25/12/2020
פרשת ויגש
פרשת ויגש
שבת נעימה ומבורכת לכם קוראים יקרים
פרשת ויגש שאנחנו קוראים השבת, היא המשכה של הפרשה הקודמת פרשת מקץ.
פרשת ויגש סוגרת את סאגאת יוסף ואחיו שהחלה בפרשת וישב, שבה אחי יוסף משליכים את יוסף לבור
ולאחר מכן מוכרים אותו לישמעלים.
עברו הרבה שנים מאותו האירוע של השלכת יוסף לבור ומכירתו לישמעלים, באותו הזמן יוסף היה עדיין
נער צעיר, מאז החיים שלו השתנו ללא היכר לטובה.
פרשת מקץ שהיא המשכה של פרשת וישב, מתארת לנו את עלייתו של יוסף לגדולה בחצרו של פרעה
מלך מצריים.
יוסף נעשה כמשנה לפרעה, הוא כל יכול בארץ מצריים, הוא מנהל את הממלכה בתבונה רבה.
יוסף מתמודד בהצלחה עם בעיית הרעב בארץ מצרים, לשם כך הוא מטיל מס אחיד על כל תושבי ארץ
מצריים.
יוסף מטיל על כל תושבי מצריים , עניים כעשירים כאחד מס של עשרים אחוז על התוצרת שלהם,
בהתאם לתנובה שלהם ללא זיכויים, ללא ניכויים, וללא התחשבנויות.
בהמשך הפרשה אנחנו קוראים על הגעת אחי יוסף למצריים בשל הרעב בארץ כנען, יוסף פוגש את
האחים כאשר יוסף מכיר אותם והם לא מכירים אותו.
בפרשת וישב האחים התנקרו ליוסף , בפרשת מקץ אנחנו קוראים על כך שיוסף מתנקר לאחים וגומל
להם על מה שהם עוללו לו בצעירותו.
יוסף אומר לאחים שלו שהם מרגלים, שהם שליחים של כוחות אחרים שרוצים להשתלט על המזון של
ארץ מצריים, הוא מכניס אותם לבית הסוהר בדיוק כמו שהם עשו לו בצעירותו.
יוסף חוקר את האחים שמספרים לו שיש להם אח צעיר, ששמו בנימין שנשאר עם אביהם בארץ כנען.
יוסף גורם לאחים להביא את בנימין אחיהם למצריים, הוא אומר לאחים בואו תוכיחו לי שאתם לא
מרגלים, לכו חזרה לארץ כנען ותביאו איתכם את אחיכם הצעיר בנימין, כדי שאני אדע שאתם לא
מרגלים, שהסיפור שלכם נכון.
האחים חוזרים לאביהם יעקב לארץ כנען, מספרים לו מה שקרה להם במצריים, יעקב כמובן לא מוכן
להיפרד מבנו בנימין.
עוברים הימים והרעב כבד ונגמר האוכל, אין מספיק מזון למשפחה, יעקב בלב ברירה שולח את בנימין
ביחד עם האחים חזרה לארץ מצריים לקנות עוד מזון למחיית המשפחה.
בהגיע האחים למצריים יוסף עושה לאחים תרגיל נוסף, הוא מכניס לשק של בנימין את גביע הכסף שלו.
כאשר האחים יוצאים מהעיר יוסף רודף אחר האחים עם שומרים, הם פותחים את שקי האחים, רואים
שהגביע נמצא באמתחת בנימין.
נוצרת דרמה סביב גביע הכסף של יוסף, רוצים לקחת את בנימין לכלא, יהודה שם את עצמו במקום
בנימין, הוא אומר תקחו אותי לכלא במקום את בנימין אני אשם, אני לוקח על עצמי את האשמה.
יוסף מתעלל באחים מתוך מטרה אחת ויחידה, הוא רוצה לדעת האם האחים שלו הם עדיין אחים שלו.
