02/06/2026
בזמן המלחמה, שמעתי את זה מכל כך הרבה אימהות לפעוטות: "הוא חזר לינוק כמו ניובורן", "היא פשוט יונקת בלי סוף". וכולנו הבנו את זה.
האזעקות, המתח באוויר, חוסר השינה והיציאה המוחלטת מהשגרה, הפעוטות שלנו הרגישו הכל וההנקה הייתה חוף המבטחים הכי בטוח ומטעין שיכולנו לתת להם.
אבל עכשיו, כשהמלחמה מאחורינו, השגרה חזרה והילדים כבר הסתגלו מחדש למסגרות, אני פוגשת לא מעט אימהות שמרגישות שהגיע הזמן שלהן להיפרד מההנקה, אבל הן חוששות. הן מפחדות שאחרי תקופה כל כך אינטנסיבית ונצמדת, הפרידה תהיה קשה ומטלטלת.
והאמת היא? שזה בדיוק הפוך. זה זמן מעולה לעשות את זה.
אם נסתכל על מה שקרה בזמן המלחמה, הילדים שלנו קיבלו מאיתנו שפע. שפע של זמן אמא, שפע של קרבה, והרבה מאוד הנקה, בלי שום תחושה שלוקחים להם משהו או שמשהו עומד להיגמר. המיכל שלהם פשוט התמלא עד גדותיו בביטחון ובנוכחות שלנו בדיוק כשהם היו צריכים את זה.
דווקא בגלל שהם קיבלו את המענה המלא והעמוק הזה, עכשיו, כשהקרקע יציבה והשגרה חזרה, קל להם הרבה יותר לשחרר. הפרידה לא מגיעה מתוך חסר, אלא מתוך מקום שבע, בטוח ורגוע. ואני ממש רואה בשטח איך פרידות מהנקה קורות בתקופה הזו בטוב, ברכות ובקלות יחסית.
אבל זה שהילדים בשלים ושבעים, לא אומר שהם פשוט יפסיקו לבקש מעצמם ביום אחד. המקום הבטוח הזה בעיקר אומר שיש לנו בסיס מעולה להוביל תהליך הדרגתי, שבו נחליף את ההנקה בדרכים חדשות של קרבה, חיבוק ומענה רגשי, בלי ליצור אצלם תחושת אובדן. כשאנחנו יודעות בדיוק מה הצעדים הנכונים, הפרידה הזו באמת יכולה להיות חלקה ומחברת.
מי שמרגישה שזה הזמן שלה, יכולה לסמוך על המקום השבע הזה. מילאנו להם את המצברים, ועכשיו אפשר להוביל אותם בביטחון ובאהבה לשלב הבא. אם את מרגישה שזה הרגע הנכון עבורך אבל את חוששת מהצעד הראשון או לא בטוחה איך לעשות את זה נכון ובשלבים, אני כאן בשבילך. תשלחי לי הודעה פרטית, ונתכנן יחד את הדרך המדויקת והרכה ביותר עבורך ועבור הפעוט שלך
