טל מרציאנו ולדמן - איפור ושיער

טל מרציאנו ולדמן - איפור ושיער אל תהססי להתקשר אליי, לשריין אצלי מקום! מגיעה אלייך לכל

אני רוצה לספר לכן קצת עליי, אני מאפרת ומסרקת כלות ואירועים, התחלתי את דרכי כמאפרת בי"רין שחף" לפני כ10 שנים ומשם המשכתי ולמדתי שיער ב"דייוויס", עברתי ועוברת השתלמויות ומעודכנת בכל הטרנדים והחידושים על מנת שהלקוחות שלי תמיד יראו "המילה האחרונה". עבדתי עם מאות ואלפי נשים, תאמינו לי, זו אומנות בפני עצמה, ללא ספק מתחברת לכלות ומעבר לעבודה יצירתית ועמידה בזמנים, אני הכי אוהבת לעבוד ברוגע וחלילה לא להלח

יץ אותן!!
שמחה שקיבלתי מתנה כזו שהיא היכולת לעבוד במה שאני הכי אוהבת ועוד לשמח כלות. אז... להתראות ו.. מזל טוב !

השנה בחרתי לא להסתיר שום דבר.בחרתי להראות את הדברים כמו שהם.בחרתי להעביר את מי שהייתי באותה תקופה – בדיוק כמו כמו שזה: נ...
11/01/2026

השנה בחרתי לא להסתיר שום דבר.
בחרתי להראות את הדברים כמו שהם.
בחרתי להעביר את מי שהייתי באותה תקופה – בדיוק כמו כמו שזה: נקייה, חשופה, וגם עם חוסר הוודאות שבדרך למצוא את עצמי.

היום שבו צולמו התמונות האלה היה יום שגם אז עוד לא הבנתי הכול.
ואני עדיין בדרך להבין – כל יום עוד קצת.

אבל משהו בנקודת הזמן הזו, בצילומים האלה, הרגיש לי מאוד עוצמתי.
זה הרגיש כמו מקום שבו אני באמת חזקה.
דווקא לעומת תקופות אחרות בחיים שלי, שבהן אולי נראיתי חזקה יותר.
אפילו פיזית – הגוף היה חזק יותר, חטוב יותר.
אבל משהו בנפש לא היה שלם.

ופה, בנקודה הזו – אחרי שסיימתי את הכימותרפיה,
כשכמעט לא רואים, אבל השיער כבר מתחיל לצמוח –
היה לי צורך פשוט לתעד.
להנציח את הרגע הזה, שלא אשכח.
ולחשוף לעולם את הפנים האמיתיות שלי.
בלי פאה. בלי מסכה.

התמונות האלה צולמו לפני כמה חודשים.
אבל אז עוד לא הרגשתי שזה הזמן הנכון לחשיפה הזו.

והיום – ביום ההולדת שלי –
התעוררתי עם תחושה מאוד חזקה שזה הזמן.

זה הרגע לחשוף את התמונות האלה,
שצילמה אריאל המוכשרת, שהיא גם חברה בנשמה.
היא אפשרה לי להיות אני.
ובדרך הכי שקטה ועדינה,
חשפה אפילו בפניי את עצמי –
דרך הנינוחות שלה, הנוכחות,
ההכוונה המדויקת,
וההכלה שאפשרה לי
להרגיש בבית,
ולהרגיש אני.

ביום־יום אני כן בוחרת לשים פאה,
ובתקופה הזו שלא היה שיער גם התאפרתי הרבה יותר.
לפעמים אפילו היה קשה לאנשים להבחין שאני עוברת משהו.
רק מי שמכיר אותי באמת, על בסיס יומי, היה יכול לשים לב.

אבל הבחירה לשים ״מסכה״ ביום־יום לא נולדה ממקום של הסתרה.

היא נולדה ממקום שבו רציתי שאנשים סביבי יראו את העוצמה שעדיין קיימת בי,
את הנשיות שעדיין קיימת בי.
שלא יסתכלו קודם כול על הפחד או על הכאב –
שלפעמים קל להזדהות איתם.

