16/08/2026
אני רוצה להציע גרסה מודרנית לנידה!
בתגובות לפוסטים האחרונים שלי עלה נושא הנידה, ובא לי להתפלסף בנושא... זרמו איתי רגע כי יש פה רעיון מהפכני..
פעם רשמתי פוסט על כך שבמאה ה19 האישה החלשה, המעולפת, הילדותית היתה הסטנדרט לנשיות מושכת.
נשים אשכרה היו שותות חומץ וארסן כדי לגרום לעצמן להיות חולות ולעמוד בסטנדרט היופי הזה.
זאת גם היתה הדרך של נשים להשתחרר סופסוף מההכרח לשאת ילדים כל הזמן, התפקיד העיקרי שלהן בחברה.
להיות ולהיראות חולות, שקטות וחלשות, היה מקור העוצמה והשליטה שלהן בגופן.
כשהמציאו את הגלולות למניעת הריון בשנות ה60, תרופה שמעקרת כימית נשים ומבטלת להן את המחזור הנשי הטבעי,
הפמיניסטיות אז חיבקו את ההמצאה בשתי ידיים ועזרו לשווק אותה כהמצאה הכי מהפכנית בהיסטוריה הנשית.
היא שיחררה אותנו סופסוף מ"עול" המחזוריות והפחד מהריון בכל מפגש מיני.
ניתוק מהמחזוריות הטבעית שלנו בתרבות שהפלתה אותנו עד אז בגלל הדימום והגאות והשפל הביולוגיים שלנו, אפשרה לנו "להשתוות לגברים", לקבל השכלה, ושוויון זכויות בשוק העבודה.
זה היה מקור העוצמה והשליטה של נשים בגופן.
אני תוהה עכשיו על הטמעת האמונה היום שנשים הן "טמאות" או מלוכלכות בזמן הווסת.
האמונה הזו היא הבסיס לאיסור המגע בה (ועוד איסורים רבים) בהלכות הנידה בדת.
אבל גם בקרב חילוניות השתרשה האמונה שדימום ווסתי זה גועל, פסולת שווה ערך לשתן וצואה.
האם הטמעה של אמונה כזאת ע"י נשים, גם אם היא לא מבוססת ומדכאת את הערך שלנו ושל גופינו המיני והפורה,
דווקא משרתת, משחררת ומעניקה שליטה לחלק מהנשים?
**(גילוי נאות - אני חילונית. חוקרת ומאמינה בתרבויות האלה הניאוליתיות הפרה-היסטוריות,
טרום דתות אברהם.
לא למדתי ולא מכירה לעומק את חוקי ההלכה.
ממה שיודעת, יחד עם בעיתיות רבה, יש בהם תבונה רבה שארחיב עליה כאן.
אין בפוסט זה שום שיפוט או התרסה בדת, נשים דתיות או נשים הבוחרות לשמור נידה.
גישתי היא שונה. בין היתר אני מלמדת בשיטה נשים למצוא את הימים הבטוחים לפני הביוץ, וזה כולל לעיתים את ימי הדימום הווסתי, שאין שום איסור מבחינה רפואית בריאותית ומדעית לקיים בהם יחסי מין. מלמדת אף את היתרונות בכך, למי שרוצה. והקשבה לגבולות שלנו לפני הכל.
מכבדת כל אישה ובחירתה לגופה, ערכיה ואורח חייה.)
בתרבויות הקדומות, בהן נשים היו חיות תחת כיפת השמיים ללא חשמל, הן היו מסונכרנות יותר עם מחזורי הלבנה.
באופן מסורתי, ימי הדימום המקבילים לירח המולד, היו הזמן בו הן מתרחקות מהשבט והולכות להתבודד. עם עצמן או עם עוד חברות מדממות במאהל דימום ולידה.
זמן הדימום נחשב לזמן חלימה. זמן עצירה או האטה. זמן מוות ולידה מחדש.