האם האחים שלו עדיין שונאים אותו ושמחים במה שהם עשו לו, שהם זרקו אותו לבור ומכרו אותו, או
שיש בהם אלמנט של חרטה.
האם יש עוד סיכוי שבמשפחה הזאת שהתפרקה לחלוטין לאחר מכירתו לעבד במצריים, האם יש סיכוי
שהמשפחה הזאת תחזור להיות משפחה שבה האחים ערבים האחד לשני, שבה האחים לוקחים אחריות
האחד על השני.
יוסף רואה שלמרות שהאחים חושבים שבנימין גנב את הגביע , הם מוכנים למסור את נפשם בשבילו.
יהודה מוכן להיכנס לכלא המיצרי בשביל בנימין, זה הרגע שיוסף מבין שיש סיכוי שהוא יחזור להיות
חלק בלתי נפרד מהאחים שלו וממשפחת בית יעקב.
בפרשת ויגש שסוגרת את סאגאת יוסף ואיחיו, יהודה מתייצב מול יוסף משנה מלך פרעה.
יהודה אומר ליוסף: "בי אדוני אדבר עבדך, דבר באוזני אדוני, ואל ייחר באפך בעבדך, כי כמוך כפרעה".
יהודה מקטין ומשפיל את עצמו בפני יוסף, אך יוסף מותח את הגבולות.
יהודה עומד ללא פחד אל מול יוסף, צועק צעקה עזה אל יוסף, "תיזהר ממני, אל תמתח את החבל, אם
אתה תרגיז אותי עוד קצת ותיקח את בנימין, אני אהרוג אותך וגם את פרעה".
באותו הרגע יוסף לא יכל יותר ליהודה, כאשר יוסף שומע את יהודה שואג, "כי איך אעלה אל אבי,
והנער איננו איתי".
זה לא שיהודה שואג רק על בנימין, יוסף שומע כאן רמז ברור גם על עצמו, על הנער שנמכר והשאיר
אחריו אב שכול, עם לב שבור ובית הרוס.
כאשר יוסף שומע זאת הוא יכול להתוודע לאחים שלו , כדי שהם לא יקברו את עצמם חיים מרוב בושה,
מבלי שהפצע הפתוח שנפער ביניהם ידמם למוות, ויביא כלייה על כל בית-ישראל.
יוסף מפייס את יהודה ואת האחים שלו, הוא מראה להם שהוא נימול.
יוסף אומר לאחים שלו: "עתה אל תיעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחייה שלחני
אלוהים לפניכם".
יוסף אומר לאחים שלו: "שהכל משמיים", אם אני לא הייתי מגיע לפה, אתם הייתם מתים מהרעב.
במפגש של יהודה עם יוסף, יוסף מתגלה בכל גדולתו בכך שהוא מוכן לוותר, מוכן לסלוח, מוכן להתוודע
לאמת שלו, של משפחתו ושל עברו.
המפגש בין יוסף והאחים, איפשר לשני הצדדים לסגור את יחסי הקנאה והאיבה שביניהם, להתחיל לדבר
ביניהם ממקום חדש ונקי.
פתיחת הלבבות בין יוסף והאחים הביאה ליצירת השלום המיוחל, לשלום אמיתי בין יוסף והאחים שלו.
"אחי יוסף שלא יכלו דברו לשלום, לאחר המפגש עימו יכלו דבר עימו לשלום".
הפרשה הזאת פרשת ויגש סוגרת את מעגל היחסים העכורים שבין יוסף והאחים שלו, שהחל לפני 22
שנה, של 22 שנים של ניתוק ופירוד מתוך קנאה ושנאה רבה.
סאגאת יוסף והאחים שלו בנויה משלושה רבדים:
הרובד הראשון החיצוני, מביא בפנינו עלילה רווית יצרים ומתחים, עלילה שמתחילה במשבר ובפירוד,
המסתיימת בפיוס ואיחוד בין יוסף והאחים שלו.
