ענבר ישראל - דרך היוגה הנשית

ענבר ישראל - דרך היוגה הנשית יוגה ופילאטיס, בדגש על בריאות האישה. קבוצות יוגה. הרצאות. סדנאות. שיעורים פרטיים וליווי אישי. My name is Inbar Israel Stolovicki . Your privacy is kept.

I am a certified professional reflexologist and have more than 16 years of working and teaching experience. I serve as Vice president at the Massachusetts Association of Reflexology. On top of specializing in Reflexology, I am also trained and very experienced in Yoga and Theta healing. Theta healing is a mind body technic that was developed here in the United States by Vianna Stibal. Since, virtually all organs of the body are reflected in the feet, reflexology aims to positively influence the body's most inner organs, glands and systems by implementing a specified relaxing massage to treat and improve your overall heath. A reflexology treatment is pleasurable and relaxing yet also found to be highly effective therapy for many health conditions such as skeletal, respiratory, digestion, fertility, sleep, stress, anxiety, depression, etc. I invite you to experience a reflexology treatment in my Newton Highland clinic where you will be able to benefit from my many years of experience. You will find me to be professional in my ability to treat you while my bed side manner is that of encouragement, support, attentiveness, empathy and deep understanding of your needs. My clinic is safe and relaxing environment. I do not discuss your identity or treatment details with anyone and all that you say to me will be and stay totally confidential

In addition fun is guaranteed. I look forward to hearing from you,
Respectfully,
Inbar.

**שנת הלימודים התחילה.**וניחוח של התחלות חדשות באוויר.הרבה הורים נושמים לרווחה, שסוף סוף יש מסגרת לילדים.אבל לא רק הם......
03/09/2026

**שנת הלימודים התחילה.**
וניחוח של התחלות חדשות באוויר.

הרבה הורים נושמים לרווחה, שסוף סוף יש מסגרת לילדים.

אבל לא רק הם... גם סבים וסבתות מבין תלמידיי.

אז באמת, אני מאחלת לתלמידי ישראל שנת לימודים מוצלחת, שקטה ושלווה.
שלא יאלצו שוב להיכנס לזום, או להפסיד ימי לימודים, למעט יום הבחירות, כמובן...

ובנימה אישית
זו השנה הראשונה שהבנים שלי כבר לא הולכים לבית הספר.

קצת מוזר לי. וחגיגי להם.

ואילו הבת שלי, בכיתה ו',
כבר נמצאת בפסגת הפירמידה של בית הספר היסודי.

היחוד בשכבה זו הם משמרות הזהב.

הם הכי גדולים בבית הספר,
והם אלה שאחראים להעביר את הקטנים את הכביש.

איזו אחריות.
איזו גאווה.

והשבוע הייתה לנו עוד התחלה.

הבן שלי התחיל מכינה צבאית חצי שנתית.

למי שלא מכיר את עולם המכינות, גם אני הייתי כזו עד לא מזמן ...
המכינות התפרסמו לקהל הרחב בעיקר בעקבות אסון נחל צפית....
מדובר במסגרת שמושכת צעירים שמחפשים שירות צבאי משמעותי,
הם מתאמנים בכושר קרבי, מטיילים בארץ וחורשים אותה במסעות רגליים, מפתחים מנהיגות, עצמאות ובגרות. והכל במשותף בנים ובנות.

מכל טוב.

הבן שלי בחר ב**נתיב של טל**
מכינה חצי שנתית בנתיב העשרה.

המכינה הוקמה לזכרו של טל, נער בן 17, שהיה גולש.
ב־7.10 מחבלים תפסו אותו בים ורצחו אותו.

הוריו, שבחרו להנציח אותו דרך עשייה, הקימו בין היתר את המכינה הזו.

איזה מפעל!! זה כבר המחזור השני.

השבוע הגעתי לטקס הפתיחה בנתיב העשרה, לראשונה בחיי.

יישוב שנמצא ממש על הגדר, צמוד לעזה.

וכבר מרחוק התנוסס דגל ענק, שאי אפשר לפספס. מסתבר שזה הדגל הגדול במדינה:
200 מ"ר של בד, על מוט בגובה 50 מטר. כמה מרשים!

