03/09/2026
בכוונה שלי אני 5 יחידות באימהות.
ברצון שלי להיות אמא טובה, באהבה שלי לילדים שלי אני מקבלת 100.
בביצוע… פחות.
לפעמים אני 4 יחידות, לפעמים 3, ולפעמים בלי תעודת בגרות בכלל. 😅
וכל פעם מחדש אני מזכירה את זה לעצמי כשאני מרגישה אשמה, כשאני ביקורתית כלפי האמא שאני.
אני מזכירה לעצמי שאני בת אדם, עם יכולות מוגבלות.
שבאתי לתוך האימהות עם סיפור חיים שלא רק אני סחבתי, אלא שגם דורות אחורה סחבו. עם פציעות, עם קשיים, עם מגבלות.
וכן, לפעמים אני צועקת.
וכן, לפעמים אני לא שמה מספיק גבולות.
וכן, לפעמים אני מאוד עייפה ואין לי כוח.
אבל הכוונה שלי תמיד שם.
האתגר הכי גדול שלי באימהות היה ללמוד לאהוב את עצמי ולהרגיש בנוח גם ב-3, 4 יחידות.
במיוחד באימהות, אבל לא רק.
וזה משחרר. ומספק. מאוד, חייבת לומר.
ויניקוט, במשפט האלמותי שלו על “האמא הטובה דיה”, לא רק אמר שאמא צריכה להיות טובה דיה אלא שבעצם זה אפילו ממש חשוב שהיא תהיה ככה.
כי ב-10% האלה שבהם היא לא מושלמת, שם הילד צומח.
מתוך האי-שלמות של האמא, הוא מגלה כוחות.
הוא לומד.
הוא מתנסה.
הוא מצמיח כנפיים.
לפני כמה ימים הבת שלי רצתה אוכל בשעה מאוחרת.
ואני כבר אינני בשעה כזו. 😅
היא גם יודעת שמבחינתי המטבח נסגר בשעה 20:00.
אז אמרתי לה שתיקח משהו לעצמה.
ולאחר כמה דקות שמעתי אותה שרה ומזמרת לעצמה, כשהיא מכינה פסטה לראשונה בחייה, לבד. מבסוטית מעצמה בטירוף.💁🏼♀️
ושם בדיוק בנקודות האלה, שאנחנו לא מושלמות, הם צומחים.
אז בפעם הבאה שהרגשת שאת אמא 3 יחידות, תזכירי לעצמך את זה. ❤️
לא צריך להיות 5 יחידות כל הזמן.
מספיק להיות אמא טובה דיה.
1/9
ספטמבר שמח, אהובות 🥰