בחרתי שהעולם יראה את הטוב.
את האופטימיות שחיה בי ביום־יום.
בחרתי להרגיש צבעונית.
להרגיש נשית.
להרגיש את כל המתנות שהעולם עדיין מציע לי.

וברגע ההוא, בתוך הצילומים –
הרגשתי יפה.
הרגשתי חופשייה.
הרגשתי בריאה.
הרגשתי טוב.

הרגשתי שאני זה הכול, והכול זה אני.
הרגשתי שיש לי הכול.
שהעולם פתוח בפניי.
הרגשתי אסירת תודה.
והרגשתי שאני לומדת להיות אדם בריא באמת.

שיער הוא עוצמה גדולה בעיניי.
והייתי צריכה לעבור תקופה שבה גידלתי שיער שהוא לא פיזי.
עוצמה שצמחה מבפנים.

והיום, כשאני באמת מרגישה את העוצמה הזו –
אני מוכנה לחשוף לעולם את מי שאני וגם את איך שנראיתי בלי השיער.

אחד הדברים שתמיד הרימו אותי בתקופה הזו, זה לכבות את המחשבות ולהתחיל לתת ליד לכתוב ולתת לי תשובות לשאלות שלפעמים אפילו לא...
07/11/2025

אחד הדברים שתמיד הרימו אותי בתקופה הזו, זה לכבות את המחשבות ולהתחיל לתת ליד לכתוב ולתת לי תשובות לשאלות שלפעמים אפילו לא ידעתי שאני שואלת.
פעם ראשונה שעזרתי אומץ ואני משתפת כאן את הכתיבה כמו שהיא, בלי לשנות מילה. מה שנכתב כאן עזר לי להרגיש חזקה גם כשהייתי צריכה עזרה או תמיכה.

אני מסתכלת על עצמי במראה ומה שאני רואה כלפי חוץ זה ממש לא מה שאני מרגישה שניה לפני.מסתכלת על המבט שלי, ישר לתוך העיניים ...
28/10/2025

אני מסתכלת על עצמי במראה ומה שאני רואה כלפי חוץ זה ממש לא מה שאני מרגישה שניה לפני.
מסתכלת על המבט שלי, ישר לתוך העיניים וכן מזהה, זו אני שם שעומדת מול המראה.
אבל בלי גבות, בלי ריסים ובלי שיער, זה קצת נראה מוזר. זה נראה כמו שהרבה מסתכלים על אדם מבחוץ וחושבים שהוא לא בטוב.
יש סתירה בין החוץ לפנים.
כשכל השיער היה שם, מצאתי בעצמי הרבה יותר דברים שאני לא אהבתי, שניסיתי להסתיר. פחדתי שעור הפנים טיפה יזדקן. התחלתי לנסות כלמיני רוטינות שיעשו אותי צעירה יותר.
והיום, אני לא רואה כלום. כל הדברים האלה נעלמו, לא קיימים בפנים שלי.
התלבושת החיצונית, היא ממש דרך לביטוי כל הפנימיות. והדרך לתקשר עם העולם, לבטא את עצמי, והיום אני יודעת, שגם לשיער יש חלק בדבר הזה, הוא ממש עוזר לבטא משהו, הבעת פנים עוברת בצורה יותר חדה כשיש גבות וריסים.
האם מבחוץ, הקרובים שלי שרואים אותי נקייה, מרגישים את העוצמות שלי ושל ההבעות שלי כמו שאני מרגישה מבפנים?
כי אצלי הכל קיים. לפעמים מרגישה שאנשים נחמדים כי הם חייבים, כי זה הדבר הנכון לעשות והם מקבלים הזדמנות להיות טובים יותר, וזה יפה מצידם. אבל האם הם מסתכלים עליי ובאמת לא מפחדים? האם זה לא מעלה בהם חרדות? או רגשות קשים שמעדיפים לא להתמודד איתם?
לפעמים הבחירה שלי באיפור, בפאה היא בשביל לא לעורר כל כך הרבה סערה, ושיהיה אפשר להגיע אליי מבלי לעבור דרך כל המחסומים האלה. פשוט להתחבר אליי, נקי.