כל כך גדול, שאין ספק שגם בעזה רואים אותו.

ביישוב הוקם גם מתחם זיכרון לנופלים חברי נתיב העשרה, 20 אנשים.

על שם כל אחד מהם ניטע עץ זית עתיק ויפהפה, ולצדו הקדשה קצרה על האדם שהיה.

היה טקס מרגש.

אבל יותר מהכול, הורגשה ה **תקומה.**

לא תקומה שמוחקת את הכאב או מבקשת לשכוח.
אלא תקומה שמחזיקה את הזיכרון ביד אחת,
וביד השנייה, ממשיכה לבנות.

ואם אחבר זאת לעולם היוגה.

אנחנו לא תמיד יכולים לבחור מה יקרה לנו.
אבל אנחנו יכולים לבחור איך נעמוד מול זה.

לפעמים כל מה שצריך הוא למצוא שוב את הנשימה, לאסוף את המולהבנדה
להרגיש את שתי הרגליים על האדמה, ולעשות את הצעד הבא.

אז הנה, שנה חדשה.
התחלות חדשות.
ילדים שגדלים.
יישובים שקמים מחדש.

שתהיה שנה של נשימה, של צמיחה,
ובעיקר של התחלות טובות. ❤️

בסוף, אחרי שטסנו לארופה,וטיפסנו על ההרים היפים בעולם...לקחנו רכבלים, רפטינג, מסעדות (טוב נו... קשה להתחרות במסעדות באיטל...
27/08/2026

בסוף, אחרי שטסנו לארופה,
וטיפסנו על ההרים היפים בעולם...
לקחנו רכבלים, רפטינג, מסעדות (טוב נו... קשה להתחרות במסעדות באיטליה)
ועוד ועוד...
הכי כיף לסגור את הקיץ:
זה לנסוע לים בפלמחים, לשלם כמה שקלים בחניון ולקפוץ שעתיים בגלים הגבוהים,
ובהקבלה ליוגה,
לא צריך לנסוע רחוק בשביל למצא אושר, הוא נמצא כאן ממש איתנו ובתוכנו.
שבו למדיטציה, התבוננו.
שם טמון האושר.
* * * *
אאחל שנת לימודים מוצלחת לתלמידי ישראל
והלוואי שהשנה למעט יום הבחירות, הם לא יהיו ביטולים וזומים.
פשוט שנת לימודים רגועה ושלווה,
הכואגרפיה בתמונה באדיבות הבת שלי..
מקווה שהצלחתם לקרא מה שכתבנו לכם 😉
@עוקבים

שבוע שעבר, בשיעור פילאטיס, ביקשתי מתלמיד שלי לשפר מנח בתרגיל. היה לי ברור שהיכולות שלו גבוהות יותר, ושאפשר לקחת את התרגי...
20/08/2026

שבוע שעבר, בשיעור פילאטיס, ביקשתי מתלמיד שלי לשפר מנח בתרגיל. היה לי ברור שהיכולות שלו גבוהות יותר, ושאפשר לקחת את התרגיל עוד קצת קדימה.

הוא הסתכל עליי ואמר: ״אני מתרגל ויראגיה.״

קצת רקע למי שזה לא מוכר לו:

ויראגיה (Vairagya) הוא מונח בסנסקריט הלקוח מסוטרה 1.2 בסוטרת היוגה של פטנג'לי (הטקסט המכונן של היוגה), שעוסק באי-השתוקקות: בשחרור מהאחיזה בתוצאה.

לפי פטנג'לי, המתרגל היוגי השואף להשקיט את גלי ההכרה, צריך להישען על שני עקרונות שהולכים יחד:

**אבהיאסה (Abhyasa)** -תרגול, מאמץ, התמדה ונחישות.

**ויראגיה (Vairagya)** - שחרור מהתוצאה, מהצורך לשלוט באיך ומתי יגיעו הפירות של התרגול.

שניהם יחד.

