07/06/2026
לכולנו יש ארון, זה היה שלי.
כילד מתבגר לא באמת הבנתי מהו הקול המיני שלי. גדלתי בבית עם אחים גדולים, וחשבתי שאני צריך להיות כמוהם.
הייתי שבוי בתבנית חברתית, כי אף פעם לא דיברו איתי על מיניות או על זהות מינית. 😱
החיים שלי התנהלו עם הזרם. היינו יוצאים למסיבות, ואני הייתי מתבונן בבחורות שהחברים שלי נמשכו אליהן. הרגשתי תסכול וחוסר הבנה – לא הצלחתי להבין ממה הם כל כך מתרגשים.
גם כשנסענו לטייל בחו”ל, לא הבנתי את ההתרגשות מהנשים המקומיות. הרגשתי מוזר לדבר על זה, להיות שונה, והשתיקה הזו גרמה לי לאבד חלק מהערך העצמי שלי.
עד גיל מאוחר לא הבנתי ששריר המשיכה הטבעי שלי פשוט עובד אחרת. 😳
פחדתי להגיד את זה בקול רם, שלא יחשבו שאני הומו. 😂
היו לי מערכות יחסים עם נשים. הייתה משיכה מסוימת, אבל זה לא באמת היה זה. תמיד הרגשתי שיש בי משהו שמושך אותי אל המין הזהה.
אף פעם לא קיימתי את אותה “שיחה כבדה” מול ההורים או מול החברים.
בגיל 25 הבנתי שאני מנסה להחזיק מבנה חברתי שהוא לא שלי. משהו בי נפתח. הבנתי שאם אפסיק לנסות ליצור מציאות מדומה, אפגוש חופש.
גם סביבת המגורים שלי וגם סביבת העבודה תמכו בי. בכל זאת, אני חי בתל אביב כבר יותר מ־23 שנים.
התחלתי פשוט לחיות את החיים שלי, בלי שיחות כבדות ובלי הצהרות גדולות. מי ששאל – קיבל תשובה. היו גם כאלה שהבינו ולא שאלו בכלל.
כולם אהבו אותי כמו שאני.
גם בני המשפחה שלי, כל אחד בדרכו, שאלו אם אני בזוגיות עם נשים. כולם קיבלו את התשובה באהבה וחיבוק. ♥️
הסכמתי לחיות בפשטות, בלי לחשוש איך יסתכלו עליי מבחוץ. הבנתי שאני לא צריך להחזיק דמות כדי להיות שייך. ☀️
היום, כמטפל, אני יודע שהארון לא באמת נעלם. הוא פשוט לובש צורות אחרות.
אצלי זה היה הארון של הזהות המינית. אבל העבודה בקליניקה מלמדת אותי שלכל אחד יש “ארון” משלו — פחד, בושה, סוד, כאב או חלק שהוא מסתיר מהעולם.
וכשאנחנו מסכימים לפגוש את הפחד הזה, משהו בתוכנו נדלק. 💡
אז אני שואל אתכם:
איזה חלק עדיין מסתתר בארון שלכם?
ואיך היו נראים החיים שלכם אילו כבר לא הייתם צריכים להסתיר אותו?
הקליניקה שלי היא מרחב בטוח לביטוי.
מרחב שבו אפשר להביא את הכאב, הפחד והסיפור האישי – ברכות, בחמלה ובחופש.
אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן לשחרר משהו שכבר לא משרת אתכם,
אני כאן.
📞 052-3699692
רונן ריאחי
מרחב בטוח לביטוי.
#גאווה #רונןריאחי #טיפולרגשי #מיניות
