12/08/2015
אהבה=דחייה
ההתניה אהבה=דחייה, מדברת על תחושות של דחייה וגועל אם מעצמנו ואם מהסביבה, כאשר אדם נמצא בסיטואציה של אהבה, קבלה ושפע. ישנו קול פנימי שאינו מאפשר לקבל אהבה והדחייה משתלטת, לדוגמה:
בזוגיות – קושי למצוא בן זוג שמתאים לנו, מי שאנחנו רוצים אינו
רוצה אותנו ולהפך.
ביחס לעצמי – חוסר אהבה עצמית, שנאה עצמית.
חברתית – פחד לעשות דברים, כי יידחו אותי, אהיה לא מקובל,
קושי לקבל מחמאה.
כלכלית – דחיית שפע בחיים, חוסר יכולת להכיל שפע, כסף בא
והולך.
בריאותית – בעיות במערכת העיכול.
התנהגותית – אנשים שחיים בלכלוך, בעלי ריח לא נעים או לחלופין
חולי ניקיון בצורה קיצונית, דחיית של עשייה.
ההתניה אהבה=דחייה, פוגשת אותי בשלב מוקדם מאוד בחיי.
כבר מילדות הרגשתי שונה ויוצאת דופן ולא במובן החיובי של המילה.
אומרים, שאם נדבר עם עצמנו מילים חיוביות חיינו בסופו של דבר ישתפרו ונתחזק.
אני עשיתי עבודה טובה, טובה מידי בכיוון ההפוך.
כילדה, אני זוכרת את עצמי עומדת יום יום מול המראה ודוחה את עצמי, עומדת ואומרת לעצמי כמה שאני מכוערת, שמנה, טיפשה, מי ירצה אותך?... זוכרת עצמי אף מעוותת פנים בגועל לנוכח המראה שנשקף אלי מהמראה.
ולא, לא הייתי שמנה ולא הייתי מכוערת וגם לא טיפשה, אבל האמונות המושרשות חזק בתוכי יצרו תחושה של גועל והתניה של דחייה.
זה הספיק כדי לחוות בחיי דחייה בעיקר בפן החברתי והזוגי. תמיד הייתי בצד, מרוחקת ושקטה עד כדי ביטול עצמי, מתוך הפחד של מה יחשבו עלי, בטח לא יאהבו אותי...
כשפגשתי בני זוג פוטנציאלים, הם אף פעם לא תאמו את מערכת הסטנדרטים שלי ואני לא את שלהם. בחורים שמצאו חן בעיניי, הבהירו לי מהר מאוד שאני לא הטעם שלהם ובחורים שמצאתי חן בעיניהם לרוב דחו אותי ולא יכולתי לראות עצמי איתם. ואם כבר מצאתי מערכת זוגית, תמיד היה בא משהו שפתאום הגעיל אותי או שההתנהגות שלי גרמה לצד השני לדחות אותי.
אמונות ורגשות כאלה שמושרשים כל כך חזק בתת המודע לא נעלמים בקלות. דיבור חיובי מול המראה לא מספיק, כי אני לא באמת מאמינה לעצמי ואחרי עבודה יסודית של שנים זה כבר קשה, קשה מידי.
בעבודה מדויקת, יסודית ומעמיקה לתוך תת המודע, הגעתי לאירוע הראשוני בחיי שצרב בתוכי את הדחייה ושיניתי אותו. הפכתי את ההתניה השלילית והחוסמת להתניה חיובית ומקדמת, אהבה=קבלה.
מיום ליום אני לומדת לקבל עצמי יותר ויותר, לאהוב את מה שנשקף אלי מהמראה ולהרגיש מלאת ביטחון מבפנים. אני מרגישה שאני עושה החלטות שקולות יותר ונכונות יותר עבורי. פתוחה לקבלת השפע ומרגישה חלק מהנתינה.
כאשר הראייה מעורפלת ואנו רואים הכל שחור, הדרך לשינוי היא קשה מנשוא וכמעט בלתי אפשרית . היום אני מחייכת לעצמי מול המראה ויודעת לראות מי אני באמת ולא את ההתניה. אין זה אומר שאיני רוצה לשפר דבר בעצמי, אך הקבלה מאפשרת לי לראות את הדברים כמו שהם ולקבל אותם ומכאן הדרך לצמיחה ושיפור היא קלה יותר, ניתנת להשגה ואמתית.
הביטו במראה ותבדקו עם עצמכם, האם הדמות הנשקפת אליכם היא מי שאתם באמת, מי שאתם יודעים שאתם יכולים להיות או שהיא הפכה להיות זרה? האם אתם יודעים לאהוב את מה שנשקף אליכם מהמראה או שאתם מעדיפים לא להביט בה? האם המציאות הנשקפת בעיניכם היא אמתית, או מעוותת? התשובה נמצאת אצלכם בפנים, אתם יודעים מה האמת.