הקרום בין הלא מודע למודע נעשה דק יותר והאינטואיציה מתחדדת. זמן אידיאלי להתבודדות.
ב6000 השנים האחרונות הפטריארכיה התגברה ופיזרה באופן שיטתי את התבונה מהתרבויות הקדומות.
יחד עם הקפיטליזם המודרני, כולנו התנתקנו מהטבע המחזורי שלנו והסנכרון שלנו אל מקצביו.
המוטו בחברה המודרנית מלאת הפומו, משימות והג'יגלולים היא "עשייה עשייה עשייה".
"זמן שווה כסף"
ו"ננוח בקבר".
תרבות בה אנחנו מפחדים או לא יכולים לאפשר לעצמנו לעצור, להתנתק ולהיות לבד לאורך זמן.
אבל זוכרים כמה טוב עשו לנו הסגרים הכפויים לפני שנתיים?
שאילצו אותנו לעצור ולהתבודד לרגע?
התבודדות היא קריטית לכל אדם כדי לעבד את חייו, לנוח, להשתקם, לשחרר ולאפשר מקום ליצירתיות.
אבל היא קריטית במיוחד לנשים,
המקודדות ביולוגית לחוות "מוות" ושחרור במקצב חודשי כדי להתכונן ליצירה ולידה של חיים חדשים מתוכן.
🌹🌹קראתי בספר "רצות עם זאבים" לפני מס' ימים את הקטע הבא:
"... אני צוחקת תמיד כשאני שומעת מובאות מדברי ראשוני האנתרופולוגים, שטענו כי בשבטים שונים נשים בעת המחזור החודשי נחשבו "טמאות" ונאלצו לעזוב את הכפר עד ש"התגברו" על הנידה.
כל הנשים יודעות, שגם לו היתה באמת גלות טקסית כפויה כזאת, כל אישה, עד האחרונה שבהן, היתה יוצאת את הכפר בבוא שעתה בראש מורכן באבל, לפחות עד שהיתה יוצאת מטווח הראייה של תושבי הכפר, ואז היתה מתחילה לרקד לפתע בשביל והיתה מצחקקת בשמחה כל הדרך..."
ואז גם נזכרתי בדבריה המדהימים של ד"ר אסתר פרל (פסיכולוגית מטריפה ומבריקה שחוקרת מערכות יחסים. מחברת הספר אינטליגנציה אירוטית. מורה והשראה גדולה עבורי. אני קצת מאוהבת בה ואתם חייבים להכיר אותה).
שטוענת שהתבודדות וריחוק הם קריטיים למערכות יחסים מוצלחות, ואני מסכימה איתה לחלוטין.
לעיתים קרובות, במערכות יחסים, אחד.ת מאיתנו זקוק יותר לחיבור, ואחר.ת יותר לפירוד.
אחד.ת שמפחד לאבד את האחר, מפחד.ת מנטישה, ואחר.ת מלאבד את עצמו.ה ומלהרגיש מחנק.
וכמובן שכולנו מרגישים הכל בעוצמות שונות והצרכים משתנים עם הזמן.
אבל כדי לשמור על מערכת יחסים מאוזנת, אנחנו זקוקים גם לחיבור וגם למרחק.
וזה המתכון לשמירת מערכת יחסים ארוכת טווח ומלאת תשוקה, ערגה וגעגוע.
זו אחת הטענות המצדיקות לשמור נידה, ויש בה הגיון רב!
מסגרת הנידה מאלצת אותנו, גם אם זה מגיע דרך בושה, פחד, גועל, יראה, וסטיגמת "טמאות", להתרחק מנשים, ובכך מאפשרת לנו מרחב מוגן "למות" ללא הפרעה, ולהתגעגע לחיים.
היא מאפשרת לנו גם מרחק כדי להתחבר לעצמנו ולהתגעגע אחד לשניה.
תפיסת ה"טמאות" המדכאת מה, משרתת אותנו.