כי מאמץ בלי שחרור מהתוצאה עלול להפוך לתסכול, הישגיות ושחיקה.
ואי-השתוקקות בלי מאמץ עלולה להפוך לאדישות ועצלות.

כמו בחיים, גם בסטודיו יש בי פנים שונות.

בשיעור יוגה אני איטית יותר, רגועה, מכילה. אני אוהבת לדבר על המונחים מסנסקריט, על הפילוסופיה ועל העומק שהם מוסיפים לתרגול כמו תבלין בתבשיל.

בשיעור פילאטיס יש בי משהו אחר. יותר מהיר. כוחני. מן תקתקנות שכזו...

והתלמיד הזה בכלל לא לומד אצלי יוגה. את המונח הזה הוא הביא מהשיח של המורה ליוגה שלו שהפך להיות השיח הפנימי שלו. בתכלס הוא ניסה להגיד לי:

**אני מעדיף להיות זהיר. להקשיב לגוף. לא לעבוד מתוך הישגיות. לא לפצוע את עצמי רק כדי להגיע לתוצאה.**

ואני, שלא הייתי באותו רגע במודעות ה״יוגית״ שלי, עניתי משהו בסגנון:

״מה זה השטויות האלה? ומה הקשר?״ 🤦🏻‍♀️

כמה יפה שעולם המונחים של היוגה הפך לחלק מהשפה ומהחשיבה שלו, למרות שהוא אפילו לא מורה ליוגה.

כמה יפה עבור המורה שלו, שהצליחה להטמיע בו לא רק כמה מילים בסנסקריט, אלא תפיסה של תרגול מודע, קשוב ולא הישגי.

וכמה עוד יש לי ללמוד....

להיות מסוגלת לזהות עומק וידע כשהם מולי, גם אם הם מגיעים אליי באמצע שיעור פילאטיס, כשאני בכלל ב״מצב פילאטיס״.

ועכשיו האתגר שלי הוא לקחת את אבהיאסה וּויראגיה גם לאימוני הכוח שאני מתכננת לחזור אליהם ממש בקרוב.

ביוגה זה קל לי.
באימוני כוח?
שם כבר נראה אם אני באמת יודעת לשחרר מהתוצאה… 😅

וזו גם ההזמנה שלי אליכם השבוע:

כשאתם מתרגלים תנסו לקחת איתכם את שני הדברים יחד.

**אבהיאסה - לעשות, להתאמץ, להתמיד.**
**ויראגיה - לשחרר את האחיזה בתוצאה.**

להתמסר לתרגול, בלי להפוך אותו למבחן.

כי אולי התרגול האמיתי הוא לא רק כמה רחוק הגענו, אלא גם **איך הגענו לשם.**

יש לי לא מעט קבוצות, אבל הקבוצות עם **הלב הכי גדול** הן דווקא אלו של גיל הזהב. ולא סתם הגיל הזה קרוי כך. ❤️שתי קבוצות של...
14/08/2026

יש לי לא מעט קבוצות, אבל הקבוצות עם **הלב הכי גדול** הן דווקא אלו של גיל הזהב. ולא סתם הגיל הזה קרוי כך. ❤️

שתי קבוצות של **יוגה בסביבת כיסא** אלו סבתות מקסימות, עם לב ענק וגוף כואב משנים של שירות, נתינה ועבודה למען המשפחה.

ההערכה והאהבה שהן עוטפות אותי בהן לאורך כל השנה פשוט לא נתפסות.
אם זו מתנה לחג או ליום הולדת, זה כל כך לא מובן מאליו.
ואם זה מכתב תודה מרגש, כמו זה שצירפתי כאן.
בחודש אוגוסט היקרות האלה עמוסות בנכדים, אז אני יושבת בבית ומתגעגעת אליהן.
(טוב, לא בדיוק יושבת בבית… אני עמוסה בהחלפות לקולגות המקסימות שלי 😉).

ויודעת שעם תחילת השנה וברכותיה, ניפגש שוב, ממש בספטמבר הקרוב.

