מקום לנשום -עידן פלג- ליווי תהליכי ריפוי והתפתחות בתרפיה בנשימה

03/09/2026

השנה הזאת הייתה שנה מאתגרת בשבילי בכל מיני מובנים.
רציתי לנגן וליצור יותר וכמעט לא הגעתי לזה.

אני בן זוג וגם אבא, ולאורך השנה ליוויתי לא מעט תהליכים במקום לנשום,
והג’אגלינג הזה של החיים אתגר אותי לא מעט.

אחד הדברים שעשו בשבילי שירות מדהים זה שבתחילת השנה שעברה כתבתי את החזון אולי הכי מפורט שכתבתי אי פעם לשנה חדשה.

ואמנם החזון הזה לא התגשם במלואו. חלק מהדברים שנכתבו בו הם לא למתכונת של שנה אחת, אלא משהו שהוא הרבה יותר רחב היקף, כמו חזון חיים ולא רק מטרות לשנה אחת - אבל גם הרבה מאוד קרה והתגשם.

לא סתם מעצמו, זה קרה כי עשיתי. פעלתי בתוך מסגרת ומתוך כוונה ברורה.

המסגרת הזו שיצרתי בכתיבה אפשרה לי לחזור בכל פעם לאיזשהו סנטר ומרחב ברור יותר, גם בזמן שדברים מסביבי או בתוכי היו מבולגנים...

מלחמה בחוץ, טילים שעפים באוויר, או סתם ברגעים שבהם לא הייתי לגמרי בטוח מה הדרך. היכולת לחזור בכל פעם למקום הזה הייתה מאוד משמעותית בשבילי.

לקראת השנה החדשה אני פותח מפגש התכווננות.

הזדמנות לעצור רגע, לבחון מה כבר לא משרת אותנו, ולכתוב מה אנחנו מתכוונים להכניס ולטפח בשנה הקרובה.

נעבוד עם כתיבה ונשימה במרחב בטוח ונעים.

מבחינתי זו דרך טובה לפתוח את השנה, ויכולה להיות גם נקודת פתיחה להמשך כתיבה של חזון רחב יותר.

יום רביעי, 9.9 בשעה 18:00 במוצא עילית
בעלות של 100 שקלים
הרשמה בפרטי

נתראה שם,

עידן ❤️

31/08/2026

כבר כמה שנים ברצף שבסוף השנה ולקראת השנה החדשה אני עושה עם עצמי התכווננות לשנה שמגיעה

מה אני רוצה ובוחר להשאיר מאחור (ואיך אני הולך לעשות את זה)
מה אני רוצה להכניס ולאן אני מכוון להשיט את הספינה של החיים שלי השנה (במסגרת מה שבשליטתי כמובן)

אני רואה כמה שזה משמעותי,
וכמה שהתקופה הזאת עוזרת לי לעשות סדר בתוכי, וליצור בהירות ויציבות שממשיכות איתי גם לתוך השנה.

אז אני פותח ערב התכווננות לשנה החדשה
ורוצה להזמין את כל מי שמדבר אליו בתקופה הזאת לעצור, להתבונן ולהתכוונן לקראת השנה החדשה
דרך כתיבה ונשימה במרחב נעים ומוחזק.

יום רביעי ה9\9 בשעה 18:00, מוצא עילית
בעלות של 100 ש"ח.
הרשמה בפרטי

נתראה🙏🏼🤍

27/07/2026

לרוב חשיבת יתר היא בכלל לא הבעיה.
היא מנגנון הגנה שנועד לשמור עלינו מלפגוש כאב ואי נוחות.

אני זוכר תקופה בחיי שבה כל הזמנה לים הייתה מפעילה אצלי את המערכת.
התביישתי מאוד בגוף שלי.

המוח שלי היה מתחיל לחפש אינספור דרכים להתחמק. להמציא תירוץ, אולי לבטל, אולי לדחות, רק כדי לא ללכת.

זאת רק דוגמה אחת, אבל העיקרון חוזר על עצמו באינספור מצבים אחרים.
המערכת נכנסת לפעולה כדי לחפש פתרונות ודרכי מילוט, רק כדי לא לפגוש את הכאב שמתחת והדבר הזה יוצר עומס עצום של מחשבות.

מי שמכיר את העולם הזה של חשיבת יתר יודע שמעבר לסרטים, ללופים, ולמלא רעשי רקע ותחושת תקיעות - בסופו של דבר החשיבה לא באמת מצילה ולא משחררת אותנו מהבעיה עצמה. היא רק נותנת איזו אשליה של שליטה.

