עו"ד עמית אוריה

20/06/2026

כשאנחנו שומעים על ניתוח להסרת גידול מוחי בילדים, האינסטינקט של כולנו הוא לחשוב: "ככל שהסירו יותר, ככה המצב יותר טוב". אבל ברפואה המודרנית, לפעמים הניסיון להוציא את הכל – הוא בדיוק מה שגורם לנזק בלתי הפיך.

​בימים אלו משרדנו מטפל במקרה קשה ומורכב מאוד. ילד קטן שעבר ניתוח להסרת גידול מוחי מסוג מדולובלסטומה. הניתוח "הצליח" במובן הרפואי היבש – הגידול הוסר במלואו. אלא שהמחיר היה קשה מנשוא: הילד נותר עם נכות נוירולוגית קשה ביותר.

​למה זה קרה?
הגידול הזה יושב באזור רגיש במיוחד במוח, ממש מעל מרכזים שאחראים על תפקודים חיוניים כמו בליעה, תנועות עיניים והבעות פנים. המחקרים הרפואיים בשנים האחרונות חד משמעיים: עדיף להשאיר שארית קטנה מהגידול (ולטפל בה בהמשך בהקרנות או כימותרפיה) מאשר "לגרד" את הגידול בכוח ולפגוע בגזע המוח עצמו.
​במקרה של המטופל שלנו, הרופא המנתח בחר ללכת על כריתה מלאה "בכל מחיר". חמור מכך – בדו"ח הניתוח אין שום תיעוד לכך שהוא נקט באמצעי זהירות כדי להגן על המוח, או שהיה מודע לסכנה. הניתוח אמנם הסתיים ללא שארית גידול, אך הותיר נזק לצמיתות.
​בשורה התחתונה:
הותרת שארית גידול בניתוח כזה היא לא טעות – לפעמים היא החלטה מצילת חיים. לעומת זאת, אגרסיביות יתר של מנתח שלא מתעדת את סיכוני הניתוח, עלולה לעלות כדי רשלנות רפואית קשה.
​
אם הילד שלכם או בן משפחה עבר ניתוח ראש, הגידול הוסר אך הוא נותר עם פגיעה נוירולוגית קשה שלא הוסברה לכם מראש – ייתכן שיש עילה לתביעה.

​אל תשארו עם השאלות לבד. מוזמנים לפנות אלינו להערכה ראשונית של התיק הרפואי ללא התחייבות.

💬 כתבו לנו בפרטי או השאירו תגובה ונחזור

05/06/2026

מתי "להוציא הכל" הופך לרשלנות? הותרת שארית בניתוחי מדולובלסטומה.

בתפיסה האינטואיטיבית של רוב המטופלים, ניתוח מוצלח להסרת גידול מוחי הוא ניתוח שבו "הוציאו את הכל". ככל שנותרה פחות רקמה גידולית, כך טוב יותר. אולם בתחום הספציפי של גידולי מדולובלסטומה אצל ילדים, התפיסה הזו אינה רק לא מדויקת, אלא במקרים מסוימים היא עלולה לעמוד בבסיסה של תביעת רשלנות רפואית.
הפער בין ה"היגיון הבריא" לבין סטנדרט הזהירות הרפואי המקובל הוא בדיוק המקום שבו נולדות מחלוקות משפטיות, ולכן ראוי להבין אותו לעומק.
מהי מדולובלסטומה ומדוע המיקום שלה מסוכן? מדולובלסטומה היא הגידול המוחי הממאיר השכיח ביותר בילדים. היא נוצרת באזור הגומה האחורית של המוח, לרוב בקו האמצע, ונוטה למלא את החדר הרביעי וללחוץ על גזע המוח. הקרבה האנטומית הזו היא לב העניין. רצפת החדר הרביעי אינה רקמה "סתמית" שניתן לקלף ממנה גידול, אלא משטח שמתחתיו שוכנים גרעיני עצבים קריטיים האחראים על תנועות העיניים, על שרירי הפנים, על הבליעה ועל תפקודים חיוניים נוספים. פגיעה כירורגית באזור זה עלולה להותיר נזק נוירולוגי בלתי הפיך.
במאה הקודמת הונחה הנחת עבודה שלפיה כריתה מלאה (Gross Total Resection, GTR) עדיפה על כריתה כמעט מלאה (Near Total Resection, NTR), שבה נותרת שארית גידולית קטנה. הנחה זו עברה רעידת אדמה בתחילת המאה הנוכחית עם פרסום מחקרים שהראו כי לא נמצא כל יתרון הישרדותי לכריתה מלאה על פני כריתה כמעט מלאה, לא מבחינת הישרדות כוללת ולא מבחינת הישרדות נטולת התקדמות מחלה. במילים אחרות, הותרת שארית גידולית קטנה (פחות מ-1.5 סמ"ר) לא פגעה בסיכויי ההחלמה. הסיבה לכך נעוצה ברגישות הגבוהה של מדולובלסטומה לטיפולים אונקולוגיים משלימים, קרי הקרנות וכימותרפיה, המסוגלים להשמיד את השארית שהותרה.
המסקנה הקלינית שגזרו החוקרים היא עקרון "הכריתה הבטוחה המרבית" (Maximal Safe Resection): הכירורג צריך לשאוף להסיר כמה שיותר מהגידול, אך לא במחיר של פגיעה במבנים עצביים חיוניים. כאשר נוצר חשד שהגידול הסתנן לרצפת החדר הרביעי, הספרות תומכת בהותרת שכבה דקה של גידול דבוק לרצפה במקום ניסיון אגרסיבי לקלף אותה.

