ולבנות עוד טיעונים נגד בת או בן הזוג. זה עלול להשאיר אותנו בדיוק באותה עוררות שממנה ניסינו לצאת.
פסק זמן אינו בריחה מהקונפליקט. פסק זמן טוב הוא התחייבות לחזור לקונפליקט במצב שבו הסיכוי שנפתור אותו, טוב יותר.
אבנר פז
במסגרת לימודי ייעוץ זוגי בגישת CBT, אני עוסק, בין השאר, בכלים מעשיים לפתרון קונפליקטים זוגיים.
בימים אלו אני מחפש שני זוגות לתהליך בן 10 מפגשים במסגרת הפרקטיקום ובליווי הדרכה מקצועית.
ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום עבור המפגשים; ישנו תשלום חד־פעמי של 200 ש"ח שמועבר לתרומה על-ידי המכללה.
לפרטים ובדיקת התאמה, מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית. 👇👇👇 See less
Shared post

איך ויכוח קטן על כלים בכיור הופך בשניות לפיצוץ שיוצא משליטה?😡 האירוע שהרבה זוגות מכיריםהוא נכנס למטבח, רואה כלים בכיור ו...
08/09/2026

איך ויכוח קטן על כלים בכיור הופך בשניות לפיצוץ שיוצא משליטה?
😡 האירוע שהרבה זוגות מכירים
הוא נכנס למטבח, רואה כלים בכיור ומסנן:
"כמה פעמים אני צריך להגיד שזה מפריע לי?!"
היא עונה בעצבים:
"באמת?! כל היום אני מתרוצצת בין העבודה לבית וזה מה שאתה רואה?!"
תוך שתי דקות הדופק עולה, הקולות הופכים לצעקות, ופתאום עולים גם דברים שקרו לפני חודש ושנה:
"את תמיד...!!"
"אתה אף פעם...!!"
הכלים בכיור כבר מזמן אינם הנושא.
🧠 מה קורה לנו לכל הרוחות?
במשך עשרות שנים חקר ד"ר ג'ון גוטמן, יחד עם עמיתיו, התנהגות זוגות בזמן שיחות וקונפליקטים. ב־1986 הוא הקים באוניברסיטת וושינגטון דירת מחקר שכונתה "Love Lab" (מעבדת האהבה), שבה זוגות צולמו בזמן אינטראקציה זוגית, ובמקביל נמדדו אצלם תגובות פיזיולוגיות, כמו קצב הלב.
אחת התופעות המרתקות שתוארו במחקרים האלה נקראת "הצפה פיזיולוגית".
כאשר ויכוח נחווה כאיום רגשי — למשל תחושה שאנחנו מותקפים, לא מוערכים או נדחים — מערכת הסטרס עשויה להיכנס לפעולה גם כשאין סכנה פיזית. הדופק עולה, הנשימה משתנה, הגוף נדרך.
וככל שהעוררות גבוהה יותר, קשה לנו יותר להקשיב באמת, לראות את נקודת המבט של בן או בת הזוג, ולפתור יחד את הבעיה. דווקא ברגע שבו אנחנו הכי רוצים שיבינו אותנו, אנחנו מקשיבים פחות, מתגוננים יותר ואומרים דברים שנצטער עליהם אחר כך.
הצד השני נפגע, מגיב בחזרה — והוויכוח מסלים עוד יותר.
⏸️ אז מה עושים? רצוי לעצור
כאשר אנחנו מוצפים, הסיכוי לשיחה מועילה ולפתרון הבעיה יורד משמעותית. לכן לרוב לא נכון להמשיך "עד שנפתור את זה", אלא דווקא לעצור.
במקום לנסות לנצח בוויכוח או לסגור את העניין בכל מחיר, רצוי לעשות פסק זמן זוגי. המטרה אינה לברוח מהבעיה, אלא לעצור את ההסלמה, לאפשר לעוררות לרדת, ולחזור לשיחה כששוב נוכל להקשיב ולחשוב.
לפי גישתו של גוטמן, מומלץ לעשות הפסקה של כ־20 דקות לכל הפחות, אך לא יותר מ-24 שעות, לפני שחוזרים לנושא.
⏳איך מצליחים לקחת פסק זמן?
הכי טוב להסכים מראש, ביום רגוע, על סימן מוסכם שבו ישתמש אחד מבני הזוג כאשר הוא חש שהוויכוח מתחיל לצאת משליטה.
כאשר הויכוח מתחיל להסלים, ואנחנו חשים בסימנים כמו חום בפנים, קול שעולה, דופק מואץ או מתח בגוף, נשתמש בסימן המוסכם.
במקום לומר: "אי אפשר לדבר איתך. אני הולך/ת."
נאמר: "אני מרגיש/ה שזה מתדרדר. בוא/י נעצור ונמשיך לדבר בעוד חצי שעה."
כדאי לזכור שלושה דברים:
• אומרים שעוצרים — לא קמים ונעלמים.
• קובעים מתי חוזרים — כך הצד השני יודע שלא נטשתם את הנושא.
• באמת מורידים עוררות — אפשר ללכת מעט, להתקלח, לנשום, לשמוע מוזיקה או לעשות משהו מרגיע.
פחות מועיל לבלות את ההפסקה בלשחזר את הוויכוח בראש, ולבנות עוד טיעונים נגד בת או בן הזוג. זה עלול להשאיר אותנו בדיוק באותה עוררות שממנה ניסינו לצאת.
פסק זמן אינו בריחה מהקונפליקט. פסק זמן טוב הוא התחייבות לחזור לקונפליקט במצב שבו הסיכוי שנפתור אותו, טוב יותר.
אבנר פז
במסגרת לימודי ייעוץ זוגי בגישת CBT, אני עוסק, בין השאר, בכלים מעשיים לפתרון קונפליקטים זוגיים.
בימים אלו אני מחפש שני זוגות לתהליך בן 10 מפגשים במסגרת הפרקטיקום ובליווי הדרכה מקצועית.
ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום עבור המפגשים; ישנו תשלום חד־פעמי של 200 ש"ח שמועבר לתרומה על-ידי המכללה.
לפרטים ובדיקת התאמה, מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית. 👇👇👇 See less
Shared post

