מאיה נאור - מטפלת רגשית לילדים ונוער

18/06/2026

איך את רוצה שהיא תתחיל את השנה החדשה?

דמייני אותה נכנסת לכיתה בספטמבר כשהיא:
✨ מאמינה יותר בעצמה
✨ מרגישה בטוחה יותר מבחינה חברתית
✨ יודעת ליצור קשרים וחברויות
✨ מביעה את עצמה בחופשיות
✨ מתמודדת טוב יותר עם אתגרים וקשיים

בדיוק בשביל זה פתחתי את קורס הכישורים החברתיים והרגשיים לילדות ונערות.
במהלך 10 מפגשים חווייתיים המשתתפות יחזקו את הביטחון העצמי והחוסן הרגשי, ילמדו להכיר את הכוחות והיכולות הייחודיים שבהן, יתרגלו מיומנויות חברתיות חשובות ויקבלו כלים מעשיים להתמודדות עם סיטואציות חברתיות ורגשיות.
כי לפעמים שינוי קטן בקיץ יכול ליצור התחלה חדשה לגמרי בשנת הלימודים.

💗 10 מפגשים + פגישה אישית
💗 החל מ-5.7 במודיעין
💗 קבוצות לפי שכבות גיל
💗 חוויה שתלווה אותה לכל החיים

מוזמנת לדבר ולהתייעץ איתי בפרטי 😊

08/06/2026

"היי ריקי, במידה והמצב ימשיך מחר ולא יהיו מסגרות, נאלץ לדחות את הפגישה."

מצאתי את עצמי כותבת את המשפט הזה היום, ופתאום קלטתי כמה הוא מספר את הסיפור של כולנו.

שוב המציאות משתנה ברגע. שוב התוכניות נדחות.
שוב היומן שהיה מסודר ומלא משימות, פגישות וסידורים, הופך לסימן שאלה.

אני מודה שלא תמיד קל לי עם שינויים שלא בחרתי בהם. אבל עם השנים אימצתי מחשבה שמאוד מחזקת אותי: הכול קורה לטובה, גם אם כרגע אני עדיין לא רואה איך.

אז במקום להילחם במציאות, אני מנסה לשאול את עצמי: מה המתנה שהמצב הזה מביא איתו?

אצלי, למשל, זו הזדמנות לעוד זמן עם הבנות, לקצב קצת אחר, לרגעים שלא היו נכנסים ללוח הזמנים הרגיל.

אז ספרו לי מה הדבר הטוב שהמצב הזה הביא איתו עבורכם, למרות הכול?

ומה הטיפ שלכם לשמור על שפיות, רוגע ואופטימיות בתוך כל חוסר הוודאות?
אולי דווקא מתוך התגובות נוכל כולנו לקבל רעיונות וכוחות אחד מהשני. ❤️🌸

03/06/2026

הורים יקרים :)

השנה אני פותחת קורס למיומנויות חברתיות לילדות ולנערות במהלך הקיץ.

מדובר בקורס בן 10 מפגשים, שנבנה במיוחד עבור ילדות ובנות נוער המתמודדות עם קשיים חברתיים, במטרה לסייע להן להתחיל את שנת הלימודים הקרובה עם יותר ביטחון, כלים חברתיים ותחושת מסוגלות.

הקורס מבוסס על ידע מקצועי רחב וניסיון של שנים בהנחיית קבוצות ובטיפול רגשי, ואני גאה מאוד בתוכן ובתהליך שהוא מציע.

אם לדעתכם יש ילדה או נערה שיכולה להפיק תועלת מהקורס, אשמח שהמידע יגיע אליה. ❤️

03/06/2026

31/05/2026

איך את רוצה שהבת שלך תתחיל את שנת הלימודים החדשה?

26/05/2026

היא הגיעה אליי לטיפול עם המון פחדים וחרדות שניהלו לה את החיים.

היא פחדה לנסוע ברכב עם ההורים, תחבורה ציבורית בכלל לא הייתה אופציה, לצאת עם חברים בשעות הערב הרגיש לה בלתי אפשרי, והתקפי החרדה הגיעו עד למצב של ביקורים במיון.
ההורים כבר היו מותשים וחסרי אונים.