אני תוהה אם אפשר לקחת את התבונה הזאת, להתאים אותה לעצמנו ללא סטיגמת הטמאות המפחידה.
כי כשלומדים על הדימום שלנו מבינים שהוא מקור החיים ממנו כולנו נוצרנו.
הרי אם היתה הפרייה, הביצית המופרית היתה משתרשת ברחם, וניזונה בדיוק מהדם הזה!
אם היינו לומדים בצורה מדעית ומבוססת על הדם הזה ומרכיביו, היינו מגלים שזה לא "סתם" דם,
אלא אחד החומרים הכי עשירים ומרפאים שקיימים בעולם שלנו (יש בו פאקינג תאי גזע!!!),
ושבמקום להתייחס אליו כפסולת מגעילה של הגוף, אפשרה ללמוד איך להשתמש ברפואה הזאת.
לקרוא לחומר מרפא ומקדם חיים הזה "טומאה" זה עוול גדול בעיניי.
כן, כדאי לאפשר לנו מנוחה והורדת הילוך בזמן הזה.
אבל אולי לא בא לי שנתרחק ולא ניגע אחד בשנייה דווקא אז?
אולי זה בדיוק הזמן בו אני צריכה חיבוק קרוב, ליטוף, עיסוי, עירסול?
אולי הרגישות שלי בזמן הזה יכולה לאפשר לנו אינטימיות איטית עדינה ומחברת יותר ללב?
או אולי אני רוצה קצת מרחק, התבודדות וחוסר מגע דווקא כשאני לפני הווסת? במיוחד אם אני חסרת סבלנות, עייפה, עצבנית וללא חשק מיני?
ואולי דווקא בביוץ, בשיא אנרגיית החיים המינית שלי אני רוצה מרחק?
אולי בא לי להשתמש באנרגיה הזאת דווקא לביטוי עצמי לבד ללא הסחות דעת?
הלכות הנידה שמעודדות געגוע למגע, בתכלס מכוונות לפרו ורבו.
באידיאל, כשאנחנו טובלות ומותרות, זה נופל בדיוק לאיזור הביוץ, בו גם באופן טבעי ההורמונים גועשים באנרגיה מינית.
אבל אם ננתק את המחזוריות מרק מיניות ילודה ורבייה,
ננתק ממה מותר ומה אסור,
ונתייחס אליה כמערכת הנחייה,
נגלה אולי שהצרכים שלנו שונים!
ואפשר להתבודד ולהתקרב בדרכים, עוצמות וזמנים אחרים מרק בווסת.
קבלת מידע מהימן ומבוסס על המחזוריות מעניקה לך שפה חדשה על עצמך.
מפרקת מיתוסים, התניות ופחדים.
זה משנה את הדרך בה את מסתכלת על עצמך, ומכך את הדימוי גוף שלך.
היא מאפשרת לך הקשבה עמוקה לאנרגיה שקיימת בך.
היא מאפשרת לך סנכרון אל עצמך, מקצביך וצרכיך. ומכך, איזון רגשי והורמונלי.
היא משנה את התקשורת שלך עם עצמך והתקשורת של הסביבה אליך.
היא משנה את כל מערכות היחסים שלך.
היא לא נשארת רק אצלך.
היא מהדהדת ומשנה את התרבות כולה.
את השפה הזאת את לומדת בשיטת המודעות לפוריות.
את יכולה להשתמש בה לשליטה על הפוריות שלך, לאוריינות גוף (להיות הרופאה של עצמך)
או לחיבור לתבונת המחזוריות.
את מתאימה אותה לצרכים והערכים שלך.
זה עוגן שכל אישה צריכה לקבל.
ללא קשר לדת, לאום או אמונה.
🌹מזמינה אותך ללמוד אותה.🌹
🌹אנחנו מתחילות עוד חודש בין החגים!🌹
🌹תאריכים בתגובה הראשונה!🌹
בואי לקבל עוד פרטים בהודעה-
054-6821070