⏳מה ויקטור הוגו יכול ללמד אותנו על דחיינות? בקיץ 1830 ויקטור הוגו עמד בפני קטסטרופה מקצועית. המו"ל איים לבטל את החוזה אם...
06/09/2026

⏳מה ויקטור הוגו יכול ללמד אותנו על דחיינות?
בקיץ 1830 ויקטור הוגו עמד בפני קטסטרופה מקצועית. המו"ל איים לבטל את החוזה אם לא יגיש את "הגיבן מנוטרדאם" בתוך חצי שנה. אחרי שנה של דחיינות ומסיבות, הוגו הבין שכוח הרצון לבדו לא יספיק. הוא אסף את כל בגדיו, נעל אותם בארון, מסר את המפתח, ונשאר בביתו עטוף בשמיכת צמר בלי בגדים לצאת לרחוב —הפיתוי נעלם. הוא ישב וכתב ברציפות, והספר ראה אור שבועיים לפני המועד.
הרעיון מאחורי המהלך שלו חשוב יותר מהאנקדוטה: במקום לנסות להיות "חזק יותר", הוא יצר תנאים שלא אפשרו לו לחמוק מהמשימה.
🛑 דחיינות היא לא עצלנות — היא בריחה מאי־נוחות
רובנו מכירים את זה:
• אנחנו יודעים בדיוק מה נכון לעשות — אבל עושים משהו אחר לגמרי.
• צריך להתחיל את הדוח — אבל בודקים הודעות.
• צריך להתאמן — אבל דוחים ל"מחר".
• צריך לטפל במסמך חשוב — ופתאום דחוף לסדר את המטבח.
כבר ביוון העתיקה טבעו לזה מונח מיוחד: Akrasia — המצב שבו אנחנו פועלים במודע נגד מה שנכון לנו.
אבל למה זה קורה?
כי ביצוע משימה אינו תלוי רק במחשבה רציונלית, הוא מעורר בנו גם רגשות: שעמום, תסכול, עומס או פחד מכישלון וביקורת. וכשהמשימה מייצרת אי־נוחות, ההימנעות מציעה פיתוי מיידי — הקלה כאן ועכשיו.
כך נוצר המעגל הסגור:
משימה ← אי־נוחות ← הימנעות (הטלפון / עוד קפה) ← הקלה רגעית ← סיכוי גבוה יותר לדחות שוב בעתיד.
⚖️ שאלת המפתח: למה ההקלה של עכשיו מנצחת את התועלת של המחר?
הרווחים מסיום הדוח, הלימודים או האימון עשויים להיות גדולים — אבל הם נמצאים אי שם בעתיד. לעומת זאת, את ההקלה מעזיבת המשימה אנחנו מקבלים כאן ועכשיו.
💡לנטייה הזו, לתת פחות משקל לתוצאה, ככל שהיא רחוקה יותר בזמן קוראים Temporal Discounting.
כלומר, אנחנו נוטים להעדיף תגמול קטן ומיידי, על פני תועלת גדולה יותר שנמצאת רחוק בעתיד, במיוחד כשהפעולה הרצויה כרוכה באי־נוחות מיידית.
מה קורה בראש ברגע האמת?
• מצד אחד: "אם אסיים את המשימה, יהיה לי מעולה בעוד שבוע או חודש."
• מצד שני: "אם אשוטט עכשיו בטלפון, יהיה לי יותר נעים תוך שתי שניות."
המשימה לא נעימה עכשיו, התועלת שלה רחוקה, וההתחמקות נותנת הקלה מיידית — אלה התנאים המושלמים לדחיינות.
🧠 ומה קורה במוח?
מחקרי הדמיה מוחית (fMRI) מראים שהדחייה היא תוצאה של תקשורת בין כמה רשתות עצביות:
• האינסולה (Insula): משתתפת בעיבוד תחושות לא נעימות, סלידה והאותות הגופניים שמתלווים למאמץ ולרתיעה מהמטלה.
• קליפת המוח הקדם־מצחית (dlPFC): אזור שמעורב בשמירת המטרה בראש, במיקוד הקשב ובבלימת תגובות אוטומטיות.
• מערכות הערכת ערך ותגמול: שוקלות כמה מפתה האלטרנטיבה הזמינה כרגע מול המאמץ הנדרש.
• מערכות חשיבה עתידית: עוזרות לנו "להרגיש" ולייצג את התוצאה שתגיע בהמשך.
מחקר מ־2024 מצא שקישוריות חזקה יותר בין ה־dlPFC לאינסולה הייתה קשורה לוויסות רגשי טוב יותר ולפחות דחיינות.