ובינתיים, באהבה גדולה,
ענבר ❤️

ש אנשים שהכול אצלם שחור או לבן.אם הם בעד רפואה טבעית, יש להם לעיתים איבה, עד כדי תיעוב, כלפי הרפואה המערבית.ומהצד השני, ...
06/08/2026

ש אנשים שהכול אצלם שחור או לבן.

אם הם בעד רפואה טבעית, יש להם לעיתים איבה, עד כדי תיעוב, כלפי הרפואה המערבית.
ומהצד השני, יש מי שמסתכלים בזלזול ובחוסר אמון על מה שהם מכנים "שרלטנות" של הרפואה הטבעית.

מטבעי אני אדם של גם וגם.

בחרתי לעסוק ברפואה הטבעית מתוך תחושת ייעוד ושליחות עמוקה, ומתוך הסיפוק האדיר שאני חווה בכל פעם שאני מצליחה להקל על אדם שסובל.

ועדיין, יש בי הכרת תודה עצומה לרפואה המערבית. היו בחיי כמה צמתים שבהם היא ממש הצילה את חיי. אחד מהם היה בסיבוך בלידת בתי הקטנה. רק המחשבה שילדיי היו גדלים כיתומים אילו חיינו לפני מאה שנה, בלתי נתפסת בעיניי.

האמונה שלי בדרך המשלבת בין הרפואה הטבעית לרפואה הקונבנציונלית מלווה אותי לאורך כל הקריירה.

בארצות הברית עבדתי כרפלקסולוגית במרפאה לרפואה פונקציונלית. הרופא היה מפנה מטופלים לדיקור או לרפלקסולוגיה, והם היו מגיעים אליי לטיפול. כבר אז היה לי ברור שכמו בתחומים רבים אחרים, גם בישראל תגיע בסופו של דבר גישה פתוחה יותר, שמבינה שאין סתירה בין העולמות.

והיום אני יודעת שזה כבר קורה.

כבר שנים שאני עובדת בכללית כ"מקדמת בריאות" מדריכה להתעמלות לנשים בהיריון ולאחר לידה, פילאטיס ויוגה, מתוך ההבנה שכאשר אנשים מתרגלים באופן קבוע, הם בריאים יותר, ואיכות חייהם משתפרת. זו גם תפיסה שמפחיתה עומס ממערכת הבריאות העמוסה לעייפה גם ככה...

לאחרונה הצטרפו אליי כמה תלמידות חדשות ליוגה, וכששאלתי איך הגיעו אליי, הן ענו בפשטות: "הרופא שלח אותנו."

ולא סתם רופא: מנהלי מחלקות ורופאים בכירים.

אחת התלמידות סיפרה לי שאמרה לרופא שהיא כבר מתרגלת יוגה ופילאטיס. הוא חייך ואמר לה:
"לא. את צריכה לתרגל יוגה נשית."

התרחב לי הלב :)

אני מאמינה שהשינוי הזה הוא במידה רבה פרי מפעלה של מירה ארצי פדן, שהגישה הרפואית תמיד הייתה קרובה לליבה, ושבנתה קהילה מופלאה של מאות מורות ליוגה נשית הפרוסות ברחבי הארץ. היום כמעט כל אישה שמעוניינת לתרגל יכולה למצוא מורה שתלווה אותה בדרך.

ויש כל כך הרבה מצבים שבהם היוגה הנשית מעניקה מענה מדויק ומשמעותי: פיברומיאלגיה, אנדומטריוזיס, סימפיזיוליזיס, כאבים לא מוסברים באגן, קושי להיכנס להריון, שחלות פוליציסטיות ועוד.

אנחנו כאן: רשת של נשים, עבור נשים - כדי לתמוך, להקל על הסבל וללוות כל אחת בדרך שלה.

אם גם את מרגישה שזה יכול להתאים לך, אשמח לפגוש אותך.

מוזמנת לתאם תרגול פרטי או להצטרף לאחת הקבוצות האינטימיות שלי.

דברי איתי. 💚

זהו חזרתי מחופשה.באחד הימים, כשירדנו רגלית מפסגת Seceda אל הרכבל התחתון, עצרתי לרגע. כל היופי שנפרש מסביב הזמין אותי רק....
30/07/2026

זהו חזרתי מחופשה.