נ.ב
זה ציור שציירתי בתחילת הטיפולים.
נעשה באופן אינטואיטיבי לגמרי

(חלק ב- המשך)אבל כנראה שכשעוברים דבר כזה, הקול הזה, הוא זה שמתחיל ״להידחף״ למקומו ההגיוני והקטן, ששם בדיוק הוא צריך להיו...
23/10/2025

(חלק ב- המשך)
אבל כנראה שכשעוברים דבר כזה, הקול הזה, הוא זה שמתחיל ״להידחף״ למקומו ההגיוני והקטן, ששם בדיוק הוא צריך להיות.
הקול הזה תמיד מנסה להתעצם ולצאת מפרופורציה, יש כאלה שקוראים לו אגו, אבל עד שלא הבנתי שיש עוד קול, הרבה יותר עוצמתי ממנו, שגם הוא מדבר, וגם הוא מנהל לא פחות טוב, עד אז, הוא היה בפרונט.
ועכשיו יש שינוי, עוד קול מעניין שהוא ביטוי יותר עמוק שלי, תפס את ההגה והתחיל להוביל.
וכשהוא מוביל, זה כמו להסתכל על אותה מציאות רק מזוית קצת אחרת, זה כמו להתעורר, וכמו שזה מדהים ומרגש, זה גם מאתגר, ודרושה יכולת להישאר שם, כי מי רוצה לתת עוצמה שוב לאותו קול שהביא אותי למקום הזה.
מה שמרגש אותי בכתיבה הזו היא העובדה שאני יודעת שהמון נשים מרגישות ככה גם מבלי לעבור את מה שאני עוברת.
כי יש מין תחושה כזו שזה לא הגיוני, שנתפקד ברמה כל כך גבוהה בכל תחומי החיים- קריירה, אמהות, תחזוקת בית, זוגיות, מבלי לבטא שום צד עמוק שלנו, במקרה הטוב נמצא לו ביטוי כחלק מהעבודה שלנו ונתרץ לעצמנו שאנחנו בהגשמה עצמית (לפחות במקרה שלי) אבל בשבילי זה הרגיש כמו עבדות באופן מסויים. העבדות המודרנית. לעבוד בלחיות, בלהיות חלק מאיזה דבר גדול, להיות דבר גדול. מתחיל להרגיש לי קצת כמו אשליה.
ושבעצם, הכל נמצא כאן, בדברים הפשוטים, ושדעתינו מוסחת כל כך חזק ואז אנחנו מפספסים את החיים עצמם.

הכל מדוייק. (חלק א) איך זה יכול להיות? איך דברים כאלה יכולים להיות מדוייקים? איך דבר כזה שלילי כביכול, יכול להיתפס כחיוב...
23/10/2025