השאלה המשפטית בעוולת הרשלנות אינה רק "האם נגרם נזק", אלא "האם הנזק נגרם כתוצאה מסטייה מסטנדרט הזהירות הסביר".
הסטייה האפשרית מסטנדרט הזהירות הסביר מתמקדת בדרך כלל בשאלה האם הכירורג שאף לכריתה מלאה "בכל מחיר" באזור החשוד בהסננה, במקום להותיר שארית בטוחה ולהסתמך על הטיפול המשלים.
כאן נכנס לתמונה גם מרכיב ראייתי מהותי: דו"ח הניתוח. רשומה רפואית שאינה מתעדת את אזור ההפרדה בין הגידול לרצפת החדר הרביעי, או שאינה מבהירה אילו אמצעי זהירות ננקטו להגנה על המבנים העצביים, עלולה להקים "נזק ראייתי" המעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, כאשר התיעוד שותק דווקא ביחס לשלב הקריטי שבו נגרם הנזק, הקושי של הנתבע להוכיח שפעל בזהירות סבירה גובר.
לסיכום הותרת שארית גידולית בניתוח מדולובלסטומה אינה כשל כירורגי אלא, במקרים המתאימים, ביטוי לסטנדרט הזהירות העדכני.
ההבנה הרפואית התעדכנה: כריתה בטוחה עדיפה על כריתה מלאה כשהאחרונה כרוכה בסיכון לפגיעה נוירולוגית, ואין לה תמורה הישרדותית.

משרדנו מטפל במקרה בו דוח הניתוח שותק באשר להסתננות הגידול לריצפת החדר הרביעי ולאמצעי ההגנה שננקטו על מנת להגן על ריצפת החדר הרביעי, הגידול הוצא במלואו ללא שארית אך הילד נותר עם נכות נוירולוגית קשה ביותר, המעידה על פגיעה בריצפת החדר הרביעי/גזע המוח.

נמתין להכרעת בית המשפט בסוגיה ונעדכן.

משרדנו הממוקם במרכז תל אביב עוסק בייצוג תובעים בתביעות רשלנות רפואית

05/06/2026

עד היום התמודדנו עם השופט והצד שכנגד היום מצטרף למערכה שחקן חיזוק מאמריקה. נקווה שיזרום עם הטובים.

