09/04/2026
בשבוע שעבר הייתי אצל אורטופד. סה"כ הוא היה ממש סבבה. אין תלונות.
בשנה האחרונה אני מרגישה כמו מחלקה אורטופדית. מעולם לא ביקרתי אצל אורטופד עד השנה הזו. אבל פתאום הברך. ופתאום הכתף.ופה אאוץ' ושם אוח. ופתאום כאבים בשוקיים וכאבים במפרקים ונוקשות. אז כן, יש גם אבחנות. אבל יש את הגם וגם הזה שגרם לי לשאול אותו - "אולי זה קשור לגיל המעבר?"
והוא לא ענה. פשוט ריפרף על השאלה הזו. וזו לא פעם ראשונה שזה קורה לי.
התעלמות.
ואיכשהו נורא נוח לדבר על דברים שקורים לנו עם ההתבגרות שלנו, או במילים אחרות - ההזדקנות. ובאמת דברים קורים. איך רופאים אוהבים לדבר על שחיקת סחוסים. ובכלל - שחיקה. גרררררר. אבל חד משמעית יש גם הקשר הורמונלי, וההקשר הזה? הוא לא ממש מדובר.
ובעצם אני לא מצפה מרופא אורתופד שיתן לי הורמונים, כן? אבל הייתי שמחה אם הוא היה עונה על השאלה הזו שלי, או מפנה אותי לרופא/ת גיל המעבר. ותכלס הייתי שמחה אם היה לו את הידע.
כי למה לא בעצם?
ובא לי שיסבירו לי שבגיל המעבר לפעמים יש כאבי שרירים וכאבי מפרקים ונוקשות מפרקים וסרקופניה (ירידה במסת השריר) ושלפעמים יש נטייה ליותר דלקתיות, כן כן, בגלל האסטרוגני החמוד שיש לו גם אפקט אנטי דלקתי ושהירידה בפרוגסטרון יכולה לגרום ליותר דריכות של מערכת העצבים (כי הוא מטבעו עם אפקט מרגיע) ובעיקר בא לי שפשוט יענו לי.
ובא לי שיסבירו לי שאסטרוגן וטסטוסטרון שומרים על מסת השרירים ועל תפקוד השרירים. ואז הם יורדים.
שלא לדבר על בריאות העצם.
אני פוגשת נשים שלא מבינות מה קורה להן,
שחושבות שהן משתגעות,
שאולי יש לה איזושהי מחלה איומה ונוראית שעוד לא אבחנו,
שלא מבינות מי זו האישה הזו,
ולפעמים כל מה שאנחנו צריכות זה הסבר. תיקוף.
כן גיגי, אולי זה קשור לגיל המעבר.
ולפעמים אנחנו צריכות לשמוע את זה ממישהו אחר. שהוא לא צ'אטוש, נגיד.
(הידעתן שגם בריאות הפה והחניכיים מושפעת מגיל המעבר? כן. הכל מושפע).
ולפעמים כל מה שצריך זה לשאול. כן, לא רק על ברך.
נשים הולכות לרופאים ורופאות ומטפלים ומטפלות ולא נשאלות.
וכשלא שואלים לא יודעים.
הן לא יודעות שהשינויים הרגשיים אולי קשורים למנפאוז או לפרי מנפאוז, והדיכדוך, והחרדה, וההזעות לילה, ודפיקות הלב הללו, הן לא יודעות שהצורך בשינוי, והעכשיו תורי הזה שמפעפע אולי קשור. הן לא יודעות שאפילו היובש בעיניים קשור והיובש בעור, ששהשמנה בטנית הזו שפתאום נמצאת שם היא לא סתם, הן לא יודעות שגיל המעבר זה לא רק גלי חום ויובש נרתיקי! הן לא יודעות שהכאבים ביחסי מין שאולי הופיעו קשורים, והשורף הזה בפה, הן לא יודעות שגם אם עדיין הוסתות שלך כמו שעון אולי את שם בפרי מנפאוז וזו הסיבה לפי אם אס המג'ונן שנהיה לך.
הן לא נשאלות והן לא יודעות כמה חשוב להתמך באורח חיים עוטף ותומך - תזונה (שזקוקה להתאמה ושינוי), פעילות גופנית מותאמת (אני גיגי ואני עושה אימוני כוח ועפה עליהם. מי היה מאמין. זאת אני???? וכן כן, גם פילאטיס אהובי וללכת בשדות עם הכלבה ובשביל הלב והנפש והצעדים). והן לא יודעות כמה חשובה שינה טובה ואיך מיטיבים אותה וכמה חשובה הפחתת סטרס. הן לא יודעות כי אף אחד לא שואל אותן. ואף אחד לא מספר להן .והן מרגישות לבד.
ושמשהו לא בסדר.
אז כן. בא לי שיהיו עוד ועוד שגרירות. שידברו. בא לי שידעו! בא לי שישאלו. ובא לי שתדעו שיש מה לעשות. ושגם אם אתם בוחרות בהורמונים חשוב שתיטיבו ותתאימו את אורח החיים שלכן. ובא לי שתדעו שיש כל מיני דרכים. שלא משנה באיזה דרך, תטפלו. אם זה באמצעות סובאדה (עיסוי בטן ואגן), או רפלקסולוגיה, או דיקור, או צמחים, או הומאופתיה, או וואטאבר.יש כ"כ הרבה מטפלים ומטפלות טובים באזורינו! לכו אליהם.ן.ולדבר. ולשאול. ולא להתבייש.
וכן. גם גם וגם. אפשר גם וגם!
והקטע הזה בספר החדש והמעולה ( וואו וואו כמה מעולה) על גיל המעבר של Karine Kedar ושלי גרוס - בדיוק על זה הוא מדבר - על לחלק מדליות או ללעוג לבחירות ואולי כדאי שנפסיק עם זה?
לפני כמה חודשים עשיתי סדרת הרצאות בחיים האמיתיים של לפני המלחמה. קראו לה עוברות דרך. ועכשיו, בין כל ההתרעות והסהרוריות הזו אנחנו ממשיכות לעבור. אשכרה. וגם עכשיו כשאנחנו חוזרות לשגרה והחיים כ"כ משונים אנחנו ממשיכות לעבור.
שיו. ובא לי להעביר את הידע הזה בזום הפעם. קצת יותר מתומצת. רק אני הפעם, בלי מרצים אורחים. כי למי יש כוח לתהליכים ארוכים ומורכבים כרגע. זה קורה ביום חמישי הבא.
אשלח את הלינק בתגובות בשמחה.
ותדברו, הא? ונדבר. ונקשיב. ונשאל שאלות. וככה אולי נגלוש על הגלים האלה, קצת יותר ברכות, נבחר בחירות מושכלות, לא מתוך פחדים והפחדות. נהיה בזה יחד. ונעבור. לאן? לא יודעת. פשוט נעבור.
וכן. אני גם ברך. אבל אני הרבה הרבה יותר מרק ברך.
