17/06/2026
אני ואבא
אתמול קיימנו ריטריט חשוב מאין כמוהו במעגל הגברים שלנו:
על היחסים שלי עם אבא.
עשרה גברים אמיצים ישבו במעגל במשך כמה שעות.
(אל דאגה, היו גם הפסקות. אכלנו, שתינו, ניגנו, צחקנו וגם בכינו.)
שאלנו ושיתפנו:
• מה למדתי ממנו על גבריות ועל היחס לנשים?
• איזו תכונה שלו אני רואה בעצמי, ואיך היא באה לידי ביטוי היום?
• במה אני דומה לו ובמה אני שונה ממנו?
• איזה אבא אני?
• איזו חוזקה ירשתי ממנו?
יש בדיחה שאני תמיד מספר בריטריטים האלה:
הייתה לי שיחה ממש טובה עם אבא שלי. לפני שניתקנו הוא רצה להגיד לי שהוא אוהב אותי, אז יצא לו:
"בן שלי, תקנה טויוטה. רכבים יפניים הם מאוד אמינים."
זו בדיחה טרגית, אבל טמונה בה תמצית כל כך מוכרת של יחסי אבא־בן:
הצורך שלי באהבה, ברגש, בחיבור, בהקשבה —
אל מול הקושי של ההורה להביע אותם בצורה ישירה, אינטימית וגלויה.
ובריטריטים האלה, ובמעגלי הגברים שאני מנחה,
אני מתרגש לגלות בכל פעם מחדש גברים שרוצים אחרת.
גברים שרוצים להיות נוכחים בחיי הילדים שלהם.
גברים שאומרים "אני אוהב אותך".
גברים שמצליחים להיות רגישים לרצונות ולצרכים של ילדיהם, ובו בזמן להציב גבולות בריאים.
ואחרי כל ריטריט כזה אני נשאר עם שאלה:
האם הצלחנו, ולו במעט, לעצור את ההעברה הבין־דורית?
ליצור סיפור חדש?
כזה שמתאים לכל אחד בדרכו?
להחזיק חמלה כלפי ההורים שגידלו אותנו כמיטב יכולתם.
להחזיק חמלה גם כלפי עצמנו.
ולהיזכר שגם אנחנו, בסופו של דבר,
עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים.
❤️
תודה לרוני הפרדס - מרכז הצעירים פרדס חנה כרכור על שיתוף הפעולה והתמיכה לאורך כל הדרך.
נ.ב. לא מצאתי תמונה רק שלי ושל אבא.כל המשפחה פה, נחשו מי אני🤔
