24/08/2026
21.8.2005 לידה טבעית מופלאה. טוב… טבעית עד שלב מסוים, ואז הגיעו המלקחיים 😅
עד היום אני גאה בעצמי על איך שהתמודדתי עם הצירים.
ואז איתן שלי נולד.
4.650 ק״ג של איתן.
כן, קראתם נכון. תינוק. מפואר. מאוד.
כשהניחו אותו עליי בפעם הראשונה,
היה חיבור מיידי.
מין תחושה כזאת של:
״זהו. אנחנו ביחד לעולמים.״
ואז, בלי שום סיבה ברורה, עלה לי בראש המספר 20.
20 שנים.
ונבהלתי.
למה 20?!
נכון, כשאת אישה צעירה, 20 שנה נשמעות כמו life time.
אבל רק 20? 😔
אז, איכשהו, המספר הזה ליווה אותי כל השנים.
והנה הגענו.
ב־21.8 איתנוש חגג 21. ❤️
וזהו.
עברתי את הפחד.
ועכשיו אנחנו עומדים בפתח של עוד מעבר.
איתן מסיים את המסגרת הלימודית בבית הספר המיוחד, שהיה מיועד עד גיל 21, ואחרי תשע שנים ב״גיל״ החל מספטמבר הוא מתחיל במרכז התעסוקה אלאור.
ביום ראשון נפגשנו עם המנהלת והצוות.
קיבלו אותנו בסקרנות, בשמחה ובחום,
ויצאנו משם עם תחושה טובה.
אבל כמה ימים קודם לכן, ביום שישי, קמתי חולה.
לא ״קצת לא מרגישה טוב״.
חולה מֵתָההה. 🤒
חום, גרון, חולשה, כל החבילה.
מאוד לא אופייני לי.
ואפי ואני הסתכלנו אחד על השנייה והבנו.
הגוף שלי כבר ידע.
כי מעבר הוא לא רק משהו שקורה על הנייר.
ובחודשים האחרונים איתן בעצמו היה חסר שקט. מכונס. לא רגוע.
ולפעמים הוא אומר לי:
״אמא, כואב לי בלב.״
מחבקת אותו חזק.
הוא לוקח את היד שלי ומניח אותה על הלב שלו.
כמו פלסטר.
ואני אומרת לו:
״אני יודעת, איתני.
תשע שנים היית בבית הספר ׳גיל׳.
אי אפשר פשוט לקום ולעזוב מקום שהיה כל העולם שלך.״
לעזוב את המבנה שהיה ארמון.
את הצוות.
את הילדים.
את האנשים שהפכו, במשך תשע שנים, למשפחה.
ואולי זה הדבר שאני לומדת שוב ושוב מאיתן:
מעברים לא חייבים להיות רק שמחים או רק עצובים.
אפשר להתרגש ולפחד באותו זמן.
אפשר לדעת שהשלב הבא נכון ועדיין לכאוב את הפרידה מהשלב הקודם.
ואולי גם אנחנו, ההורים, צריכים לפעמים שמישהו יזכיר לנו את זה.
לא צריך להיות חזקים כל הזמן.
לפעמים הגוף כבר אומר את מה שהלב עוד לא הספיק להגיד.
אז אנחנו נכנסים עכשיו למעבר הזה.
קצת איתן, קצת אני, קצת אפי, והרבה אנשים טובים שמחזיקים איתנו את הדרך.
ואיתן שלנו?
הוא עדיין איתן.
מופלא, מצחיק, רגיש, עם הלב הענק שלו ועם היד שיודעת בדיוק איפה להניח את שלי.
ואנחנו?
אנחנו פשוט הולכים איתו.
לא יודעים בדיוק איך תיראה השנה הזאת.
אבל כבר למדנו משהו על מעברים ועל פרידות
לא חייבת לדעת את כל הדרך,
מספיק לדעת מי הולך איתי/איתנו. ❤️
#מתמודדותעםאוטיזם #חברות #פרידות #אהבה