החוקרים מפרשים זאת כאפשרות, שתקשורת יעילה יותר בין מערכות של שליטה קוגניטיבית לבין מערכות שמעבדות אי־נוחות, מסייעת לנו להמשיך לפעול גם כשהמשימה אינה נעימה.
איך השעמום, הפחד והפרפקציוניזם תורמים לדחיינות? 🌪️
• שעמום אינו סתם "חוסר מעש": הוא מצב לא נעים שיכול להגביר את הדחף לחפש גירוי חלופי. מחקרים מצאו שאנשים שנוטים יותר להשתעמם נוטים יותר לדחיינות. אחד המחקרים מצא שדפוסי קישוריות מוחית מסוימים, שהיו קשורים לנטייה גבוהה יותר לשעמום, היו קשורים גם ליותר דחיינות.
• פרפקציוניזם ופחד מכישלון מקפיצים את המחיר הרגשי: במקום לחשוב "אני ניגש לכתוב טיוטה", המחשבה הופכת ל־"זה חייב להיות מושלם, ואם אכשל זה מעיד על הערך שלי". כך משימה רגילה הופכת למבחן קיומי מאיים. ככל שרמת האיום עולה, כך ההימנעות מתגמלת ומקילה יותר בטווח הקצר — וזו הסיבה שאנשים דוחים דווקא את הדברים שהכי חשובים להם.
🛠️כלים מעשיים לשבירת המעגל
1. להקטין את מחיר ההתחלה (חוק ה־5 דקות):
במקום "אני חייב לסיים את כל הדוח", אמרו לעצמכם: "אני עובד עליו 5 דקות בלבד". המטרה הראשונית היא לא לסיים, אלא לפרוץ את מחסום ההתנעה. אחרי שמתחילים, ההתנגדות הראשונית פוחתת.
2. לשנות את הסביבה:
אל תסמכו רק על כוח הרצון ברגע האמת. הוציאו את הטלפון מהחדר, חסמו אתרי הסחה והכינו את סביבת העבודה מראש. ויקטור הוגו עשה זאת בצורה קיצונית — אנחנו יכולים לעשות זאת בצורה מותאמת ושפויה.
3. לפעול גם כשלא נעים:
לא צריך לחכות שהשעמום, הפחד או חוסר החשק ייעלמו כדי להתחיל. אפשר לומר ביושר: "לא נעים לי כרגע — ואני מתחיל בכל זאת". היכולת לשאת אי־נוחות רגעית מחלישה בהדרגה את מעגל ההימנעות.
(על זה נאמר: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו").
4. ליצור מחויבות חיצונית מול שותף ענייני:
כשאנחנו לבד, קל מאוד לשנות החלטה ולוותר לעצמנו. קבעו עם אדם נוסף שעד שעה מסוימת אתם שולחים לו עדכון קצר: "עשיתי / לא עשיתי".
טיפ חשוב: עדיף לא להפוך את בן או בת הזוג ל"שוטר" כדי לא לייצר אשמה ומתח ביחסים; בחרו שותף הדדי למשימות או איש מקצוע.
🧭 מתי כדאי להיעזר בליווי מקצועי?
דחיינות מופיעה אצל כולנו מדי פעם, במיוחד בתקופות של עומס. עם זאת, כאשר היא הופכת להרגל קבוע שתוקע התקדמות, פוגע בביטחון העצמי ויוצר שיתוק — לא חייבים להמשיך להיאבק בה לבד.
גישת LICBT - טיפול קוגניטיבי־התנהגותי בעצימות נמוכה יכולה לסייע לעבוד על גורמים שמחזיקים את מעגל הדחיינות:
• איתור מלכודות החשיבה: זיהוי פרפקציוניזם, פחד מטעויות וביקורת עצמית שמגבירים את הרתיעה מהמשימה.
• אימון בוויסות רגשי: ניתוח היכולת לעמוד מול משימות מעיקות בלי להיבהל מאי־הנוחות.
• בניית הרגלים ומסגרת מדרבנת: יצירת מבנה מדורג שמצמצם את פתחי המילוט ומחזק את תחושת המסוגלות והשליטה.
לפעמים אנחנו לא צריכים יותר כוח רצון — אנחנו פשוט צריכים פחות דרכי מילוט, יותר יכולת לשאת אי־נוחות, ומסגרת שתעזור לנו לבחור במטרה העתידית על פני הפיתוי של הרגע.
💬 אם הנושא הזה מוכר לכם, אפשר לכתוב לי בפרטי.

