25/06/2026
האם את מודעת לעצמך?
או
שאת מודעת לים אי הידיעה המקיף אותך?
הרבה אנשים חשים שהם מודעים לעצמם ולסביבה. הם יודעים אבל האם הידיעה מלווה בדרגה של עיוורון, ופחד מאי ידיעה?
הידיע היא ידית להתלות בה, להחזיק חזק ולא לעזוב.
איך פותחים את השערים לאי הידיעה, להכיר ממד העמוק יותר של הרבדים המניעים אותנו לפעולה ותגובה?
ראית פעם מישהו צועק שהוא רוצה שהכול יעשה בדברו כי הוא מנהל קובע והרגשת שמאחורי הדרישה שלו חוסר אונים?
האם הצועק בקול חזק ער לחוסר האונים בתוכו?
כולם נראים ערים. זה שאנחנו לא מודעים לא אומר שאנחנו מעולפים. אנחנו נראים ערים ואפילו מצליחים
אלא שבתגובות אפשר להבחין בנקודות עיוורון.
בכל תחום ה-בחיים כלוא עוד מסר לא מודע היוצר התניה הגורמת לנו ולסביבה סבל. כלואים ואחוזים בהתניה, מי שפוחד משינוי אומר: "זו האישיות שלי", כמו שחקן בהצגה חוזר לבצע את אותו התפקיד. התגובות שלנו מונעות על ידי תפקידים, דפוסים והתניות פנימיות שכולאים ומעוורים אותנו מלראות את המציאות ויוצרים סבל.
איך מזהים התניה?
התניות מתבטאות בתפקידים, דעות מה ואיך אמורים להיות, הם הרגלי תגובה רגשיים וצורות חשיבה.
א. התנהגות שחוזרת על עצמה.
ב. התנהגות המסבה סבל לך או לאחר.
ג. הופעת מחשבות טורדות או צדקניות.
ד. התעוררות רצון לא להיות שפוטים ולהתנהג אחרת או לקבל תוצאה אחרת.
האחיזה בהתניה שונה בעוצמתה בין אנשים וגם דפוסים שונים אוחזים יותר או פחות בזמנים שונים.
החוויה של שחרור מהתניה מלווה בפחד מאובדן זמני של זהות ובחיפוש פתוח של מרחב חדש ריק המציע שלל אפשרויות חדשות.
ברגע שבוחרים את העשיה החדשה המתגלגלת לפתח שוב מתחילה להתקבע התניה. אולי הפעם לא תגרום לסבל. היא מעוררת שמחת צמיחה, התחדשות ופלא.
אך גם היא בבוא היום תהפוך להתניה שיהיה צורך לשחרר.
שחרור מוחלט אפשרי רק אם מאמצים מרחב פנימי ריק, ממנו צופים על התניה ללא הכורך לפעול בהשפעתה.
התרבות המערבית לא עוזרת לשחרר לגמרי את כל ההתניות.
היהדות מציעה להתחיל לשחרר התניות המסבות סבל ולהשאיר התניות מטיבות.
בצעד הראשון מה שחשוב הוא לחוש את העד.ה הפנימי.ת המתבונן.ת בהתניות ולדעת שאפשר להשקיע וללמוד איך לשחרר אותן.
מהלך השחרור מעורר שינוי וצמיחה מענג, בדרך לחיבור להוויה פנימית שנועדת להיות בעולם הזה, לשלוה וראיה צלולה.