באחד הימים, כשירדנו רגלית מפסגת Seceda אל הרכבל התחתון, עצרתי לרגע. כל היופי שנפרש מסביב הזמין אותי רק... להתבונן.

באותו רגע רציתי להיות ציפור – לדאות מעל הנוף, לראות את הכול ממבט־על.
אז צילמתי את תנוחת החסידה, ואת תנוחת הציפור, בתוך המרחב המופלא הזה. (תראו מי טיפס לי על הגב בציפור...)

אפילו תכננתי לכתוב על זה פוסט.
אבל במהלך החופשה לא מצאתי את הזמן.

ועכשיו, כשחזרתי הביתה, אני מגלה שהאתגר האמיתי הוא דווקא... לנחות.

הגוף כבר כאן, אבל משהו בתוכי עדיין מרחף בין ההרים, השקט והמרחבים מצד אחד ובהמולת העיר של ונציה על שלל סוחריה, מצד שני.

ואני חושבת לעצמי – מה יש ליוגה להציע ברגעים כאלה?

בדיוק את מה שאני צריכה עכשיו.

תנוחות העמידה מזמינות אותנו להתחבר אל הקרקע, להרגיש את כפות הרגליים, להשתרש, לחזור אל הכאן והעכשיו.
לפעמים כל מה שצריך כדי למצוא שוב יציבות הוא פשוט לעמוד, לנשום ולהרגיש את האדמה מתחתינו.

אני מקווה שגם אני אחזור לעצמי בימים הקרובים.

ובינתיים, שיעורי היוגה מתחדשים בשבוע הבא כרגיל.
מחכה להיפגש, לנשום, להשתרש ולתרגל יחד. 🤍

הידעתן שכשנשים נפגשות יחד הן מפרישות אוקסיטוצין?אוקסיטוצין הוא הורמון האהבה. הורמון הלידה. הורמון האורגזמה.וכן, גם הורמו...
16/07/2026

הידעתן שכשנשים נפגשות יחד הן מפרישות אוקסיטוצין?
אוקסיטוצין הוא הורמון האהבה. הורמון הלידה. הורמון האורגזמה.
וכן, גם הורמון שמופרש במפגש נשי אמיתי, כזה שיש בו חיבור, הקשבה, צחוק ותחושת שייכות.
כמה כיף שזה מדעי. 😄
אולי זה מסביר למה כבר שנתיים אני נוסעת מרחובות, דרך כל הפקקים של גוש דן, כדי להגיע פיזית ליוגה הנשית של מירה ארצי פדן.
השיעורים האלה נתנו לי כוחות, אנרגיה, השראה. ממש בוסט לחיים.
במיוחד עכשיו, כשגיל המעבר החליט לבקר.
ובינינו? אני לא מכירה זמן טוב לארח אותו... ובטח שלא עכשיו.
אבל מתמודדים עם מה שיש, ועדיף לא לבד.
השבוע היה מפגש הסיום של הקבוצה במתכונת הזו, ומירה האגדית פינקה אותנו בארוחה בנומי שבכפר מונש. בואו נגיד שבארוחה אחת סגרתי את מכסת הגלוטן והסוכר שלי לחצי שנה... 😅
אבל האוכל, טעים ככל שהיה, הוא לא הסיפור.
הסיפור הוא השולחן הארוך, הנשים - חברותי הסייעות, החיוכים, השיחות. התחושה הזאת שלא צריך להתאמץ להיות. פשוט להגיע כמו שאת. יש משהו כמעט ביתי במפגש כזה, קהילה קטנה מכילה ותומכת .
ואם כבר יוגה נשית, אז אסיים עם מושג שלקחתי איתי מהדרך: חמולהבנדה.
"מולה" היא שורש, "בנדה" היא מנעול.
היכולת לאסוף את המרכז שלנו, להישאר יציבות גם כשבחוץ סוער.
אבל ביוגה הנשית יש עוד עיקרון שאני אוהבת במיוחד - החמולה בנדה שהוא שילוב בין חמולה ומולבנדה:
העוצמה שלנו לא נמדדת רק בכמה אנחנו מחזיקות לבד, אלא גם ביכולת להישען, לשתף פעולה, לעזור אחת לשנייה ולצמוח יחד.
וכשאני מסתכלת על התמונה הזאת, אני חושבת שאולי זה בדיוק מה שרואים בה.
לא רק ארוחה טובה, אלא שולחן מלא נשים שכל אחת מביאה את הייחוד שלה, וביחד נוצר משהו שהוא גדול מסך חלקיו.
תודה מירה, ותודה לכל אחת מהנשים שהיו חלק מהמסע הזה. ❤️ @עוקבים