הכל מדוייק. (חלק א)
איך זה יכול להיות? איך דברים כאלה יכולים להיות מדוייקים?
איך דבר כזה שלילי כביכול, יכול להיתפס כחיובי?
האם השתגעתי שככה אני מרגישה? איך זה הגיוני? איך אדם יכול לקרוא לדבר כזה שעובר- מתנה?
משהו משתנה בין מה שהיה למה שעכשיו, יש תחושה של תמיכה, של עטיפה של חיבור מתמיד. וזה באמת מאפשר שתי אופציות וכאן יש בחירה: או ללכת לקצה של קורבן, ולהרגיש ״נתמכת״, ״והנה זה קורה לי״, ״הכל קורה לי ״ ״הכל מגיע לי״… או ללכת למקום עוצמתי של הודיה ושל הסתכלות על כך שכל היקום מתגייס על מנת שאני אוכל לעשות חישוב מסלול מחדש. ולמזלי, בחרתי באופציה השניה, איזה מזל שהייתי מסוגלת לעשות זאת.
איזה יופי שניתנת הזדמנות כזו באמצע החיים. כי אם לא זה, אם לא היה קורה משהו, יכול להיות שהכל היה ממשיך כרגיל. מה זה כרגיל? שניה לפני שגיליתי, הייתי ככה קרובה ללתת פול גז בשיווק העסק שלי כי כל הזמן אני משווקת וזה לא עובד כמו שאני רוצה, והתוצאות היו מבאסות ולמרות זאת אני יכולה לעשות דוקטורט בשיווק. לרגע לא עצרתי לשאול את עצמי, מה באמת עושה לי טוב? האם אני מביאה את עצמי לביטוי מלא? האם אני מצליחה לתפקד בשאר הזמן חוץ מהעבודה כבת זוג, כאמא, כטל? או שאני קמה בבוקר במינוס והמינוס הזה הולך וגדל כל יום עד כדי חרדה חבויה בגוף שלא אפשרה לי לנשום בנינוחות וכבר לא ידעתי על מה לשים את האצבע, מאיפה זה מגיע? אבל משהו לא היה לי טוב כבר יותר מידי זמן, במסווה שאני בתקופה הכי יפה שלי.
הכל היה מנותק. וכל דבר פיזי או ריגשי שחוויתי היה כמו סימפטום נפרד. אבל לא, הכל מחובר. מה שאני מרגישה שקרה לי זה שיצרתי 2 טל. אחת שהיא התדמית שלי, שקיבלה את רוב אור הזרקורים והפוקוס, והשניה שהיא אני האמיתית, שיש בה חלק מהתדמית הזו, אבל היא הרבה מעבר לזה. ולצערי כמעט כל המעבר הזה, היה שם בצל כל כך הרבה שנים. והוא היה בצל כי כל פעם שהתעורר איזה דחף, איזה חשק לביטוי אחד התחומים האלה, הוא נדחף חזרה למקומו והושתק, אולי אפילו במעט בושה, ואולי היה שם גם איזה קול בתת מודע שאמר לו: ״מה אתה מעז בכלל לערער את כל מה שבנינו עד עכשיו, זה מסוכן מידיי, זה לא רווחי, אין זמן, זה בלתי אפשרי״.
הקול הזה…. הקול הזה היה אז מי שניהל אותי ברוב הזמן.
(המשך הפוסט בחלק ב)

אני פותחת את נואוטס ומתחילה לכתוב, לא יודעת מה יצא. אבל עושה זאת כי יש כאן המון אנשים מקסימים, שדואגים לתת מילה טובה על ...
12/10/2025

