06/10/2026
יש לנו גוף ויש לנו נפש. אז תניחו רגע את הדיאטות ומכוני הכושר לפוסט אחר, בואו נדבר על נפש (ובמיוחד זו שחיה לה במדינה המטורפת שלנו)
בימים כאלה, כשהחדשות והמציאות בישראל מביאות איתן עוד סיבה לדאגה, לכאב או לכעס, קל להרגיש שאנחנו חייבים להגיב להכול, כי אכפת לנו, חייבים להתנדב באלף מקומות כי אנחנו טובים, לתרום ל100 עמותות, כי אנחנו נדיבים ולהיות הורים טובים, בני זוג מקסימים ועובדים משמעותיים . אבל הנפש שלנו לא יכולה להיות בכוננות מלאה כל הזמן.
הכרה בכך אינה חוסר רגישות, ולא פחות אכפתיות. זו שמירה על כוחות הנפש שלנו וזו משימה חשובה ואפילו ערכית.
אני רוצה להציע בעניין הזה, להחזיק בראש את המילה:
ת י ע ד ו ף!!!
שמשמעה לעצור לרגע ולבחור למה אני נותנת מקום, ואיפה אני משקיעה את האנרגיה שלי.
לטובת העניין הזה שאני קוראת לו ת י ע ד ו ף, אפשר להיעזר בכמה מסננות:
* מסננת הערכים: מה נמצא גבוה יותר בסט הערכים שלי כרגע? אולי המשפחה שלי זקוקה לנוכחות שלי וזה גובר על הערך של תרומה לעבודה, או להפך.
* מסננת ההשפעה: האם יש משהו שאני יכולה לעשות — או שזה כרגע מחוץ לשליטתי?
* מסננת המינון: כמה מקום אני רוצה לתת לזה היום? למשל, להתעדכן בחדשות בזמן מוגדר, ולא לאורך כל היום.
תיעדוף לא אומר שהפסקנו לדאוג, או שאנחנו פחות נדיבים או טובים. הוא עוזר לנו לבחור למה לדאוג, איפה להיות טובים ונדיבים — כך שיישארו לנו כוחות גם לעצמנו, לאנשים הקרובים לנו ולמקומות שבהם אנחנו יכולים להשפיע.
ועוד מילה על רגשי אשמה שעלולים להתלוות לתיעדוף: הם לא הופכים אתכם לרגישים יותר לזולת, הם הופכים אתכם לחלשים יותר עבור הזולת ועבור עצמכם.
#אימון
#חוסן
