12/12/2021
היום התקיים המפגש השני והאחרון שלי במסגרת סדנת אמהות ותינוקות המדהימה של נעימא - קליניקה לרפלקסולוגיה בהריון ופריון
התלבטתי מאוד באיזה נושא אעסוק במפגש הזה- שיהיה משמעותי עבור האמהות בתקופה מאתגרת זו.
היה חשוב לי להביא את האמהות למרכז- את הקשיים המדוברים והלא מדוברים. חברה שלחה לי קטע מרגש של שירלי טמיר - Shirley Tamir על ציפיות לאחר לידה וברור היה לי מה יהיה נושא המפגש-
ציפיות.
במודע ולא במודע הציפיות שלנו ושל החברה מאיתנו טרם הלידה נוכחות מאוד במציאות האימהית שלנו.
יצא לכן לחשוב אילו ציפיות היו לכן מעצמכן האמהות העתידיות, הנוכחיות?
אילו ציפיות של החברה/ הסביבה מכבידות ומקשות עליכן?
ומה קורה שבפועל הציפיות הללו לא מתממשות- הפער הגדול בין המציאות לציפייה עלול ליצור תחושת חוסר אונים, תסכול, תחושת כישלון שלי מעצמי ואף דיכאון.
במפגש זכיתי להכיר אימהות אמיצות ומעוררות השראה ששיתפו כל אחת בציפיות שלה מעצמה טרם הלידה וכיום - ואיזה תהליך הן עוברות באמהות תוך כדי.
בחלק השני של המפגש התמקדנו בחוזקות של כל אחת בתור אמא- כי אני מאמינה שלכל אחת מאיתנו, במיוחד באמהות הטרייה קיימות המון חוזקות שאנחנו לא מודעות אליהן.
בהתחלה הן חששו מאוד ״איזה חוזקות יש לי?, אין סיכוי שאמצא״.
כאשר כל אחת שיקפה לשנייה אילו חוזקות יש בה מהסיפורים שלהן- העיניים נצצו, התרגשו, פתאום האסימונים נפלו וכל אחת הבינה כמה חוזקות יש בה.
ההורות בכל תקופותיה טומנת גם קשיים - קטנים כגדולים. היופי הוא לדעת לעצור לחפש ולמצוא את הכוחות שקיימים בכל אחד ואחת מאיתנו.
תודה לאמהות מעוררות השראה. זכיתי.
——————————————————
אני מצרפת פה את הקטע המקורי של שירלי טמיר להשראה.
״כל פעם שאני נתקלת במושג ״חופשת לידה״ משהו מתכווץ בי. זה תמהיל של הכאב שלי, זה שאני חשתי אחרי הלידה, ולא רק מהתפרים, הטחורים, העייפות האימתנית, והאהבה העצומה שהגיחה מתוכי אלא גם ובעיקר מהשוק וההלם על התנפצות כלל הציפיות (החברתיות ושלי מעצמי) - הישר בפרצוף שלי.
וגם קצת אול אובר דה פלייס.
כיום, אני מתכווצת למשמע המושג ״חופשת לידה״ לא רק בגלל הזכרון שחי בי על השנתיים החלמה שהיו לי, אלא גם בעבור כל אותן הנשים (אפילו הנערות) ששומעות את המושג הזה ״חופשת לידה״ וזה מצייר להן מציאות שפשוט לא קיימת. אשליה ענקית שסביר מאד להניח שתתפוצץ להן בפרצוף. ולא רק להן, גם לבני הזוג שלהן שלא יבינו מה קורה. (אני לא הבנתי מה קורה. וזה היה בזמן שזה קרה לי.)
תשעה חודשים שבמהלכם אין איבר אחד בגוף שלא משתנה - נפח הדם גדל ב40%, הכליות גדלות בכ- 50% ורק המוח מתכווץ. הציצי מתמלא חלב. הבטן נמתחת ונמתחת. הידיים והרגליים מתנפחות. האגן מתרחב. ההורמונים משתוללים וגורמים לצמיחת שיער מוזרה בכל מיני מקומות לא רצויים. ולבסוף רצפת האגן נדרסת.
וזה היה בלידה הראשונה. בלידה השנייה הייתה לי חוויה מתקנת (כל כך מתקנת שהיום אני מלמדת נשים אחרות איך להתכונן ללידה) ואפילו שילדתי תינוקת במשקל 4240 בלי אפידורל ובלי תפר אחד (כן אני יודעת, תצטרפו לקורס ותשמעו איך זה קרה) עדיין שנתיים הייתי בהחלמת לידה. יודעות למה? כי שנתיים לא ישנתי שינה רצופה, טובה ונטולת בכי של תינוק שגורם לי לקום מזיעה ולרוץ צולעת.
עבור כל כך הרבה נשים שהמציאות של אחרי הלידה היא רחוקה שנות אור מהרגשת חופש אני באמת חושבת שחשוב שנשתמש במושג אחר. אני באמת ובתמים מאמינה שהשימוש הפשוט הזה במושג המסוכן הזה ״חופשת לידה״ הוא זה שגורם ללא מעט נשים לפגוש בדכאון אחרי לידה. ולגברים (שגם לעיתים חווים דכאון אחרי לידה!) ולזוגות - שפשוט מתפרקים. כי הם דמיינו משהו אחד ופתאום, בלי לשים לב איך זה קרה, החיים שלהם לא מרגישים שלהם. ומסביבם אנשים שואלים אותם איך ה״חופשה״. זו הזייה.
הגוף, המוח והנפש זקוקים זמן לעבד את השיט הזה. (יש לי גם הרבה דברים להגיד על השיט ליטרלי אבל גם את זה אני שומרת לקורס הכנה, שלא יהיו שום הפתעות).
מסכמת עם ציטוט מהספר ״לידה מלאכת החיים״ שכתוב ״לידה היא חווית שיא וקצה. טקס חניכה המפגיש אותך עם כוחות אדירים בך וביקום. המח זקוק לזמן, זמן בהייה, זמן עיכול, זמן בנייה מחדש של הזהות שלך, כמי שעשתה ועברה גם את זה״
אז כן, אני חושבת שהמונח החלמת לידה הוא ראוי.
כי הגוף צריך להחלים ולא זה לא אומר שאת חולה.
זה אומר שעברת טלטלה.
בואו נקח אחריות על זה. על הציפיות החברתיות ונעזור לאחיותנו הנשים לפגוש את עצמן אחרי הלידה ממקום של חמלה- וממקום שמאפשר החלמה. ״