לאט לאט התחלנו לבנות מחדש את תחושת הביטחון שלה.
היא למדה לזהות מה קורה לה בגוף, קיבלה כלים להתמודד עם הפחדים, תרגלנו נשימות, דמיון מודרך ודרכים להרגיע את המחשבות כשהחרדה משתלטת.
בכל פעם התקדמנו עוד צעד. משימה אחת ממוקדת, הצלחה אחת, ועוד רגע של אמונה בעצמה.

ובמפגשים האחרונים קרה משהו מרגש במיוחד.
היא הגיעה אליי לבד באוטובוס.
ויותר מזה, היא חזרה לחייך, לצחוק, ליהנות עם חברים ולהרגיש שוב חופש. ❤️

הדבר הכי חשוב שילדים צריכים לדעת זה שהפחד לא מגדיר אותם.
אפשר ללמוד להתמודד, אפשר להתחזק, ואפשר לחזור לחיות בלי שהחרדה תנהל את החיים.

25/05/2026

קרה לי היום משהו ורציתי לשתף אתכם בו.

נכנסתי להעביר חוג דרמה בקבוצה חדשה שאני לא מכירה.
כל השיעור הרגשתי שלא הולך לי טוב, שהילדים מדברים אחרי כמו תוכים, לא זורמים, לא מאלתרים...
בקיצור, יצאתי בתחושה שלא באמת הצלחתי להגיע אליהם.

אבל אז, בסוף השיעור, קרה משהו ששינה לי את כל התמונה.
שלושה ילדים באו לחבק אותי וילדה אחת אמרה לי:
"את יודעת שזאת פעם ראשונה שאני משתתפת בחוג?"
וחברה שלה הוסיפה.. "גם אני, והיה ממש כיף!"

והשוס שהסייעת ניגשה אליי ואמרה לי תודה, שהיה מעולה, ושזה בכלל לא מובן מאליו שהצלחתי להחזיק את הקבוצה ושכולם השתתפו.

ובאותו רגע הבנתי כמה קל לנו לשפוט את עצמנו לחומרה.
כמה פעמים אנחנו בטוחים שלא היינו מספיק טובים, בזמן שמי שמולנו חווה משהו אחר לגמרי.

והשיעור שלי להיום הוא שלא תמיד התחושה שלנו משקפת את המציאות.
לפעמים דווקא ברגעים שבהם אנחנו חושבים שנכשלנו, אנחנו מצליחים לגעת באנשים יותר ממה שנדמה לנו ❤️

21/05/2026

חג שמח לכולם 🌷
מאחלת שנדע להעריך ולהודות על הרגעים היפים, על אווירת החג, על הזמן עם המשפחה, כי אלו הם החיים עצמם ❤️

אני מבלה את החג על הספה עם נויוש החולה, אבל לא הייתי יכולה לבחור מישהי טובה יותר להעביר איתה את החג ❤️
לפעמים דווקא הרגעים הכי פשוטים, הם אלה שהופכים לזיכרונות הכי יפים. ✨

16/05/2026

"למה אף אחת לא סיפרה לי שזה יהיה ככה?"
​אני רואה אותך.
את השעה הזו ביום, בסוף היום, כשהבית כבר הפוך, הילדים עייפים (ואת עייפה פי מאה), ופתאום משהו קטן קורה וזהו. איבדת את זה. צעקת. אולי אפילו אמרת משהו שלא התכוונת אליו.
​ואז מגיע הרגע הזה, כשהם נרדמים. את מסתכלת על הפנים המתוקות שלהם ומרגישה את גל האשמה הזה שוטף אותך.
"למה אני לא מצליחה להיות האמא הרגועה הזו שתכננתי להיות?"
​אז הנה משהו שחשוב לי שתדעי: זה לא שאת לא אמא מספיק טובה. זה פשוט שהמיכל שלך ריק.

כשהמערכת העצבית שלנו בעומס יתר, אנחנו עוברות למצב הישרדות.
במצב כזה, היכולת שלנו להכיל רגשות של אחרים (גם אם הם הילדים שלנו) פשוט נעלמת.

​טיפ קטן ממני להיום:
בפעם הבאה שאת מרגישה את ה"קצר" מתקרב, קחי 60 שניות. רק 60 שניות. צאי למרפסת, שטפי פנים במים קרים, או פשוט תגידי בקול: "אני עכשיו בהצפה".
ההכרה הזו לבד כבר מורידה את הלהבות.
וגם הילדים ילמדו ממך לעצור רגע ולתת לעצמם רגע כשהם יהיו מוצפים.