04/06/2026

נהוג לחשוב על לחץ דם גבוה כעל "הרוצח השקט" ועל דום נשימה בשינה כעל "סתם נחירות חזקות". אבל האמת הרפואית מפחידה בהרבה: השילוב בין השניים הוא לא פחות מפצצת זמן מתקתקת בגוף, שעלולה להוביל לנזקים בלתי הפיכים מאירוע מוחי ועד לקריסת כליות.
כאשר המערכת הרפואית מפספסת את התמרורים הללו ולא מבצעת מעקב לחץ דם בסיסי, ובדיקת דום נשימה בשינה, לא פעם מדובר ברשלנות רפואית חמורה שמשנה לרעה ובאופן בלתי הפיך את חיי המטופל הלא מטופל וחיי הסובבים אותו.
רבים אינם מודעים למלכודת הלילית: איך דום נשימה ולחץ דם גבוה מסכנים את חיי המטופל.
בזמן אירוע של דום נשימה בשינה (OSA), דרכי הנשימה נחסמות והגוף נחנק לכל דבר ועניין, לפעמים עשרות פעמים בשעה. המוח, שנכנס למצוקת חמצן, מפעיל מיידית את מערכת החירום של הגוף: דופק מואץ, הורמוני סטרס מוזרקים לדם, וכלי הדם מתכווצים בעוצמה.
במצב תקין, לחץ הדם אמור לצנוח בלילה כדי לתת ללב לנוח. אצל מי שסובל מדום נשימה, לחץ הדם נשאר בשמיים גם בלילה.
השילוב הזה יוצר לחץ כרוני, הרסני וקבוע על מערכות הגוף, ומכאן הדרך קצרה לשני סיבוכים קטלניים:
1. שבץ מוחי (Stroke) – המוח תחת מתקפה התנודות הקיצוניות בלחץ הדם והיעדר החמצן פוגעים בדפנות כלי הדם המובילים למוח, מאיצים תהליכים של טרשת עורקים, ומעלים את הסיכון להיווצרות קרישי דם או לקרע בכלי דם מוחי. אנשים עם דום נשימה בשינה לא מאוזן נמצאים בסיכון גבוה מאד ללקות באירוע מוחי.
2. אי ספיקת כליות – המסננים של הגוף קורסים. הכליות הן איבר הרגיש באופן קיצוני לשינויים בלחץ הדם. הן מורכבות ממיליוני כלי דם זעירים שתפקידם לסנן את הרעלים מהגוף. לחץ דם גבוה וקבוע פשוט "פוצע" ומצלק את כלי הדם העדינים הללו. לאורך זמן, הכליות מאבדות את יכולת הסינון שלהן, מה שמוביל לאי ספיקת כליות כרונית, ובמקרים קשים – לצורך בטיפולי דיאליזה או השתלה.

כשהרופא נרדם בשמירה: מתי אי-ביצוע מעקב הופך לרשלנות רפואית?

בגלל שהסיכונים הללו ידועים, ברורים ורשומים בכל פרוטוקול רפואי, מצופה מרופאי המשפחה והרופאים המקצועיים לגלות ערנות עליונה. מעקב לחץ דם הוא מהבדיקות הפשוטות, הזולות והחיוניות ביותר ברפואה. גם התעלמות מתלונות על נחירות ועייפות ואי ביצוע בדיקת שינה מהווה רשלנות.
עילת תביעה בגין רשלנות רפואית קיימת במקרים בהם הוכח כי הצוות הרפואי סטה מ"סטנדרט הרפואה הסביר". הנה כמה דוגמאות קלאסיות בתחום זה:
התעלמות מתלונות מפתח: מטופל שמגיע ומלין על עייפות קיצונית ביום, נחירות קשות, השמנה או כאבי ראש בבוקר, והרופא לא מפנה אותו לבדיקת לחץ דם או למעבדת שינה.
חוסר מעקב אחר "יתר לחץ דם עמיד": כאשר מטופל נוטל מספר תרופות ללחץ דם והערכים שלו עדיין נותרים גבוהים, אי-הפנייתו לבירור של דום נשימה בשינה (שהוא הגורם המוביל למצב זה) ואי נקיטת פעולות לאיזון לחץ הדם עשויה להוות התרשלות.
אי-רישום ואי-ניהול מעקב: הזנחה של חולה מאובחן, חוסר זימון לבדיקות תקופתיות, או אי-התייחסות לערכים חריגים שנמדדו בעבר, עד שנגרם הנזק המוחי או הכליָיתי.
הקשר הסיבתי: כדי לזכות בתביעת רשלנות רפואית, לא מספיק להוכיח שהרופא טעה או התרשל, אלא יש להוכיח "קשר סיבתי", כלומר, שאילו הרופא היה מבצע מעקב לחץ דם ומפנה לטיפול בדום הנשימה בזמן, האירוע המוחי או הפגיעה בכליות היו נמנעים.
השורה התחתונה:
לחץ דם גבוה ודום נשימה בשינה הם מצבים רפואיים ברי טיפול באמצעות מכשיר CPAP, שינוי אורח חיים ותרופות מתאימות, אפשר להוריד את הסיכון לשבץ ולקריסת כליות כמעט לרמה של אדם בריא.
אם אתם או היקרים לכם סובלים מנחירות, עייפות כרונית או לחץ דם לא מאוזן, אל תחכו שהרופא ייזכר. דרשו מעקב לחץ דם קבוע, דרשו הפניה למעבדת שינה. אבחון מוקדם מציל חיים, פשוטו כמשמעו.
משרדנו טיפל ומטפל במקרים בהם אי ביצוע מעקב רפואי מספק הביא לתוצאות קשות כמו שבץ מוחי או קריסת הכליות.