למה המוח מפעיל "אזעקת חירום", כשאנחנו בסך הכול קוראים מייל?מכירים את הרגע הזה?הודעה מהבוס, תוצאה של בדיקה רפואית, או דוא...
31/08/2026

למה המוח מפעיל "אזעקת חירום", כשאנחנו בסך הכול קוראים מייל?

מכירים את הרגע הזה?
הודעה מהבוס, תוצאה של בדיקה רפואית, או דואר רשום לא צפוי — ופתאום הדופק עולה, הנשימה משתנה, והראש מריץ תרחישים:
"יפטרו אותי"
"יש לי בעיה רפואית קשה"
"קיבלתי זימון למשפט"
וכל זה בזמן שאנחנו בכלל יושבים בנחת מול המחשב.

למה זה קורה?
זה קורה ב"זכות" מערכת האיום, מערכת מתוחכמת להפליא שפועלת במוח, שתפקידה לזהות איומים ולהגיב אליהם מיידית. בזכותה שרדנו במשך מיליוני שנים כשהתמודדנו עם טורפים, שבטים עוינים או סכנות טבע.

ברגע שהמערכת מזהה איום היא לוקחת פיקוד על הגוף ומכינה אותו להתמודדות פיזית – תקיפה או בריחה – ובה בעת מציפה אותנו ברגש של פחד.
ללא המערכת הזאת, המין האנושי לא היה שורד, והפוסט הזה לא היה נכתב.