אני פותחת את נואוטס ומתחילה לכתוב, לא יודעת מה יצא. אבל עושה זאת כי יש כאן המון אנשים מקסימים, שדואגים לתת מילה טובה על כל דבר קטן שאותו אני משתפת, ואני בטוחה שחשוב להם להבין מה קורה איתי בימים אלה. אז קודם כל תודה לכל האנשים האלה, מאחלת לכם שכל הטוב שנתתם לי במילים הטובות, יחזור אליכם פי מיליון.
הדרך שלי כל כך עוצמתית ומהירה, אני עוברת הרבה בזמן קצר, ומנסה לשים את האצבע על הדבר שהכי חשוב לי להעביר הלאה ולשתף.
אני כן רוצה לצאת לפה עם מסר חיובי שאומר שמכל משבר או דבר שקורה לנו אפשר לצמוח. למרות שזה לא פשוט ואני לא מדלגת על הכאב. אני פשוט לא רוצה לתת לו מקום יותר ממה שהוא כשהוא מגיע.
אני מודה על יכולת התמסרות, שקרתה פתאום, משהו שהתעורר ולא היה קודם ברמה הזאת. כי שניה לפני שהכל התחיל, חקרתי כל דבר עד לרמה כל כך גבוהה, ושאלתי את הצ׳אט כל דבר והתייעצתי שוב ושוב. וזו תנועה הפוכה לגמרי מהתמסרות, התמונה שעולה לי לראש כשאני חושבת על התמסרות, היא נפילה אחורה בביטחון שמי שנמצא שם יתפוס אותי, באמונה שלמה, שזה מה שיקרה. וככה השתדלתי לעשות במיוחד כשמדובר במצבי הרפואי.
וזה הביא כמה מתנות נחמדות בתקופה האחרונה. גיליתי אהבות חדשות ישנות שלא קיבלנו מספיק מקום, בעיקר בגלל שלפני זה היה מין מרוץ נגד הזמן, שלא השאיר מרחב לדברים שאני אוהבת לעשות, לדברים שהם אני. המצב הזה יצר עצירה, שהביאה איתה מרחב חדש, יחסית פנוי.
אז התחלתי לנגן בפסנתר, בהתרגשות, בהתלהבות ובתשוקה גדולה, למרות מיליון כשלונות בכל תרגול. התחלתי ללמוד תופים, והתחלתי ליצור, ליצור בחימר, וליצור ציורים בכמה סגנונות, למרות שלא למדתי, אבל התחלתי לחקור ואני נהנית מזה. מרגישה שזה יוצא ממני כמו מים. ומרפא אותי, ומחזיר אותי אליי. בא לי לשתף אתכם ביצירות עצמן, וזה אולי יהיה בהמשך.
יש עוד דרך לעבור שם, אבל זו לגמרי מתנה. זה מעלה אותי, לא מאפשר לי ליפול למחשבות, לפחדים, רק להיות, רק לעשות.
כמובן שגם במקומות האלה אני נמצאת ויש לפעמים פחדים וחששות. אבל זה לגמרי יוצר מצב הרבה יותר מאוזן, הרבה יותר בריא, יותר מאפשר החלמה.

מרגישה שאני כל פעם מביאה לכם עוד חלק בפאזל שהוא אני. ושזה הדבר הכי נכון לעשות.
מודה למי כל מי שהייתה לו סבלנות לקרוא אותי עד כאן. ❤️

בא לי ליצור גרסה אפילו עוד יותר מדויקת בשבילי השיר ״בשנה הבאה״. שאומרים שם שיהיה טוב יותר בשנה הבאה. אני רוצה להגיד לכם ...
22/09/2025

בא לי ליצור גרסה אפילו עוד יותר מדויקת
בשבילי השיר ״בשנה הבאה״.
שאומרים שם שיהיה טוב יותר בשנה הבאה.
אני רוצה להגיד לכם שהשנה הזו שמתחילה
עכשיו היא כבר שנה טובה,
כי עכשיו טוב ושנמשיך לצרף יחדיו עוד ועוד
וכמה שיותר רגעים כאלה שבהם
אנחנו לגמרי מודעים לזה שעכשיו
טוב ומודים על מה שיש,
ואז כשנסתכל לאחור בשנה הבאה,
נגיד שהשנה הזו הייתה שנה טובה.
כי חווינו אותה הפעם במלואה,
כי ידענו לבחור לחיות ברגעים עצמם,
להוציא מהם את המיטב ולהודות!
אני מודה על הבריאות ועל הדרך שאני עושה שם,
מודה על המשפחה שיש לי על הילדים שלי,
על הבריאות שלהם,
על אנרגיית החיים שהולכת וגדלה
ככל שאני מאפשרת ביטוי
של כל מה שאני רוצה,
מודה על התשוקה ליצור
בכל תחום ולהתנסות ולחקור ולגלות.
מודה על הסקרנות, על הלב הפתוח,
ההתרגשות והרגישות.
על חברות טובות שנגלו אליי השנה
ועל טוב לבם של אנשים.
יש עוד המון על מה להודות.
אבל בא לי שהמנהג שלנו יהיה מעכשיו
לעמוד בפסגת ההר של השנה הקודמת,
ולהסתכל על כל הטוב שהיא
מביאה איתה ברגע זה, להמשיך
בדרך הזו לאורך כל השנה וליצור
שנה עוד יותר טובה💕