04/06/2026

כשהלב הקטן מפספס פעימה: על רשלנות רפואית באבחון וטיפול במומי לב בתינוקות

מומי לב מולדים הם מהמומים הנפוצים ביותר בקרב ילודים. הרפואה המודרנית יודעת כיום לזהות ולטפל ברובם המכריע בהצלחה מרובה בתנאי שהם מאובחנים ומטופלים בזמן לפני שנגרם נזק בלתי הפיך.
כאשר האבחון מתעכב, או כשהטיפול אינו הולם, התוצאות עלולות להיות הרסניות ובלתי הפיכות.
איפה עובר הגבול בין סיבוך רפואי לרשלנות?
רשלנות רפואית בתחום זה יכולה להתרחש בשלוש תחנות מרכזיות:
1. השלב הטרום-לידתי (במהלך ההיריון):
בדיקות סקירת מערכות (מוקדמת ומאוחרת) ובדיקות אקו-לב עובר מיועדות בדיוק כדי לזהות מומי לב מבניים. פספוס של מום בולט בשל פענוח שגוי, חוסר מיומנות או אי-הפנייה לבדיקות המשך בעת צורך, עלול לעלות בגדר רשלנות.
2. השלב המיידי לאחר הלידה:
בדיקות סינון שגרתיות בתינוקייה (כמו בדיקת סטורציה/חמצן) והקשבה לאוושות בלב הן קריטיות. שחרור של תינוק הביתה עם מום קריטי מבלי שבוצעו הבדיקות הנדרשות הוא מחדל חמור.
3. שלב הינקות (בקהילה):
תינוק שלא עולה במשקל, סובל מהזעת יתר בזמן האכלה, מראה סימני כחלון (בשפתים או בקצות האצבעות) או נשימה מהירה , מדליק נורות אזהרה אצל כל רופא ילדים. התעלמות מתלונות ההורים ואי-הפנייה דחופה לקרדיולוג ילדים הן עילה מובהקת לבחינת רשלנות.

אבחון מוקדם מאפשר לצוות הרפואי להיערך ללידה בבית חולים מתאים, לתת טיפול תרופתי מיידי לשמירה על כלי הדם פתוחים, או לתזמן ניתוח מתקן לפני שנגרם נזק מוחי או רב-מערכתי לתינוק.
🛑 חשוב לדעת: תביעות רשלנות רפואית בילדים ניתנות להגשה עד שהילד מגיע לגיל 25 (שבע שנים מגיל הבגרות), אך מומלץ לפעול מוקדם ככל הניתן כדי לשמר את התיעוד הרפואי ולבסס את העובדות.

