10/07/2026
ניבי שלי, אהוב ליבי,
לכתוב לך הספד מרגיש כמו להספיד את הלב של עצמי. הלב שלי פגש בלב שלך לפני 25 שנה וממבט ראשון הם נקשרו זה בזה, כשראיתי את החיוך הממזרי והברק בעיניים ונמסתי.
מאז אותה התאהבות זכינו לצעוד יחד במסע חיים מפואר, לאהוב עד אין קץ, להביא לעולם 3 ילדים שהם פירות של אהבה טהורה, לצלוח יחד מכשולים, משברים, שינויים וגם להביא לעולם את היצירה המופלאה שלך, הילד הרביעי שלנו - בלייזפוד. לאורך המסע שלנו, נפעמנו תמיד מההרמוניה המושלמת שבינינו, מכך שאנחנו צומחים ומתפתחים יחד ולחוד, תומכים, מפרגנים ויותר מהכל נהנים יחד.
אין לי ספק שהמורשת שלך היא תאהבו ותשמחו במה שיש. אחד המשפטים שהייתי אומר וכותב לי הכי הרבה היה ״איזה כיף לי בחיים״. הגבת ככה בין אם אמרתי לך שהכנתי לך חביתה ובין אם סיפרתי שסגרתי לנו כרטיסים לתאילנד. ידעת להנות מהרגע ומהדברים הפשוטים והאמיתיים וגם לעצור ולגרום לאחרים לראות ולהרגיש אותם.
היית האדם הכי חכם ומבריק שהכרתי, הראש שלך לא הפסיק לחשוב, לתכנן, ליצור, לפתור בעיות טכנולוגיות, לתכנת, לנהל חברה בינ״ל אבל *הלב* שלך תמיד היה במקום הנכון שעוצר ואומר: ״בואי רגע חיבוק לפני הכל, בואי בואי יפה שלי, בואי נאהב רגע, תראי איזה כיף לנו בחיים״.
לפני 7 שנים כשהילדים עוד היו קטנטנים והחיים היו בעיקר עמוסים ומעייפים, שלחת לי פתאום באמצע יום עבודה תמונה של חמישתנו סביב השולחן, תמונה רגילה כזאת, לא מסודרת או יפה במיוחד וכתבת: ״תמונה של משפחה מאושרת. ילדים אהובים כל אחד עולם ומלואו, שולחן מלא וטעים, הורים אוהבים, עושר הכי גדול בעולם❤️״. לימים הגדלת את התמונה ותלית בבית, שנזכור תמיד מה הכי חשוב.
לשמחתי מאז זכינו לחיות יחד עוד 7 שנים מאושרות וטובות, עם אינספור חוויות קצה זוגיות, משפחתיות וחברתיות.
ניבי לא הייתי רוצה להזכיר את המחלה הארורה שלקחה אותך מאיתנו אבל זה חלק חשוב מהסיפור שלנו וממה שהשארת אחריך בעולם הזה. המחלה הזאת כירסמה בך בשנה האחרונה יום יום, לקחה ממך עוד ועוד איכויות ויכולות אבל היו לך הרבה רזרבות שם בראש הענק הזה עם המוח החריף, אז פיצית והחזקת ונלחמת באומץ לב ושידרת לנו שאתה יחסית בסדר, עד החודש האחרון בו המחלה הפשיטה אותך כבר כמעט מכל יכולת אבל דווקא שם הלב היפה שלך זהר יותר מאי פעם! הנוכחות שלך התעצמה בזמן שהקול שלך נעלם, החיבוק נשאר חזק גם כשלא נותר כוח בגוף, הליטוף נשאר עדין ואוהב גם כשהגוף כבר לא נענה לך. והחיוך… וואו החיוך היה ממיס את כולנו.
לא חשבתי שזה אפשרי לאהוב אותך יותר אבל בחודש הזה התאהבתי בך עוד. (המשך בתגובה הראשונה)