מאחלת לכם להצליח להודות, ולכתוב לכם כמה שיותר על מה, וזה הלכה למעשה יביא אתכם למיטבכם ❤️

אני מגיעה לכתוב ויש לי כמו ערפל שמגיע מתוך מקום שלא מבין בכלל מה הוא רוצה להגיד ולמי? כי הרי לפני שבאים להגיד משהו צריך ...
18/09/2025

אני מגיעה לכתוב ויש לי כמו ערפל שמגיע
מתוך מקום שלא מבין בכלל מה הוא רוצה להגיד ולמי?
כי הרי לפני שבאים להגיד משהו צריך להרגיש
איזה צורך ממישהו אחר, לתת מענה על איזה שאלה,
להביע איזה עמדה, איזושהי אג׳נדה..
האם באמת זה מה שאמור להניע אותי לכתיבה?
למה בכל זאת מתעורר צורך להגיד משהו
ושאחרים ישמעו אותו.
אני חושבת שאצלי זה מגיע בגלל שכבר תקופה
עולמי הפנימי מתמלא ומתמלא, אני מרגישה שונה,
בכל תחום בחיי, ולכן גם הבחירות שלי משתנות,
הגישה שלי לחיים, הפרופורציות.
וזה יוצר בי מין תחושה כזו שבא לי שכולם
יראו ושכולם ישמעו מה יש לי להגיד.
שהעולם יראה מי זו טל החדשה הזו,
שגם אני מתרגשת ממנה ומגלה אותה כל יום מחדש.
אבל איך אפשר לצמצם
הרגשה כל כך עוצמתית למילים?
הפער הזה בין ההרגשה לבין המילים,
משאיר אותי בשקט.
משאיר אותי במקום שבו אני בכלל אומרת רגע..
למה? בשביל מה ובשביל מי?
מי חשוב לי שיראה אותי ולמה?
האם הצורך בנראות בכלל מגיע ממקום נקי?
מי אמר שאם לא רואים אותי אני לא קיימת.
בחוויה האישית שלי, אני הכי קיימת במקומות
שבהם אני לא עושה הרבה רעש,
אלא שומרת על הנוכחות והשקט הפנימי שלי.
שם באופן טבעי אני אני.
האם אני בכלל אני כשאני מנסחת פוסט או סטורי?
למה אני בכלל עושה את זה.
קל להגיד שזה בשביל אחרות ובשביל לתת השראה.
האם המילים שאני אומרת בכלל מורגשת בכל תא בגופי?
או שאני סתם אומרת אותם כי הן הדבר הנכון להגיד?
בקיצור..
פשוט פתחתי לכם חלון קטן לעולם הפנימי שלי.
כן בפוסט למרות שהמקום של השיתוף
הזה עדיין לא קיבל את הדיוק שלו.
הוא מעורפל ולא ברור.
אבל המילים האלה הרגישו נכונות.
מקווה שמישהו יתחבר🎶

אחרי טיפול כימו מס 5, שיתוף קטן על המסע שלי שאני עוברת. והוא אישי ויש מקום לכל מי שעוברת כזה מסע לחוות את זה אחרת. אני כ...
15/08/2025

אחרי טיפול כימו מס 5, שיתוף קטן על המסע שלי שאני עוברת. והוא אישי ויש מקום לכל מי שעוברת כזה מסע לחוות את זה אחרת. אני כאן רק כדי להניח את זה לכל מי שמעניין אותו לשמוע ולהכיר אותי עוד טיפה.

לפעמים אני שוכחת, מתרגלת למצב החדש, עד כדי שאפילו מרגיש שהסביבה קצת שוכחת. וזה משהו שאני אפילו קצת אוהבת. גורם לי להרגיש שהכל רגיל. ושהכל ממשיך, אבל ממשיך קצת אחרת.