עונת מסיבות הסיום (כמעט) הסתיימה לה...ועכשיו עונה לא פחות מרגשת בפתח – עונת הביקורים. 💛Adi Kotzer, Maya Abramson, Hagar ...
09/07/2026

עונת מסיבות הסיום (כמעט) הסתיימה לה...

ועכשיו עונה לא פחות מרגשת בפתח – עונת הביקורים. 💛

Adi Kotzer, Maya Abramson, Hagar Mizrahi וכל שאר החברות שלי מהארץ ומהעולם, הדלת שלי פתוחה.

בואו ננצל את הקסם של הקיץ, כשהשגרה קצת מרפה ומפנה מקום למפגשים, לשיחות, לחיבוקים ולרגעים של יחד.

בין אם לתרגל יוגה נשית ובין אם סתם לשבת על קפה, כל מפגש כזה פותח ומרחיב את הלב. 🤍

איזה כיף לפתוח את עונת הביקורים עם המפגש הזה. מחכה לעוד הרבה רגעים כאלה איתכן. 🌸

תלמידה מתוקה שלי מהיוגה נתנה לי אתמול שתי המלצות.האחת  על שיעורי היוגה איתי... 😊צירפתי כאן תמונה, תציצו.השנייה, על סטודי...
02/07/2026

תלמידה מתוקה שלי מהיוגה נתנה לי אתמול שתי המלצות.

האחת על שיעורי היוגה איתי... 😊
צירפתי כאן תמונה, תציצו.

השנייה, על סטודיו לנשים לאימוני כוח.

אימוני כוח הם כנראה צו השעה בגילי...
לא חייבים לאהוב, אבל בהחלט כדאי לעשות!

נרשמתי והגעתי בגישה חיובית, עם חיוך.

המוזיקה רועשת, הסטודיו שחור, קצת כמו גראז'.
ציוותו אותי למתאמנת מתוקה, כנראה תימנייה. היא נראתה חזקה ומרשימה, כמו אותן אפרו-אמריקאיות גדולות שרואים בסרטים.

אמרתי לעצמי: יש ממי ללמוד.

הצגתי את עצמי ואמרתי שאני יחסית בכושר. היא הסתכלה עליי ואמרה מיד:
"את נראית כמו מישהי שעושה יוגה."

"איך את יודעת?" שאלתי. הרי עוד לא התחלנו...

"זה הווייב," היא ענתה.

בחרתי לקחת את זה כמחמאה. 😊

או במילים אחרות: כמה שאני - אני, כנראה אי אפשר להסתיר את זה.

האימון היה קשוח. עבדנו בתחנות, ואני מצאתי את עצמי משלבת בתרגילים נשימה, איסוף עמוק וכל מה שהיוגה והפילאטיס לימדו אותי.

ועדיין... השעה פשוט טסה. אז כנראה שנהניתי. או לפחות לא סבלתי. 😉

המסקנה שלי?
**יוגה היא לנשמה, אימוני כוח הם לגוף.**

לא צריך לבחור - צריך לשלב. גם וגם.

וזה נכון לכל אחת ואחת מכן שהגיעה עד כאן בקריאת הפוסט.

אבל בזה לא הסתיים היום. זה היה יום של קצוות.

משם המשכתי לסדנת העשרה למורי יוגה עם נוגה וייס המדהימה שהגיע אלינו לרחובות: יין יוגה.

ההפך הגמור מאימון כוח.