עם הזמן החשיבה הזו גם הופכת להרגל.
כמו כל דבר שאנחנו עושים שוב ושוב ושוב.
פתאום כל דבר חייב לעבור דרך הראש, דרך המחשבה, הניתוח והניטור. והמצב הזה הופך להיות חוויה של סבל.

אחד הדברים שעוזרים מאוד לשחרר חשיבת יתר הוא לטפל בפצעים שלנו. במקומות הרגישים שאנחנו כל כך משתדלים לא לפגוש.
ככה עם הזמן נצטרך פחות ופחות טקטיקות ואסטרטגיות כדי לנוע בעולם, וכמות עצומה של חשיבה פשוט משתחררת.

ביום רביעי הקרוב, 29.07, בין 18:00 ל־20:00, אני מעביר סדנת נשימה ב”מקום לנשום” שבמוצא עילית.

בסדנה נשתמש בנשימה כדי להפנות את תשומת הלב פנימה, לפגוש את המקומות העדינים והרגישים שלנו, ולתת להם הזדמנות לריפוי ולשחרור.

כל הפרטים וההרשמה מחכים בתגובה הראשונה / בפרטי.

חיבוק גדול,
עידן.

25/07/2026

לפני כמה שבועות בביקור ספונטני אצל אמא שלי, אמרתי משהו והיא מיד זרקה לי: ״ וואי אתה כל הזמן מתלונן…״
נעמי מיהרה לאשר שגם מבחינתה זה נכון.
בתכלס זה היה מדויק ופגע לי בול בפוני (רגע, אין לי פוני. אז בול בבטן הרכה) והיה לי לא נעים כזה וקצת מביך.
שתקתי (לא אופייני לי בדרך כלל) והתבוננתי בדברים אבל לא באמת נפל לי האסימון.

הבוקר אני קורא בספר אחד מתוך מלא ספרים שאני מחכה לקרוא אבל לא מגיע לזה
ונופל כאילו במקרה על פרק קצרצר שמדבר על תלונתיות.

כל מילה בו מתארת מאוד את המוד הזה שקצת חרגתי אליו לאחרונה.
להתלונן מתחת לשפם וגם מעליו ולהרגיש לא מסופק ולא מרוצה.
הפרק הזה הזכיר לי פתאום שלפני כמה שנים קראתי בספר הנפלא ״מסע אל ממלכות פנימיות״ של ד״ר דינה אייזן הטובה וגם בו היה פרק כזה שהיא דיברה בהרחבה על החשיבות בלהפסיק להתלונן.

שריר ההרגל הוא חזק לפני שהוא נחלש ומאבד מכוחו. ובאמת שהיתה לי תקופה ארוכה שלקחתי על עצמי להגביר מודעות סביב מה שאני אומר ולנכש משם את טון ודברי התלונה.

אחת לכמה זמן (מוגבל) יש לי את הרגעים האלו שבהם אני מצליח להסתכל ולראות איך אני מתנהל ביום יום מחוץ לתנועה הסוחפת של האוטומט
וכן. אני מאשר את זה חד משמעית שבתקשורת שלי בתוך הבית שלנו אני מוצא לא מעט מקומות להביע עליהם מורת רוח וחוסר מרוצות.
מול נעמי, מול אורי, מול עצמי.
פתאום אני יכול לראות בבהירות לא מעט רגעים של נרגנות והימצאות בעמדה של אחד שמתקרבן.

אתמול מתוך רגעים של סערה פנימית העליתי סטורי לאתגר על האובדן של הזמן והספייס שאהבתי כלכך לפני תקופת ההורות.
תלונה חד משמעית. בלי ניסיון אפילו לטשטש או לאפר אותה בשכבות מייקאפ של פאסון.
האשמה בוטה של הנסיבות בחוסר השמחה והסיפוק שלי.
וכשאני מסתכל על זה עכשיו יש לי עדות של 4k פיקסלים על גבי מסך איך זה נראה ונשמע מהצד. וואלה, לא משהו.

כנראה שאני עוד צריך את ההתעוררות הזאת אחת לכמה זמן, כדי לחזור ולשים לב למה עובר לי בראש ומה יוצא לי מהפה.

22/07/2026

18/07/2026

171/365

12/07/2026

מזמין אותך להעניק לעצמך שעתיים של תנועה, התבוננות ונוכחות עם הגוף והרגש בסדנה הקרובה של ״מקום לנשום״

29.07, בשעה 18:00, מוצא עילית
לפרטים נוספים והרשמה- קישור בביו

28/06/2026

הנשימה שלנו היא מפה מדויקת למצב הרוח שלנו💨