ואני חושבת על כל מי שעוברת מסע דומה לשלי, ואומרת- איזה אלופה ואמיצה. היא חייבת להיות אופטימית, אין אופציה לפסימיות כאן. נכון שיש מקרים שונים וכל מקרה לגופו. אבל אם יש מקום ולו הקטן ביותר לאמונה, אני אומרת חובה- ולא בגדר המלצה- לקחת אותה בשתי ידיים, ולשים אותה כל בוקר מול הפנים.

יש תמיד פחדים, אבל האמונה מנצחת אותם, היא אוכלת אותם בלי מלח. אני אומרת לכם, האמונה גורמת לפחדים להתכווץ כל כך.
אבל לא אמונה של יהיה בסדר, אמונה שמעמיקים בה, וכל יום נותנים לה ביטוי, מתמסרים לתהליך הזה.

אני לא מתנגדת להבנה, שאין מקרי. יש לי פה בחירה וחשוב לי שתבינו עוד זוית על המציאות הזו, שמציגים כנוראה מכל. כשאני שם במחלקה, אף אישה שם לא מסקנה בעיני, כולם שם חזקות, אני רואה את העוצמה שלהן, מגיעות פשוט לעשות טיפול והולכות הביתה. צוחקות, מדברות, אין איזה דרמה, באמת.
יש המון הפחדה סביב הנושא, ושלא נדבר על עניין השיער. שזה אולי אשתף בהמשך.
אבל המחלקה חמודה מאוד. ויש שם אנשים מקסימים כולל מטופלים. שבאים לקבל טיפול, וחוזרים אחר כך לחיים, משתדלים להמשיך אותם רגיל.

זו זוית הראיה שלי כמובן, בהתאם למה שאני נחשפתי אליו, לא בטוח שזה נכון לגבי כל אחת או כל מחלקה, אבל אני מרגישה שזה לא כמו שעושים מזה.

ואני חושבת גם על בנות שעברו או עוברות את זה עכשיו ואומרות לעצמן באיזה סרט היא חיה?
אני מבינה גם אותן. כי מותר להן להרגיש הכל. והן לגמרי צודקות.

אני פה רק כדי לפתוח איזה דלת קטנה לאמונה, ולאפשרות שאולי ניתן לקבל עוד זוית ראיה, טיפה יותר אופטימית, על תמונה מורכבת.

הבוקר עלו בכתיבה שלי המון נושאים, חלקם גם מאמתים אותי עם חלקים שיש לי עבודה עליהם, אבל היה רגע קטן בסוף, שהרגשתי שאני חי...
04/08/2025

הבוקר עלו בכתיבה שלי המון נושאים, חלקם גם מאמתים אותי עם חלקים שיש לי עבודה עליהם, אבל היה רגע קטן בסוף, שהרגשתי שאני חייבת לחלוק 🫶🙏🏻

Yam🌊 #כלות  #כלה  #איפורכלה  #מאפרתמקצועית  #כלותאורבניות
22/05/2025

Yam🌊
#כלות #כלה #איפורכלה #מאפרתמקצועית #כלותאורבניות

✨ התמונה בפוסט להמחשה בלבד – הכלה המצולמת לא קשורה לסיפורהשראה שלא מתאימה לך –יכולה לבלבל אותך יותר מלהועיל.📍 בפוסט הזה ...
05/05/2025

✨ התמונה בפוסט להמחשה בלבד – הכלה המצולמת לא קשורה לסיפור

השראה שלא מתאימה לך –
יכולה לבלבל אותך יותר מלהועיל.

📍 בפוסט הזה אני מראה לך:
– איך לזהות תמונה שלא תעבוד עלייך
– איך לבנות לוח השראה שמכבד את מי שאת
– ואיך להימנע מהשוואות שמורידות לך הביטחון

לוקכלה #השראתאיפור #שיערכלה2025 #כלותבסטיילשלי #לוחהשראה #כלהביוםשלה

Address

יהודה פרח 10
Netanya
42000

Telephone

+972507529500

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when טל מרציאנו ולדמן - איפור ושיער posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share