מה עושים אם עולה חשד?
אם הילד שלכם נולד עם מום לבבי שלא אובחן בזמן, או שחשתם שמשהו בטיפול הרפואי בו כשל, אל תישארו עם הספק.
פנו לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית , אשר יעביר את החומרים לבחינה של קרדיולוג ילדים או כירורג לב ילדים בכיר. רק חוות דעת רפואית תוכל לקבוע האם הרופאים חרגו מ"סטנדרט הזהירות הסביר".
אנחנו כאן כדי לעזור לכם לבחון את המקרה שלכם, להבין את הזכויות שלכם ולדאוג שהילד שלכם יקבל את הפיצוי שיבטיח את עתידו ואת הטיפול הטוב ביותר עבורו.
אנו מטפלים כרגע בשני מקרים של רשלנות בטיפול במום לבבי בילודים שהסתיימו בנזק קשה.
מוזמנים לפנות אלינו להתייעצות ראשונית ודיסקרטית.

משרדנו הממוקם במרכז תל אביב עוסק בייצוג תובעים בתביעות רשלנות רפואית

04/06/2026

סרטן הערמונית: למה "גידול איטי" הוא לפעמים האויב הכי גדול שלכם ואיך רשלנות באבחון עלולה להיות בעלת משמעות קשה למטופל.

סרטן הערמונית נחשב לעיתים קרובות בספרות הרפואית ובשיח הציבורי כגידול "עצלן". מספרים לנו שזהו סרטן שמתפתח לאט, ושגברים רבים ימותו איתו ולא ממנו- אבל המיתוס הזה מסוכן.
עבור גברים רבים, השאננות הזו בין אם של המערכת הרפואית ובין אם של המטופל, עלולה לעלות במחיר יקר מנשוא ואיבוד חלון ההזדמנויות לריפוי עם הבטחת איכות חיים טובה לאורך שנים.

כאשר סרטן הערמונית מתגלה בשלב מוקדם ומאובחן במדויק, הכוח נמצא בידיים של המטופל והרופאים שלו. גידול קטן שממוקם כולו בתוך הערמונית מאפשר בחירה בין מגוון מסלולי טיפול יעילים:
טיפול קרינתי מתקדם וממוקד(הקרנות) עם או ללא טיפול הורמונלי, המשיג תוצאות מצוינות ללא צורך בהתערבות כירורגית.
ניתוח זעיר-פולשני משמר עצבים (Nerve-Sparing): ניתוח המאפשר להסיר את הגידול תוך הגנה על סיבי העצב העדינים האחראים על תפקוד המין והשליטה בשתן.
המשמעות של גילוי מוקדם ומדויק היא פשוטה: מקסימום סיכויי ריפוי, מינימום פגיעה באיכות החיים.

רשלנות רפואית באבחון סרטן הערמונית היא לרוב לא טעות דרמטית וחד-פעמית בחדר הניתוח (אם כי גם זה קורה). היא מתרחשת בדרך כלל "מתחת לרדאר", לאורך חודשים ואפילו שנים, ונובעת מכשלים בהערכת חומרת המחלה, אי ביצוע בדיקות מעקב או התעלמות מתוצאות הבדיקות.
הסתמכות עיוורת על ביופסיה חלקית (טעות דגימה): ביופסיית מחט רגילה דוגמת פחות מאחוז אחד מהערמונית. גידולים בערמונית הם הטרוגניים, ועלולים להכיל אזורים מתונים לצד אזורים אגרסיביים מאוד (בעלי מדד גליסון גבוה). רשלנות עלולה להתקיים כאשר הרופא מתעלם מסימני אזהרה ולא מפנה את המטופל לביופסיית פיוז'ן (המשלבת MRI) המסוגלת לנווט בדיוק אל האזור המסוכן ביותר.
התעלמות ממגמת עלייה במדד ה-PSA: מעקב רפואי רשלני שבו הרופא אינו מייחס חשיבות לעלייה הדרגתית של חלבון ה-PSA בדם לאורך זמן, ומותיר את המטופל ללא בירור מעמיק.
השארת מטופל ב"מעקב פעיל" (Active Surveillance) למרות נורות אזהרה: החלטה להמשיך במעקב בלבד במקום לעבור לטיפול אקטיבי, למרות שישנן עדויות ברורות לכך שהגידול שינה את אופיו או גדל פיזית.
המחיר הכבד של השיהוי באבחון: איחור של שנתיים או שלוש באבחון הגידול או האגרסיביות האמיתית של הגידול הוא לא רק מספר על דף הרפואי. הוא משנה את גורל המטופל לחלוטין.
כאשר האבחנה האמיתית מתעכבת, מתרחש נזק כפול:
1. אובדן הטיפול המקל:הגידול גדל פיזית ומתפשט בתוך האיבר. כתוצאה מכך, אם המטופל מופנה סוף סוף לניתוח, המנתח נאלץ לבצע כריתה נרחבת ואגרסיבית בהרבה ולפגוע בעצבים הסמוכים. המחיר המיידי שהמטופל משלם הוא פגיעה אנושה באיכות חייו, בדמות אי-אונות קבועה ודליפת שתן כרונית.
2. אובדן סיכויי ההחלמה: במהלך שנות העיכוב, תאי סרטן אגרסיביים עלולים לפרוץ את מעטפת הערמונית ולשלוח גרורות מיקרוסקופיות לשאר חלקי הגוף (כמו קשרי לימפה או עצמות). במצב כזה, גם הניתוח האגרסיבי ביותר כבר לא יספיק כדי למגר את המחלה, והסרטן עלול לחזור כמחלה גרורתית כרונית.
אנו מטפלים בימים אלה בשני מקרים בהם עיכוב רשלני באיבחון סרטן הערמונית הביא בדיוק לתוצאות קשות אלו.

