07/07/2019
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על סיפורי הזוועות שמסתובבים על מקרי ההתעללות בגנים. אני יושבת בחוסר אונים ומנסה לחשוב האם בכל זאת יש איזה משהו קטן שאני יכולה לעשות מהמקום שלי כדי לעזור.
אני לא יכולה להבטיח לאף הורה שאם הוא ילמד את התינוק שלו את שפת הסימנים לתינוקות אז בוודאות התינוק יסמן לו שמשהו לא בסדר. אבל, אולי כן? אני די בטוחה שזה לפחות מעלה את הסיכויים ואת האפשרויות עבור התינוק לסמן לנו שמשהו או מישהו מפריע לו... עם כל סימן שאנחנו מלמדים, אנחנו נותנים לתינוק עוד "מילים" כדי לתקשר איתנו.
אז אני רוצה להראות לכם את הסימן של "כואב". זה סימן שצריך איתו קצת יותר יצירתיות כדי ללמד אותו כי אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יחוו כאב וגם כאשר כואב להם אנחנו רוצים להגיב בהתאם.
אז איך בכל זאת מלמדים את הסימן? קודם כל כדי לסמן "כואב" מצמידים ומפרידים את שתי האצבעות כמה פעמים. ניתן ומומלץ לעשות את הסימן קרוב לאזור הכאב.
והנה כמה טיפים איך ומתי אפשר ללמד את הסימן של כואב:
1) כאשר באופן טבעי משהו מכאיב לו - הוא מקבל מכה לדוגמא. כמו שאומרים באופן טבעי ״אוי, קיבלת מכה וכואב לך״ אפשר לצרף למילה ״כואב״ גם את הסימן. כמובן שאם הוא במצב של מצוקה, לא להתעכב על זה יותר מדי, אם הוא יחסית רגוע אבל ברור שכואב, אפשר להגיד ולסמן שוב.
2) כשכואב למישהו אחר. אתם רואים ביחד שמישהו אחר נפל או קיבל מכה, אפשר לדבר עליו ולהגיד שכואב לו ולסמן
3) אם הוא מכאיב לך, לדוגמא מושך את השיער שלך, אפשר להגיד לו שזה כואב לך ולסמן
ומעבר לשפת הסימנים, אני רוצה להעלות כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן שיכולות להצביע על בעיה:
שינויים בהתנהגות:
אם יש שינויים לא מוסברים בהתנהגות ו/או התגובות של הילד, כדאי לחשוב למה. לדוגמא, ילד שקט נהיה רועש או תוקפני, ילדה חברותית נהיית שקטה ומופנמת.
רגרסיות:
תינוקות ופעוטות שמרגישים חוסר ביטחון יחזרו להתנהגויות וחפצים שאולי כבר נגמלו מהם - ילד שחוזר למצוץ אצבע או ילדה גמולה שחוזרת להרטיב.
צייתן מאוד או תובעני מאוד:
לרוב פעוטות רוצים בו זמנית לשמח את המבוגרים מסביבם אבל גם לבדוק גבולות. אם הילד עובר לקיצון אחד מהשניים - רק עושה מה שאומרים לו או נכנס להתקף זעם על כל דבר, כדאי לבדוק למה.
שינויים בתיאבון:
שימו לב אם התינוק או פעוט לא רוצה לאכול או אוכל יותר מהרגיל (יש כמובן לקחת בחשבון קפיצות גדילה ומחלות).
שינויים בדפוסי שינה:
תינוק שישן טוב מתקשה להירדם, מתחיל להתעורר הרבה או יש לו פתאום סיוטים או ביעותי לילה.
תגובה לגן/גננת/סייעת:
אולי הסימן החשוב ביותר. פרידות בבוקר עלולות להיות קצת קשות אבל נסו לשים לב אם התינוק נראה ממש מבוהל או היסטרי. נסו להגיע לגן בשעות לא שגרתיות ולראות את התגובות של הילד לפני שהוא רואה אתכם. דברו בבית על הגן והגננת, תראו תמונות ושימו לב להתייחסות ולשפת הגוף של הילד.
תחושת בטן:
על תתעלמו מתחושות הבטן שלכם! אם משהו מרגיש לכם לו בסדר, תבדקו את זה לעומק.
דברו עם הורים נוספים:
באחד המקרים הנוראיים, ההורים לא היו בקשר אחד עם השני כך שכל אחד ישב עם התחושות שלו לבד. ברגע שמשווים סיפורים, התמונה נהיית הרבה יותר ברורה. חשוב לדבר על מה שקורה עם הורים נוספים ולראות אם יש אצלם תופעות מדאיגות דומות.
ברור שאנחנו לא רוצים להאשים אף אחד לשווא ולכן נבדוק כל נקודה בפני עצמה. אבל אם יש יותר מדי סימנים, בבקשה, תתייחסו לשפה של התינוקות שלכם, גם אם היא לא שפה מדוברת.
אני מאחלת לכולנו רק ביטחון, שמחה, בריאות ואהבה עבור הקטנים היקרים שלנו.