ובכל זאת, מה הבעיה?
אצל האדם אין צורך באיום מוחשי כדי שמערכת האיום תיכנס לפעולה. המוח האנושי הוא מכונה מדהימה, אבל יש לו "באג" מעניין: הוא לא מבדיל בין סכנה מוחשית, לבין סכנה שאנחנו מדמיינים במחשבותינו.
מחקרי מוח מראים שרק מלדמיין תרחיש מאיים, נדלקת הפעילות באזור הפחד במוח. מבחינת מערכת האיום, מחשבה מבהילה או דימוי של פיטורים — שקולים לאריה שמסתער עלינו.

מה קורה לנו בגוף באותו רגע?
ברגע שהמוח מזהה איום, אפילו דמיוני, הוא מפנה את כל המשאבים לטובת הישרדות:

• ❤️ הדופק מזנק והנשימה נהיית שטחית: הגוף מזרים כמויות של חמצן ודם לשרירים כדי להכין אותם לריצה או למאבק.

• 💪 השרירים נדרכים (בעיקר בצוואר ובכתפיים): הגוף מייצר לעצמו "שריון" לקראת פגיעה אפשרית.

• 🦋 מערכת העיכול נעצרת: (זה מה שגורם לתחושת "פרפרים" או בחילה) – כי הגוף פשוט מכבה מערכות שלא קריטיות להישרדות המיידית.

• 💧 הזעה קרה: מנגנון לקירור הגוף בזמן מאמץ ההימלטות.

החוויה פיזית יכולה להיות עוצמתית ומתישה, אנחנו לא בורחים ולא תוקפים סתם יושבים מול המסך ומריצים מחשבות, והלחץ נבנה ונבנה.

מתי זה מטריד? ומה אפשר לעשות?
הבעיה מתחילה כשהאזעקה נתקעת על מצב "מופעל", הפחד הטבעי והרצוי הופך לחרדה שמנהלת אותנו, והדאגות פוגעות בתפקוד ובאיכות החיים.
אחת משיטות הטיפול היעילות שפותחו כדי להתגבר על החרדה לסוגיה, היא הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – טיפול מעשי וממוקד, שבמהלכו המטופל מקבל כלים לעזור לעצמו.

בטיפול ממפים את ה"טייס האוטומטי": מזהים את המחשבות שמדליקות את מערכת האיום, ובעיקר – לומדים ומתרגלים כלים מעשיים לעצור את מעגל החרדה בזמן אמת, ומלמדים את המוח לכבות את האזעקה.

💡 טיפ קטן כעזרה ראשונה:
כשמחשבה הדליקה אותנו, לא יעזור אם נגיד למוח "אל תחשוב על זה", הניסיון להילחם במחשבה רק מחזק אותה. אחת הדרכים המהירות לנטרל את האזעקה היא להסיט את הקשב אל החושים, תהליך שנקרא "קרקוע".
בפעם הבאה שאתם מרגישים שהראש מתחיל להריץ תרחישי אימה, נסו את תרגיל הסטת הקשב הבא, התמקדות בתחושה הפיזית של הנשימה:

• שאפו אוויר באיטיות דרך האף אל הבטן.

• השהו את הוצאת האוויר במשך 4 שניות.

• נשפו את כל האוויר באיטיות דרך הפה .

• חזרו על התהליך שלוש פעמים.

ברגע שמפנים את הקשב לכאן ועכשיו (לגוף ולנשימה), אנחנו עוקפים את המחשבות ושולחים מסר ישיר למערכת האיום במוח: "אין כאן סכנה מיידית, אני בטוח".

🎥 בונוס: בתגובה הראשונה צירפתי סרטון קצרצר שמדגים תרגיל להסטת קשב, שיעזור לאפס את המערכת.

אם החרדה מנהלת אתכם ופוגעת באיכות החיים שלכם, מוזמנים לשוחח.

אבנר פז, מטפל LICBT.

💬 לשיחה בוואטסאפ: https://wa.me/972549997813

* LICBT הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קצר וממוקד, עם גבולות גזרה. הוא מיועד לטיפול גם בחרדות לסוגיהן, בדיכאון קל-בינוני ובמצבי משבר, אינו מיועד לטיפול בהפרעות מורכבות (כמו פוסט-טראומה או הפרעות אכילה).

Address

עצמון
Modi`in

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אבנר פז - טיפול Licbt ואימון אישי posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share