הבריאות שלכם איננה משחק של הסתברויות. אם אתם או קרוביכם חוויתם "קפיצה" פתאומית ברמת הגליסון לאחר שנים של מעקב, אם הובטח לכם שהכל תקין ולפתע התגלה גידול נרחב או גרורתי, או אם אתם סובלים מתופעות לוואי קשות של ניתוח שנכשל בסופו של דבר , בהחלט צריך לבדוק אם הייתה כאן רשלנות רפואית. בדיקה מדוקדקת של התיק הרפואי יכולה לחשוף האם ניתן היה למנוע את הסבל המיותר, להציל את איכות החיים ולהעניק לכם את הפיצוי והצדק המגיעים לכם בחוק.

01/06/2026

15/05/2026

💰 איך להשאיר יותר כסף אצלכם בכיס בסוף תיק הרשלנות הרפואית?

אם אתם נמצאים בעיצומו של הליך משפטי או מתכננים להגיש תביעת רשלנות רפואית, אתם בטח מכירים את המודל הרגיל:
עורך הדין לוקח כ-25% ויותר מהפיצוי בסיום התיק. אבל אצלנו יש גם דרך לשלם הרבה פחות.
כעורך דין המגיע גם מעולם הכלכלה ומנהל העסקים (MBA), אני מאמין ששירות משפטי צריך להיות לא רק מקצועי, אלא גם חכם כלכלית עבור הלקוח. לכן, פיתחתי את:

⚡ "המסלול ההיברידי" ⚡

איך זה עובד?
במקום לחכות לסוף התיק ולשלם רבע מהפיצוי שלכם, אנחנו מתחלקים בסיכון בצורה הוגנת:
✅ אתם משלמים מקדמות לפי "אבני דרך" (הגשת תביעה, תצהירים וכו').
✅ כל סכום ששולם - מקוזז במלואו מהסכום הסופי.
✅ בתמורה, שכר הטרחה באחוזים מבוסס ההצלחה שלי יורד מ-25% ל-20% בלבד.
📈 בואו נדבר במספרים (לדוגמה):
בתיק שבו נפסק פיצוי של 1,000,000 ש"ח:
🔹 במסלול הרגיל: תשלמו 250,000 ש"ח שכר טרחה.
🔹 במסלול ההיברידי:תשלמו בסוף רק 200,000 ש"ח (כולל המקדמות ששילמתם).
🎯 הרווח הנקי שלכם: 50,000 ש"ח שנשארים אצלכם בכיס!
⚖️ למי זה מתאים?
למי שהסכום הנדרש לתשלום המקדמות בכיסו, מאמין בתביעה, ורוצה למקסם את הפיצוי שיישאר אצלו ואצל משפחתו בסיום הדרך.
אני מזמין אתכם לבחור את המסלול שמתאים לכם.