08/10/2024
שיתוף שלי מהסופ"ש האחרון..
מקווה שישפוך כאן קצת אור
וגם הזמנה לסופ"ש הקרוב!
בסופ"ש האחרון הוצאתי ריטריט של סופ"ש של התכווננות לשנה החדשה.
אני עובד עליו כבר כמה חודשים יחד עם האהוב שלי Bar Fabian שהפיק אותו יחד איתי וגם עינג אותנו באוכל המטריף שהוא מבשל.
חשבנו על כל פרט איך לייצר מסע שיהיה גם חווייתי וגם עמוק ומשמעותי וגם יאפשר לאנשים את השקט הפנימי שכולנו מייחלים לו, בדרך כלל ובשנה האחרונה בפרט.
יומיים לפני תחילת הריטריט היתה המתקפה האיראנית, ובאמצע ההכנות לחג ולסופש מצאנו את עצמנו מתעסקים בלהרגיע אנשים, כשאנחנו בעצמנו לא הכי רגועים ובחוסר ודאות, וגם מתמודדים עם גל ביטולים שהגיע בעקבות ובניסיון להבין אם זה יוצא לפועל או לא.
אחרי קריסה באותו הערב קמנו לבוקר עם חוסר ודאות, והיה איזשהו רגע שנזכרתי במנחה שלי שדיבר על זה שקבוצה חדשה הופכת להיות יישות בפני עצמה והיא מייצגת איכויות של פעוט, אמנם זה לא תהליך, אבל לגמרי הרגשתי את החוויה הזו של ילד שמבקש ביטחון.
בבוקר המאוחר החלטנו שאנחנו מוציאים את הריטריט לפועל ושאנחנו מחויבים להיות יציבים מול הדבר הזה, וגם אחראים כמובן, אבל לתת תחושה של יציבות וביטחון יחד עם שקיפות כדי להדהד את זה למי שהתלבט וגם למי שבחר כן לצאת איתנו למסע.
ממש כמו שהורה טוב רוצה לשדר לילד שלו ביטחון.
אני עוד לא הורה אמנם, אבל כמטפל יצא לי לתפוס עמדה הורית פעם או יותר (:
גם בי עלו החלקים האלה שביקשו ביטחון וגם כאלה שרצו לוותר, זה היה נורא מטלטל. אבל הריטריט יצא לפועל ואחרי מסע ארוך למדבר עם עגלה מלאה בציוד הגענו למרחב מהמם ומהרגע שנכנסנו אליו האנרגיה פשוט התחלפה והתחלנו להתארגן לקראת האנשים שיגיעו.
עברנו מסע מאוד עוצמתי שכלל שחרור רגשי של מטענים מהשנה שעברה, עיבוד של מה שעלה וחיבור למקומות הגבוהים ביותר שלנו ומשם להתכוונן לשנה הקרובה כדי שנבחר את הכוונות והתפילות שלנו מתוך אחריות ומחויבות לדרך ולאו דווקא מתוך צורך הישרדותי יותר או כזה שלא משרת את טובתנו הגבוהה יותר.
כולנו יצאנו בהודיה על האומץ לצאת למסע כזה ב"עין הסערה" (או אחת מהן לפחות), אבל עם ידיעה שלא היה אפשר אחרת, שלא ויתרנו על עצמנו, בראיה שלי, כמו שאני הדהדתי את זה למשתתפים, הם יחזרו לחייהם ויהדהדו הלאה את האור, את האפשרות לחיבור גם ברגעים מאתגרים.
אני כותב את הפוסט ברגשות מעורבים כי יש לי רצון לחלוק בהתרגשות שלי יחד עם כאב גדול שאני מחזיק יחד עם כל העם שלי בעקבות ציון שנה לטבח ולפרוץ המלחמה.
אבל כוונת הפוסט היא אולי לתת השראה, שנמשיך להזין את עצמנו ולקלף מעצמנו כדי שנוכל להדהד פה טוב. ממש כמו המשפט שאומר שמספיק גפרור כדי להעיר את החושך. אני מאמין בזה.
לצד הכאב אני בהודיה גדולה על האפשרות להרבות טוב,
על השקט של המדבר
וגם לאהובים שלי שתמכו בי בסופ"ש הזה Bat Maman Keren Kudriashov Gal Munk Bar Fabian ולמשתתפים כמובן שאפשרו למסע הזה לקרות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בסופ"ש הקרוב יתקיים ריטריט נוסף,
מסע של חיבור לתדר של סליחה וחמלה,
חיבור מחודש לאמונה שאולי התערערה בנו מאז הטבח, אמונה שלא תלויה בדת או מסורת, כזו שביכולתה לתת לנו ביטחון עמוק ותחושת משמעות בחיינו.
הוא יכלול תרגולי יוגה ומדיטציה, תרגילי כתיבה, טקס סליחה וסדנת ריפוי בצלילים ותדרים.
גם הוא יתקיים במדבר, הפעם ביישוב צוקים במרחב מהמם שרק מלשהות בו נוכל למצוא שקט פנימי.
מוזמנים להצטרף ולשתף.
מתפלל לשובם של החטופים, החיילים ולריפוי כל הלבבות הכואבים💔