הרובד השני מביא את ההתוודעות של יוסף לאחים שלו, שבה מתברר כי מאחורי מעשה האחים ניצבת לה
יד השם יד האלוהים, אשר מנווטת את האירועים על מנת להחיות את בית-יעקב בשנות הרעב.
זה מה שמתפרש מהאמירה של יוסף בהתוועדות שלו לאחים שלו, "כי למחייה שלחני אלוקים לפניכם".
מאחורי שני הרובדים הללו, מסתתר לו הרובד השלישי והעמוק מכל, הרובד של הגשמת ברית בין
הבתרים שהאלוהים הקדוש ברוך הוא, כרת עם אברהם אבינו.
שבה נאמר: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדו ומילאו אותה 400 שנה".
סאגאת יוסף ואחיו, יצרה את הדרך להפיכת בית-יעקב, לעם ישראל, ממשפחה לאומה שעברה את דרכה
מתוך חשכת הגלות.
הפרשה מאפשרת לנו להבין שלא רק עצם גזירת הגלות הותוותה, אלא גם הדרך אליה הותוותה בלבטים
של יסורים ובמסלול של יסורים.
הדבר המשמעותי ביותר בפרשת ויגש הוא המפגש בין יהודה ויוסף, יהודה לקח אחריות על כל המשפחה,
הוא זה המצליח במונולוג מרהיב לשבור את העמידה המנוקרת לכאורה של יוסף.
בכך יהודה יוצר מחדש את האחווה בין כל בני יעקב אבינו, שבעקבותיה יורדים כל בני-יעקב וגם יעקב
האב, 70 נפש למצריים.
הם מקבלים במהרה נחלה בארץ גושן, יושבים בה במשך 400 שנה עד ליציאתם ממצריים.
בני-יעקב נאחזים בכוח רב באדמת ארץ גושן, החיים שלהם מתחילים לשגשג, השורשים שלהם
מעמיקים, העץ שלהם מגביה ופורח, הם משתלבים בדרך טובה עם הנוף המצרי.
זוהי אולי הטרגדיה הגדולה של עם ישראל, בכך שחברה של 70 נפש שירדה למצריים, מתוך משהו טכני
של בעיית רעב, נרדמה במצריים ובתום תקופת הרעב שכחה את הדרך בחזרה הביתה לארץ כנען.
למעשה אנחנו רואים את הדפוס הזה חוזר על עצמו גם בהמשך תולדות עמינו עם ישראל, כאשר עמינו
שוב ושוב מוצא את עצמו בארץ לא שלו ונרדם על אדמה לא שלו.
כך זה היה בבבל, כך בעוד ועוד מדינות ולבסוף בגרמניה עד לליל הבדולח, כאשר עמינו עם ישראל
התאחז על אדמת גרמניה, בתור גרמנים בני דת משה.
בני עמינו עם ישראל שכחו לגמרי שישנה ארץ אחרת, שישנה זהות אחרת, אפילו כאשר החלה התנועה
הציונית רוב היהודים בחו"ל התנקרו לתנועה הציונית, רק מתי מעט השתלבו בתנועה הציונית.
היהודים באירופה לא התגעגעו הביתה לארץ כנען, לא שמעו את הקול האומר להם תחזרו לארץ כנען, הם
נרדמו עד לליל הבדולח שעורר אותם בדרך כה כואבת.
הפסוק האחרון של פרשת ויגש, הוא פסוק מכאיב האומר: "דרמה אחת נגמרה, אבל העולם של בני-
ישראל עכשיו הולך להשתנות לגמרי".
בני-ישראל יהיו משועבדים לפרעה במשך מאות במאות שנים, ישארו במצריים במשך 400 שנה עד
ליציאתם ממצריים.
באהבה ישראל רוזבסקי-רז קיבוץ דליה
טלפון 054-6747717, מייל [email protected]
