19/08/2026
אתמול הרגשתי שאני צריכה ללכת לכותל לבד. פשוט צורך פנימי לעצור רגע, להתפלל, לבקש ובעיקר לפרוק. השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. אני מרגישה שאני מבינה את הפסוק הזה קצת אחרת. לא רק לבקש עזרה, אלא באמת להסכים להניח את מה שאני סוחבת ולא להמשיך לנהל בראש שוב ושוב איך הכול אמור להסתדר.
והבוקר קמתי אחרת. רגועה יותר, שלמה יותר. אפילו אמרתי לעצמי בצחוק, אני את שלי עשיתי, עכשיו זו כבר בעיה שלו. אבל באמת יש תחושה מאוד אמיתית של שחרור.
כי אולי אמונה היא לא לדעת בוודאות מתי ואיך הדברים יקרו. אולי היא לדעת שעשיתי את החלק שלי, ולהפסיק להחזיק בכוח במה שכבר לא בשליטתי.
זה גם משהו שאני לומדת שוב ושוב מהתניא ומהחיים עצמם. דאגה לא נותנת לנו יותר שליטה, היא רק לוקחת מאיתנו כוח. וכשאנחנו מצליחות קצת לשחרר, להאמין ולהמשיך לפעול מתוך מקום רגוע יותר, משהו בתוכנו כבר מתחיל להשתנות עוד לפני שהמציאות השתנתה.
אז כרגע אני בוחרת להאמין. עשיתי את שלי, ביקשתי, התפללתי, הנחתי. עכשיו אני ממשיכה בדרך וסומכת שמה שנכון עבורי כבר עושה את דרכו אליי.
אם גם את צריכה היום תזכורת לשחרר קצת תשמרי את הסרטון הזה. #אמונה #תניא #התפתחותאישית #ביטחוןבהשם