ביליתי עוד שעתיים וחצי עם בערך שמונה תנוחות רסטורטיביות. גם כאן הזמן הזה טס לי...

כמה שאנחנו צריכים כאן, בישראל, בתוך כל קלחת הלחץ, את היכולת פשוט לעצור להרגע.

ללא ספק, ביום אחד הצלחתי לפגוש את שני הקצוות הגדולים ביותר של העבודה עם הגוף שאני מכירה.

ממליצה לכולכן להתנסות בשניהם.

ותודה, אסתרי, Esther Brosh על המילים החמות ועל העין הטובה. ❤️
@עוקבים

יש ביוגה הנשית תנוחה שנקראת "תנוחת המלכה".התנוחה פשוטה מאוד: עומדים בעמידה יציבה (טדאסנה - תנוחת ההר), מביאים את כפות הי...
25/06/2026

יש ביוגה הנשית תנוחה שנקראת "תנוחת המלכה".
התנוחה פשוטה מאוד: עומדים בעמידה יציבה (טדאסנה - תנוחת ההר), מביאים את כפות הידיים לנמסטה ומניחים אותן על הראש.
ומרגע ההכתרה: האישה היא מלכה.
זה הזמן לומר לעצמנו מילה טובה. לפרגן. להכיר באיכות אחת בתוכנו שבחרנו להאיר.
כמה זה לא מובן מאליו.
נשים רבות אוהבות את התנוחה הזו.
אז רגע לפני שאת ממשיכה לקרוא, אני מזמינה אותך לעצור. להניח את הידיים על הראש, לעצום עיניים, ולמצוא מילה טובה אחת עבורך. להתפעל ממשהו בתוכך שראוי להתפעלות. לטפוח לעצמך על השכם.
כי ביומיום המציאות לא תמיד ממליכה אותנו. לפעמים אפילו להפך.
אקח את חיי כדוגמה.
בבית אני יכולה לבקש, להזכיר, לחזור שוב ושוב ... ולא תמיד יקשיבו.
בעבודה קשובים לי מאוד. אם אומר "ימין" במקום "שמאל", מיד יקפצו לתקן.
בבית הכיור עם הסירים יכול לחכות שעות עד שמישהו יושיט יד.
בסטודיו תלמידים מסדרים ומפנים ציוד עוד לפני שביקשתי.
בבית אני לפעמים "הזויה".
בחוץ אני יכולה לבקש מאנשים לעשות דברים מצחיקים, מוזרים, אפילו מגוחכים — והם עושים זאת ברצינות מלאה.
בבית נדמה לי שלפעמים "אין לי את זה".
בחוץ אני מגלה שיש לי.
בבית אני רואה את השנים שעברו עליי.
בחוץ אני פוגשת מבטים שרואים בי משהו אחר לגמרי.
בבית אני מתעייפת מהמשרה האינסופית של מטלות שלא נגמרות.
בעבודה אני נטענת מחדש מהמפגש עם תלמידיי האהובים ויותר מכך, מהעבודה האנרגתית עם היוגה.
ועדיין, המשפחה שלי היא העוגן של חיי. המקום שבו אני שייכת גם כשאני לא מלכה. המקום שבו אוהבים אותי לא בגלל מה שאני נותנת, מלמדת, מובילה או יוצרת.
ואולי בגלל זה תנוחת המלכה כל כך חשובה.
כי אם אחכה שהעולם יכתיר אותי, לפעמים אהיה מלכה ולפעמים לא.
אם אחכה שהמשפחה שלי תראה לי כל הזמן כמה אני נפלאה, כנראה אתאכזב.
אבל אם אצליח להניח לרגע את הידיים על הראש ולהכתיר את עצמי, להזכיר לעצמי מי אני גם בלי מחיאות כפיים, גם בלי תלמידים, גם בלי אישורים מבחוץ
אז אקח איתי את הכתר הזה לכל מקום.
גם הביתה.

Address

חנקין
Rehovot
7635412

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ענבר ישראל - דרך היוגה הנשית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to ענבר ישראל - דרך היוגה הנשית:

Shortcuts

Share